ליאור רפאלוב חייב להיות זה שיוביל את מכבי חיפה מחר ב-20:45 בטורינו. רק משחק אדיר שלו ייתן לאלופה סיכוי למשהו מלבד הפסד מכובד. והרי עם יד על הלב, קצת נמאס לנו מאלה, לא?
אין ספק שחיפה עמדה מאוד בכבוד בשני משחקיה עד כה, ואם ההפסד לבאיירן עוד היה מוצדק, ההפסד לבורדו כבר היה באמת אכזרי וקשה לעיכול.
אין מחלוקת שהאלופה היא הקבוצה הכי טובה בישראל. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא השילוב המוצלח בין צעירים מאוד מוכשרים (גולסה, כיאל, רפאלוב וגדיר) למנהיגים המנוסים (קטן ובוקולי). כעת, כשרוב היצירתיות שיש בסגל מושבתת מסיבות שונות, רפאלוב מופקד באופן בלעדי על ניהול המשחק.
בלי קטן, גולסה וכיאל, חיפה תיאלץ להסתדר עם בוקולי וקולמה במרכז השדה, אבל שניהם לא מסוגלים לנווט את המשחק ההתקפי ויתרכזו בעיקר במשימות הגנתיות.
 |
| קטן ומסיללה. בהיעדרו של הקפטן, המפתחות של רפאלוב (אמיר לוי) |
|
גדיר גם כן בחוץ, ועותמאן, שמחליף אותו, לא בדיוק מנוסה במשחקים מהסוג הזה. כלומר, אין בקישור שחקן התקפי שיכול לשנות משחקים חוץ מרפאלוב, ועליו תקום ותיפול הקבוצה. כשבהתקפה מתופקדים שני חלוצים טבעיים, דבאלשווילי וארבייטמן, הקשר המוכשר של מכבי חיפה יהיה חייב להתעלות ולהזין אותם בכדורי עומק כדי לנסות ולהפתיע את ההגנה האיטלקית.
אם לומר את האמת, גם אם לרפאלוב היתה עזרה יותר גדולה בקישור, עדיין הייתי מגדיר אותו כאיש המפתח. הסיבה לכך היא החולשה הגדולה של יובנטוס בצד ימין של ההגנה. זדנק גריגרה הצ'כי הוא האופציה המועדפת על צ'ירו פרארה ועד כה העונה גרם לכמה וכמה חורים בהגנת הביאנקונרי, כששאר שחקני ההגנה לרוב עושים את העבודה כמו שצריך.
 |
| ריברי מול גריגרה. המגן הצ´כי מרבה לעשות חורים באגף ימין (רויטרס) |
|
למי ששכח, באותו משחק בבורדו לרפאלוב היתה הזדמנות אדירה להעלות את חיפה ליתרון בדקה ה-78 בצרפת, ומי יודע איך זה היה נגמר משם אם אכן היה מכניע את קראסו.
כך שעם קצת ריכוז ליאור יוכל לפרוע את החוב, ואולי נזכה לחגוג שער ראשון של הירוקים, ועם קצת מזל, גם נקודה ראשונה.