ראשית וידוי קטן. אבא של סבא שלי נהרג בזמן שניסה לברוח יחד עם אשתו ושני בניו הקטנים כשהנאצים כבר הגיעו לגבול מולדובה (שם התגוררה המשפחה) וגם המשפחה של סבתא שלי זכרונה לברכה העבירה את רוב השנים של מלחמת העולם השנייה בבריחה מאסיבית מהגרמנים.
שמעתי את הסיפורים על התקופה הנוראה הזאת מאז שאני זוכר את עצמי והבטחתי (כמו כולם בעצם) שלא אשכח ולא אסלח את רצח ששת המיליונים והאמת לא צריך את היום הספציפי הזה בשביל לזכור ולהעביר לדורות הבאים את המסורת היהודית.
לפני ארבע שנים הגיעו צ'לסי וליברפול לחצי גמר ליגת האלופות במשחק ששוחק ביום השואה ואברהם גרנט (בן של ניצול שואה) החליט לעמוד על הקווים של הכחולים מלונדון במשחק הזה. החלטה אמיצה ונכונה שהשתלמה וגרנט עלה עם קבוצתו לגמר ליגת האלופות.
לכן החלטתי, אחרי לבטים, שלא יהיה שום דבר פסול בלראות (דרך לינקים באינטרנט כמובן כי ערוץ ישראלי לא צריך לשדר משחק בזמן יום השואה) את המשחק בין צ'לסי לברצלונה בליגת האלופות. הרי צפייה במשחק הזה לא אומרת ששכחנו או לא מכבדים, אנחנו פשוט רואים משחק כדורגל.
 |
| ראמירס שומר על פברגאס. הבלוז גנבו ניצחון (GettyImages) |
|
| |
מי שכיבדה היא ברצלונה שלא רק עלתה עם חולצות שחורות (לא כאות הזדהות אני מניח) אלא גם שלטה ללא עוררין במחצית הראשונה. המחצית הזו הזכירה את המפגשים של הקטאלונים מול לברקוזן, פלזן ובוריסוב אבל כנראה שהקלישאה נכונה ומי שלא כובש באמת סופג.
השער של דידייה דרוגבה הגיע משום מקום וזה נראה שצ'לסי פשוט גנבה לברצלונה מתחת לאף את המשחק הזה. הכחולים היו פחות טובים לכל אורך המשחק וניצחו רק כיוון שאלכסיס סאנצ'ס החמיץ מכל מצב ופטר צ'ך היה ביום ענק. ההחמצה של סרחיו בוסקטס בסיום מסמלת יותר מכל את המשחק הזה. בארסה שלטה והגיעה למצבים אך לא הצליחה להבקיע.
משחק הגומלין בקאמפ נואו צפוי להיות העתק מדויק של המשחק בסטמפורד ברידג' אבל אם בארסה לא תעבוד על ניצול המצבים שלה, היא עלולה להיעקץ בצד השני ואז יהיה לה קשה מאוד לחזור. בכל מקרה חצי הגמר הזה פתוח לחלוטין ושום תוצאה כבר לא תהיה הפתעה.
הכתוב הינו טור דעה