נמאס מקדחת מסי

שיא ועוד שיא ועוד שיא של ליונל מסי, או בעצם ליונל משיא. ראיתי את הפרעוש של ברצלונה מתרוצץ על כר הדשא בוומבלי לפני שנה וחצי, וגם מקרוב, כמו על מסך הטלוויזיה, הוא פשוט מדהים ומהפנט.

לא ראיתי במו עיני את דייגו מראדונה, פלה או יוהאן קרויף. את הגאונות של ג'אנפרנקו זולה, דניס ברגקאמפ ואריק קאנטונה דווקא זכיתי לראות מגובה הדשא ולא יהיה מוגזם לקבוע שמסי טוב יותר משלושתם (ביחד).

אם מסי היה עוזב יום אחד את ברצלונה, היה מעניין לראות אותו מסתדר מחוץ לחממה של הקאמפ נואו. אני מניח שגם ללא המסירות של צ'אבי ואנדרס אינייסטה הוא היה כובש בצרורות, אך בכמויות קטנות יותר.

יש האומרים כי מול הכסחנים של וויגאן וסטוק סיטי יתקשה מסי לכבוש בליגה האנגלית וכי הליגה הספרדית תפורה עליו. הטענה הזו נכונה חלקית כי עושה רושם שלפרעוש יש יכולת הסתגלות אדירה לאחר ששיפר את הפיזיות שלו.

ולמרות כל המחמאות, נמאס כבר מהמעקב המוגזם אחרי שבירת השיאים של מסי. פה הוא עבר את זה ושם הוא עבר את ההוא. פעם הוא שבר את השיא לשערים ברגל ימין כשיש ירח מלא ופעם אחרת שבר את השיא במשחקי קלאסיקו שנערכו בשנה מעוברת.

מסי. כמה שערים הוא הבקיע בשנה מעוברת? (רויטרס)

בואו נסכים על דבר אחד: הוא שחקן ענק ובלעדיו ברצלונה לא הייתה מגיעה ליכולת כזו. בניגוד לאחרים, לדעתי הוא לא חייב לקחת מונדיאל עם ארגנטינה כדי להיזכר כטוב מכולם. שבעה משחקים טובים בארבע שנים לא מהווים מדד למרות המעמד הנחשב.

אז בואו נהנה (או נסבול, אם אתם אוהדי ריאל) מהיכולות הפנומנליות של מסי ולא נתחיל לחשב מה קרה לפני 40 שנה. והעיקר שיהיה בריא.

הכתוב הינו טור דעה