אחרי גמר הגביע בין ריאל וברצלונה בסיומו חגגה ריאל את הניצחון ואת זכייתה בתואר הכי פחות חשוב (גביע המלך הספרדי) נזכרתי בסדרת הסרטים של רוקי ובמיוחד בסרט השלישי כאשר מיסטר טי האגדי גילם את קלאבר לאנג, מתאגרף שקינא באלוף העולם, רוקי בלבואה, ואף ניצח אותו בהתחלה של הסרט.
בדומה לקרב בין השניים, ריאל (מיסטר טי), החלשה מבארסה (רוקי) חגגה בצורה מוגזמת את הזכיה בגביע. סביר להניח שאם ריאל היתה מגיעה לגמר נגד חטאפה או סראגוסה היא לא היתה חוגגת בצורה כזאת. נו טוב, לנצח קבוצה שניצחה אותך חמש פעמים ברציפות זה משהו ששווה חגיגה.
המשחק בגמר הגביע, למרות שליטה מוחלטת של בארסה במחצית השניה, נחשב למשחק הכי חלש שלה בעידן של פפ גוארדיולה, ובכל זאת ריאל שיחקה הגנתי וניסתה רק להפריע ולגנוב איזה גול במתפרצת. האשם העיקרי היה כמובן מוריניו שכפה את השיטה הזאת על אחד המועדונים הכי מפוארים באירופה.
|
סטאלון/רוקי. בתפקיד ברצלונה (רויטרס) |
|
|
הכל התחיל בקלאסיקו הראשון העונה כשבארסה נתנה חמישייה לרשת של ריאל ומוריניו. כשהפורטוגלי הגיע לספרד, הוא ידע שאין לו מה להפסיד. הוא הגיע לקבוצה שהרבה זמן לא לקחה תואר אבל מועודון מפואר ושלא יכול להרשות לעצמו לשחק בשיטה הגנתית נגד קבוצות גדולות. כבר אחרי המשחק מוריניו ידע באיזו טקטיקה הוא מתכוון לשחק בקלאסיקו הבא, וזה עבד לו טוב. וכך ריאל מדריד ויתרה על הכדורגל ההתקפי שאפיין אותה והבינה (יותר נכון לומר: מוריניו הבין) שבארסה קבוצה יותר טובה ורק בשיטת הבונקר או שיטת "בואו נפריע" היא זאת שתעצור את המכונה הקטלונית.
מוריניו אימן בשלוש הליגות הבכירות באירופה ודרס כל קבוצה שעמדה מולו, רק מול בארסה הוא שיחק בשיטה הזאת. כך עשה עם צ'לסי, אינטר וגם עם ריאל הגדולה בקלאסיקו בברנבאו אחרי שפתח במשחק ביתי עם שבעה שחקני הגנה כולל שלושה קשרים אחורים. כל זאת מצביע על גדולתה של בארסה ועוד הוכחה שהיא קבוצה מדהימה ורק בשיטה הזאת שהיא אנטי כדורגל אפשר לנצח אותה.
כמובן, אי אפשר לנקות את פפ לחלוטין אחרי ההפסד בגמר. הוא בנה סגל קצר ועם כל הפציעות וללא ספסל עמוק, אין לו שחקן התקפי שיכול לעלות ולתרום מלבד אפלאיי.
|
מוריניו וגוארדיולה. הפורטוגלי רק מעצים את ברצלונה (רויטרס) |
|
|
עכשיו שלב ההוכה בידי פפ ובחצי גמר הצ'מפיונס המבחן הגדול שלו יהיה האם הוא למד את הלקח מהטעויות שלו ויצליח סוף סוף לפצח את הבונקר או שפשוט ימשיך בשיטה שלו. הדבר המיוחד אצל יריבו, זה שמוריניו מחדיר מוטיביציה בשחקנים בכל קבוצה שהוא הולך אליה ומשנה את האופי של שחקניו. כולם עושים הכל למענו ולמען ההצלחה שלו ולא למען הקבוצה והסמל.
בארסה הגדולה בחיים לא תשחק בונקר. בחיים לא תשחק על תוצאה. בחצי הגמר יש קבוצה אחת שהולכת לשחק כדורגל יפה וקבוצה שתבוא להרוס ולנסות לעלות בדרך הזאת. בשנה שעברה הצליחה אינטר עם אותו מוריניו שיקווה לעשות זאת שוב. אבל הפעם, כלום לא יעזור. שמוריניו ימשיך להתבכיין על השופטים, על ההתאחדות וגם על גוארדיולה. בעצם, על כל העולם. כל עוד הוא משחק בשיטה הזאת הוא מוכיח שבארסה הנוכחית היא הקבוצה הכי טובה והכי גדולה ושאפשרי לעצור אותה רק בשיטה הזאת.
הכתוב הינו טור דעה