אז מתי עוד היה מפגן עליונות כזה, בהתמודדות מול יריבה כה חזקה, במעמד כה חשוב? עליונות אמיתית, לאורך כל 90 הדקות – לא רק על הלוח, אלא בעיקר בכל המהלכים על הדשא. תוצאה מכוננת שלא נובעת מאחוז ניצול הזדמנויות גבוה יותר, או השתלטות בפרק זמן מסוים, או התעלות של שחקן מסוים שהכריע את הכל.
כאשר מנצ'סטר סיטי הביסה אתמול (רביעי) את ריאל מדריד 0:4 במשחק הגומלין בחצי גמר ליגת האלופות, היא גרמה לה להיראות כמו קבוצה נחותה במספר דרגות. האלופה הגאה, זו שהמפעל רשום על שמה, זו שאף פעם לא מוותרת ומסוגלת לצאת עם ידה על העליונה מכל מצב, הפכה לפתע למשהו כמו נוטינגהאם פורסט או חטאפה – תבחרו איזו ליגה שבא לכם.
זו הייתה טחינה טוטאלית, יסודית וחסרת רחמים, בסיומה נשארה ממחזיקת הגביע רק אבקה לבנה. היא אפילו לא ניסתה להניף דגל לבן, כי גם הוא נטחן בדרך. היה זה הערב בו המכונה של פפ גווארדיולה עבדה באופן מושלם, בעוד בצד השני לא עבד כלום. חוץ מטיבו קורטואה שהועסק היטב וסיפק הצלות ברמה עולמית גבוהה אשר מנעו מארלינג הולאנד לרשום את שמו בין הכובשים.
בריאל לא עבד כלום (רויטרס)מתי ראינו משהו דומה? משחק אחד, שנערך אמנם בנסיבות אחרות לגמרי, עובר בראש – וגווארדיולה היה שותף לו בצד הלא נכון. ברצלונה הגיעה לגמר ליגת האלופות ב-1994 על תקן פייבוריטית, הייתה קצת זחוחה מדי וקיבלה שיעור מטריף בכדורגל ממילאן שהייתה צפויה להסתגר בבונקר, אך במקום זאת דרסה את הקטלונים בתוצאה הזו בדיוק – 0:4.
כמעט 30 שנה חלפו מאז, אבל השיעור הזה לא נמחק מהתודעה הקולקטיבית, כי הוא היה שילוב של הכנה טקטית אדירה מצד פאביו קאפלו וחניכיו עם ביצוע יוצא מהכלל. מצד שני, היו אז באתונה גם לבארסה מצבי הבקעה לא רעים. ריאל הועלמה אתמול לחלוטין, כאילו ויניסיוס וקארים בנזמה שודרגו מליגת החובבים. לרודריגו היה צריך לשלוח תמונות של כדור בווטסאפ כדי שהוא ייזכר איך הדבר העגול הזה נראה.
איך זה קרה? ראשית, מדובר בערב נתון אחד. אפשר לנתח את המשחק הספציפי, אבל לא כדאי להסיק ממנו מסקנות מרחיקות לכת על ההבדל האמיתי בין שתי הקבוצות. ויניסיוס, רודריגו ובנזמה הם עדיין כוכבים ברמה הגבוהה ביותר. ריאל מדריד לא באמת הפכה לחטאפה. רק לפני שבוע היה הקרב בין שתי היריבות בסנטיאגו ברנבאו שקול למדי וריאל אף פיספסה הזדמנות להכות בברזל כשהוא חם ולהכריע אותו כאשר הובילה 0:1. בגומלין גרמה מנצ'סטר סיטי ליריבתה לקרוס וזה ייאמר בעיקר לזכותה.
לא כדאי להסיק מסקנות מרחיקות לכת (רויטרס)כלומר, הערב המדהים התרחש בעיקר בגלל מנצ'סטר סיטי, ולא בגלל ריאל – והוא עשוי להפוך לאבן דרך בהפיכת הקבוצה של גווארדיולה למפצלת בקנה מידה היסטורי. הופעות כאלה בונות ביטחון עצמי טוב יותר מכל דבר אחר. עד אתמול, נתפסה מנצ'סטר סיטי כקבוצה לוזרית שלא מספקת את הסחורה ברגע האמת בזירה האירופית. היא עדיין יכולה למעוד מול אינטר באיסטנבול, אבל אם זה לא יקרה – הרי שהערב המיוחד הזה יעניק לה כוחות מיוחדים בהמשך הדרך. הוא ממסד מורשת, וזה משהו שחסר לפרוייקט הזה, בו יש בהגדרה יותר כסף מנשמה.
אחרי שריאל מדריד ביצעה את הקאמבק המופלא מול מנצ'סטר סיטי בחצי הגמר בעונה שעברה, אחת הקלישאות שנזרקה באופן טבעי לאוויר הייתה כי "לא ניתן לקנות מסורת". ובכן, איך שלא תסתכלו על זה, היא פחות תקפה אחרי מה שקרה אתמול. אי אפשר לשלוף אותה רק כאשר זה מתאים לנסיבות.
בערב נתון זה, הייתה המחצית הראשונה כמעט מושלמת עבור מנצ'סטר סיטי. ריאל מדריד לא סתם לא עברה את החצי – היא לא עברה אפילו את השליש. לוקה מודריץ' איבד כדורים פשוטים, טוני קרוס נראה אבוד, פדריקו ואלוורדה התאייד. כ-20 דקות אחרי שריקת הפתיחה נהנתה המארחת מ-79 אחוזי החזקת כדור. עד שברנרדו סילבה הבקיע את השער הראשון בדקה ה-23, השלימה המארחת 196 מסירות והאורחת רק 30 – נתון דמיוני שלא יכול להתקיים בעולם האמיתי.
מחצית כמעט מושלמת. שחקני סיטי חוגגים (רויטרס)הוא התקיים כי הלחץ על מובילי הכדור של ריאל היה יעיל ברמה של מדע בדיוני. שחקני מנצ'סטר סיטי התנפלו עליהם, לא נתנו להם לנשום וחילצו כדור אחרי כדור סמוך לשער היריבה. ברנרדו סילבה תמיד מצטיין בזה, אבל גם ג'ק גריליש עשה עבודה נהדרת ואילקאי גונדואן היה פנומנלי. אם משהו עבר אותם במקרה, ניקה רודרי את השטח.
זה קרה כי גווארדיולה הפיק את הלקחים מהמשחק הראשון ומיקד טוב יותר את הלחץ. סיטי סימנה את אדוארדו קמאבינגה, שהצטיין לפני שבוע, כנקודת תורפה פוטנציאלית וגרם לצרפתי לאבד את הצפון – אחרי הכל, על אף כישרונו העצום, מדובר בשחקן בן 20 עם נסיון מועט בעמדה. אז אחרי שבישל בפריצה סוחפת את השער של ויניסיוס במדריד, קמאבינגה החל להתרוצץ ללא תכלית. אם תסתכלו על המהלך שהוביל לשער השני, תראו אותו מטייל משום מה לאגף הימני, ואז יוצא להרפתקה חסרת משמעות במרכז הרחבה בלי לשמור על אף אחד.
הפיק לקחים. גווארדיולה (רויטרס)הוא גם לא הורגש כאשר דה ברוינה מצא במסירה מושלמת את ברנרדו סילבה בדרך לשער הראשון – והכדור עבר בדיוק בין מודריץ' לקרוס שנותרו חסרי אונים. סמלי יותר זה לא יכול להיות, וגם לא היה העונה משחק בו הורגש חסרונו של קאסמירו כפי שזה היה אתמול. הברזילאי דווקא נמצא במנצ'סטר, ומי יודע – אולי הוא מתכנן "נקמה" בתכולים בגמר הגביע האנגלי בוומבלי.
חשובה לא פחות העובדה כי גווארדיולה לא ניסה להמציא את הגלגל מחדש, כפי שקרה לו לא פעם במשחקים הקובעים. הוא העלה בדיוק את ההרכב האופטימלי שהוכיח את עצמו במשחק הראשון – רק עם משימות טקטיות מחודדות ויעילות יותר. קייל ווקר תיפקד כמגן ימני שגרתי למדי כדי להגביל את ויניסיוס, סילבה וגריליש עבדו כשחקני האגף הקלאסיים כפי שהיו צריכים להיות. בקיצור, הכל היה צפוי – רק בלתי ניתן להתמודדות.
לעומת זאת, אנצ'לוטי ביצע שינוי אחד מהותי בהרכב בהשוואה למשחק הראשון, כאשר שילב את אדר מיליטאו על חשבון אנטוניו רודיגר. הברזילאי היה מושעה מהמשחק הראשון בשבוע שעבר, ולכן אז לא הייתה התלבטות – אבל הפעם כן, והפתרון היה בעייתי. מובן שלא ניתן להסביר את הפיאסקו בבחירה זו, ולהאשים את מיליטאו בהפסד – רחוק מאוד מכך. ואולם, בשורה התחתונה השמירה על הולאנד נעשתה קשה יותר ללא רודיגר, והוא קיבל הזדמנויות רבות יותר.
היה קשה יותר לשמור על הולאנד בלי רודיגר (רויטרס)הנורבגי גם משך תשומת לב רבה יותר מצד כל יתר שחקני העורף, וכך התפנה המקום ליתר כוכבי מנצ'סטר סיטי ברחבה – השער השני של סילבה הוא דוגמא מובהקת לכך. בסופו של דבר, היה זה מיליטאו שכבש את השער העצמי שסגר עניין הרמטית, וזה היה צפוי לאור הטעויות שלו במשחקי הליגה האחרונים.
ההימור של אנצ'לוטי נכשל. האם העובדה כי הוא צפוי להתמנות בקרוב למאמן נבחרת ברזיל השפיעה במידה כלשהי על שיקוליו בסוגיה? רק הוא יכול להשיב על השאלה, אבל ברור כי התבוסה מקרבת אותו מאוד לסלסאו. ייתכן שזכייה נוספת בליגת האלופות הייתה גורמת ללחץ משמעותי עליו להישאר ועל הנשיא פלורנטינו פרס להשאירו.
זה לא רלוונטי כעת ויש יסוד סביר להניח כי הקרב אתמול היה אקורד סיום צורם לקריירה האדירה של האיטלקי בליגת האלופות. האקורד הזה לא ישנה את גודל הישגיו בעבר ולא יכתים כלל את מורשתו העצומה. זו גם לא הייתה התבוסה הראשונה שלו. כל אחד יכול להיקלע לסיטואציה כזו. אפילו אנצ'לוטי.
אקורד הסיום שלו באלופות? אנצ'לוטי (רויטרס)גווארדיולה יודע זאת טוב מכולם, אבל אחרי אתמול הוא רשאי להיות בעננים – לפחות למשך כמה ימים. הקטלוני הוא מאמן שדוגל בעקרונות ברורים מאוד – בעיקר לחץ גבוה, החזקת כדור ותנועה נכונה ללא כדור. כאשר הכל עובד באופן כה מושלם, הסיפוק המקצועי שלו גדול. באופן כללי, אלה השבועות בהן התחברה מנצ'סטר סיטי ונכנסה למומנטום מצוין, אבל המשחק הספציפי הזה היה יוצא דופן גם על רקע זה. הוא היה מיוחד, מסוג הערבים שנכנסים מיידית לפנתיאון ונשארים בתודעה הקולקטיבית למשך זמן רב.
השאלה היא אם תהיה לכך המשכיות. זו יכולה להיות עונה היסטורית עם טרבל, אבל מעידות מול מנצ'סטר יונייטד ואינטר עלולות להשאיר את ההישג הפנומנלי מול ריאל כפסל של שלמות, ולא מעבר לכך. הסיכוי לכך יגבר אם הבטחון העצמי אחרי ההצגה יהיה מוגזם, ותחושת העליונות מול הנראזורי באיסטנבול תהיה בלתי נסבלת. זחיחות כזו כבר נענשה בעבר. למשל, ב-0:4 של מילאן על ברצלונה ב-1994. כבר הזכרנו את המשחק הזה, לא?