שובו של ה-0:1

אתחיל מהסוף: לאחר צפייה במשחקיהן של הנציגות הישראליות באירופה משני הערבים האחרונים - מכבי חיפה מול גנק בליגת האלופות, הפועל תל אביב מול אקרנאס החלשה מליטא ומכבי תל אביב נגד פנאתינאיקוס - עולה מסקנה ברורה: קבוצתם של אלישע לוי ויענקל'ה שחר תיאבק ראש בראש על זכייה באליפות מול הצהובים מתל אביב. אתם בטח שואלים לאן נעלמה הצלע השלישית בדמות האדומים של קשטן? הם ייאלצו להיאבק על המקום השלישי עם בני יהודה ומכבי פתח תקווה.

אחרי ההופעה הנהדרת של חיפה מול גנק של אליניב ברדה, במיוחד במחצית הראשונה, היה מעניין לראות האם הפועל תל אביב ויריבתה העירונית המושבעת מוכנות לליגת העל כמו הירוקים. התשובה, לפחות לגבי קבוצתו של קשטן, חד משמעית.

מנגד, החבורה הצעירה, הלוחמנית ועמוסת הכישרון שבנה הקיץ מוטי איווניר נראית נהדר לאחר הופעה גדולה מול קבוצת הפאר היוונית, שאומנם ירדה מנכסיה בתקופה האחרונה, אך אי אפשר, וזה יהיה על גבול הפשע, לקחת ממכבי תל אביב את המחמאות אחרי הניצחון הגדול שהשיגה. הצהובים עשו לירוקים מאתונה בית ספר לכדורגל, ואני בטוח שכל אוהד צהוב גאה ב'ילדים' של מכבי, החל מדור מיכה דרך רפי דהן, וכלה במושיקו לוגסי, עומר ורד ומוסא קונאטה שעשו משולשים לשחקני פאו, שנראו המומים. אני בטוח שרבים מאוהדי מכבי יסכימו איתי שהתצוגה מול היוונים היא הטובה ביותר של הצהובים באירופה מאז שהקבוצות הישראליות נכנסו לסבב המשחקים.

אליניב ברדה. עוד יזכור את חיפה של העונה? (יוסי ציפקיס)

להתראות הפועל של גוטמן
ומההופעה המרשימה של מכבי, ליריבתה העירונית, הפועל תל אביב. האוהדים האדומים חייבים להפנים שהקבוצה הכי טובה בהיסטוריה של המועדון האדום מהשנתיים האחרונות כבר לא כאן, ואין לה אפילו זכר. הקבוצה הגדולה של אלי גוטמן עם הכוכבים ערן זהבי, איתי שכטר וגילי ורמוט, הייתה מנצחת את אקראנס החלשה בקלילות ובלי להתאמץ בכלל, וכבר הערב היו מתעסקים במועדון האדום ביריבות הפוטנציאליות של שלב הבתים בליגה האירופאית, כשבמקביל האוהדים כבר היו מתכננים את הטיסה ליעד הבא. אבל אחרי ההופעה המבישה של חניכיו של דרור קשטן בליטא, מסתבר כי התקרית מול ואדוז הקטנה מליכטנשטיין כלל לא היתה מקרית.

הפועל תל אביב של העונה חזרה להיות קבוצה 'קשטנית' טיפוסית שמשחקת בטקטיקה מיושנת של 2-4-4, על אף שהקבוצות הבכירות בכדורגל העולמי והמודרני כבר התקדמו שנות אור לסגנון משחק שונה עם אוריינטציה התקפית. מישהו הזכיר את ברצלונה?

שחקני ואדוז מצטלמים בבלומפילד. לא במקרה (יוסי ציפקיס)

ממשחקיה של הפועל עד כה מצטיירת תמונה לפיה האדומים חזרו להיות קבוצה שמשחקת על 0:1 קטן, ובעיקר מתבססת על הנעת כדור מעייפת במרכז השדה עם התקפות מהאגפים, אליה כבר התרגלו בהפועל מהקדנציות הקודמות של השועל הוותיק. הבעיה מבחינת האדומים היא שהערב התוצאה האהובה הייתה לטובת הליטאים, וככל הנראה לא בפעם האחרונה העונה.

עומר דמארי, הרכש הגדול של הפועל בקיץ, הוא לדעתי החלוץ הכי טוב בישראל ללא ספק, אבל הוא חייב להבין ולהפנים שאחרי עזיבתם של שכטר, ורמוט וזהבי, הוא הכוכב של הקבוצה, ומה שהספיק למכבי פתח תקווה לא מספיק לאדומים. יחד עם זאת, לזכותו ייאמר כי הוא לא קיבל מספיק כדורים מהקישור וכי נאלץ לרדת למחצית המגרש של האדומים פעמים רבות מדי בגלל האנמיות של הקישור.

נקודת אור אדומה במשחק כ"כ גרוע? אולי בדמותו של הרכש הניגרי הטרי, נוסא איגייבור, שהראה ניצוצות של כדורגל, אך ספק אם בהפועל יתנחמו בכך שצירפו שחקן כישרוני לאחר עוד טעות קשה של רכש אחר, השוער, אפולה אדל, שכבר עתה ברור כי לא ייכנס לנעליו של אניימה, ולא היה נכנס גם אם מידת נעליו של האחרון הייתה קטנה פי כמה.

אפולה אדל. לא אניימה ולא נעליים (יניב גונן)

בזמן שמכבי חיפה התחזקה בחן עזריאל, אלון תורג'מן, תמיר כהן, וויאם עמאשה ודלה ימפולסקי, שהצטרפו לעידן ורד ואייל גולסה המצוינים, הפועל התחזקה בקיץ האחרון רק בשחקן אחד מהשורה הראשונה (עומר דמארי), וכאן ההבדל הגדול בין הקבוצות, ויסלחו לי מראש מחמוד עבאס ואיאד חוטבא.

ביום שני האדומים יארחו את מכבי פתח תקווה למחזור הראשון של ליגת העל, וכמו שזה נראה עתה, קבוצתו של מרקו בלבול לא צריכה להגיע לבלומפילד עם פחד. רחוק מכך.

הכתוב הינו טור דעה