אם מאמן ישראלי היה מעז להכתיב בונקר כזה במעמד הזה היו שוחטים אותו, אבל כשמדובר בז'וזה מוריניו, מיד יגידו שהמטרה מקדשת את האמצעים. למוריניו מותר.
הוא קיבל את התירוץ המושלם לסוג המשחק שהוא היה שמח לכפות מראש עם הכרטיס האדום של טיאגו מוטה ואנחנו, הצופים, קיבלנו את האמא של הבונקרים.
לפחות על פי המשחק הראשון ראינו שאינטר יכולה להציג כדורגל טוב, אבל בשביל מי שרוצה ליהנות מכדורגל, היינו צריכים לקבל את ברצלונה בגמר ליגת האלופות.
אני חוזר לרגע שהכריע את המשחק למעשה, כשמוטה קיבל את הכרטיס האדום. ברגע שאינטר כולה הפכה להיות מחוייבת באופן מוחלט להגנה, המשחק נגמר וראינו מצב שלרוב נתקלים בו באימונים כאשר מתרגלים התקפה מול הגנה. משחק כדורגל כבר לא היה לנו יותר. בנוסף, שופט המשחק נכנס ללחץ מול אינטר ולא היה סיכוי שברצלונה תהנה יותר ממצבים של ספק.
שני המשחקים מול אינטר היו מהפעמים הבודדות בשנים האחרונות שראיתי בהם את ליונל מסי חסר אונים. קטונתי מלבקר מאמן כמו פפ גווארדיולה, אבל ברגע שהוא ראה שמסי תקוע במרכז המגרש היה מקום להחזיר אותו לשחק באגף הימני, כי לפחות שם יש לו יותר מרחב פעולה ופחות שחקנים יכולים לסגור אותו.
 |
| מוריניו חוגג בסיום. "כשמדובר בו, אז מיד יגידו שהמטרה מקדשת את האמצעים" (רויטרס) |
|
המאמן הקטלוני שגה גם בהצבתו של הבלם גבי מיליטו כמגן שמאלי. ההתעקשות הזו מנעה מבארסה להרוויח עוד שחקן תומך התקפה באגף ורק במחצית הוא הכניס את מקסוול.
הטעות האחרונה של פפ היתה בחילוף של איברהימוביץ'. אני חושב שבמשחקים כאלה, ברגעי האמת, אתה לא מוותר על השחקנים הגדולים שלך, גם אם זלאטן היה ביום רע מאוד. שחקן כזה יכול ברגע לתת את ההברקה שתשנה הכל. אם הוא כבר התעקש להכניס את קרקיץ' זה היה צריך להעשות על חשבון קייטה, מה שגם היה מוסיף שחקן רחבה וגם מרווח את הצפיפות באמצע.
 |
| אינטר חוגגת ובארסה מאוכזבת בסיום (רויטרס) |
|
כל זה כבר לא ישנה, מוריניו עשה את שיעורי הבית והוא יהיה בגמר. ההימור היחיד שלי עכשיו הוא שהגמר בין באיירן לאינטר יהיה הגמר עם אחוזי הצפייה הנמוכים בהיסטוריה של הצ'מפיונס ליג כי אני לא יודע עד כמה שתי קבוצות כאלה מעניינות את חובב הכדורגל הממוצע. אז הקהל הפסיד, מוריניו ניצח.