ברוכים הבאים לסאגה הזויה ומרתקת שמטריפה בשבועות אלה את הכדורגל האמריקאי. העלילה הייחודית שלה קיבלה לאורך זמן תפניות דרמטיות, המניעים של המעורבים עדיין לא ברורים לגמרי, והסוף – כנראה עוד רחוק.
מעשה בחברות שהשתבשה לחלוטין לפני המונדיאל ובמהלכו, וכעת נמצא עתידו של הכישרון האמריקאי הבולט בדורו בערפל בכל הקשור למעורבותו בנבחרת ארצות הברית. על מנת שהקוראים יוכלו להבין את האירועים ולעקוב אחריהם בנוחות, כדאי להציג אותם בסדר כרונולוגי, למרות שחשיפתם לציבור לא הייתה כרונולוגית כלל.
ובכן, בואו נצא לדרך. מעשה בשני חברים טובים שגדלו ביחד בניו ג'רזי. קלאודיו ריינה וגרג ברהלטר נולדו בהפרש של ימים ספורים בקיץ 1973, גרו במרחק כמה מיילים זה מזה מצפון לניו יורק, ולמדו ביחד בקולג'. היחסים ביניהם היו נהדרים, והם שמחו להתקדם ביחד בכדורגל, וגם בילו ביחד בשעות הפנאי. כך הם גם הכירו את נשותיהם לעתיד כאשר היו בני 18. דניאל איגן, כדורגלנית מצוינת בעצמה, הייתה בת זוגו של ריינה. חברתה הקרובה ביותר ושותפתה לחדר בקולג', רוזלינד, הכירה בזכותה את ברהלטר – והם הפכו מיידית לבני זוג.
האהבה בין ברהלטר לרוזלינד הייתה חזקה, אבל מספר חודשים אחרי שהכירו הם נקלעו לריב קשה בפאב. הוויכוח נמשך כאשר שבו הביתה, הוא גלש לפסים אלימים, וברהלטר הכה את חברתו ברגליו. כתוצאה מכך, השניים נפרדו, וכל אחד סיפר על המתרחש לבני משפחה לחברים.
ברהלטר, מלא רגשות אשם על התנהגותו האיומה, חלק את הסוד עם ריינה. רוזלינד שיתפה את דניאל איגן. לא לגמרי ברור מה היה חלקם בתהליך ההשלמה, אבל זמן מה אחרי התקרית יצרה רוזלינד קשר עם ברהלטר, והשניים השלימו. מאז, לטענתם, יש להם זוגיות מאושרת, והאלימות שהפגין ברהלטר לימדה אותו לקח לכל החיים לטענתו. זו הייתה טעות רגעית של נער בן 18, לדבריו.
מעבר לחוג החברים המצומצם, איש לא ידע על האירוע, והוא היה פרט ששייך לעבר ולא היה אמור להשפיע על העתיד ביחסים בין רביעיית החברים. כאשר התחתן ברהלטר עם רוזלינד, היה קלאודיו ריינה השושבין שלו. אי אפשר היה להפריד ביניהם, ויש משהו סמלי בכך ששניהם ערכו את הופעות הבכורה בנבחרת ב-1994, ושניהם פרשו ממנה בצוותא אחרי מונדיאל 2006.
ריינה היה מוכשר הרבה יותר – הוא שיחק בעמדת הקשר, היה המנהיג והקפטן, צבר 112 הופעות בינלאומיות, כיכב בלברקוזן, וולפסבורג, ריינג'רס, סנדרלנד ומנצ'סטר סיטי, ונחשב לאחד השחקנים האמריקאים הבכירים בהיסטוריה. ברהלטר היה בלם אפרורי, היו לו 44 הופעות בנבחרת, חלק ניכר מהקריירה הוא עשה בקבוצות קטנות בהולנד, ולאחר מכן לבש את מדי קריסטל פאלאס, אנרגי קוטבוס ומינכן 1860. הוא היה הרבה פחות מתוקשר בשנותיו על הדשא, אבל הפך בהדרגה לדומיננטי הרבה יותר אחרי שתלה את הנעליים.
ברהלטר בחר להיות מאמן, ואחרי מספר שנים טובות בקולומבוס מונה בצעד מפתיע יחסית למאמן הלאומי בשלהי 2018. ריינה העדיף להיות מנהל ספורטיבי, עבד במשך מספר שנים בניו יורק סיטי, שם התרכז באופן הדוק מאוד בטיפוח בנו ג'ובאני באקדמיה. בנו הבכור של קלאודיו מת בגיל 12 מסרטן, והטרגדיה הזו חיזקה עוד יותר את דאגתו לבן השני ואת רצונו לעזור לו בכל צעד וצעד. לא מפתיע, אם כך, כי מיד אחרי המעבר של ג'ובאני ריינה לבורוסיה דורטמונד ב-2019, עזב גם קלאודיו את המועדון וחתם כמנהל הספורטיבי באוסטין.
ג'ובאני ריינה, שקיבל את שמו בגלל החברות הקרובה של אביו עם ג'ובאני ואן ברונקהורסט ההולנדי בריינג'רס, התגלה מגיל צעיר מאוד כעילוי והוגדר ככוכב-על בפוטנציה. הוא ירש מאביו את ראיית המשחק ואת יכולות הניהול, ומקביל נהנה גם מהגנים של אימו דניאל שהייתה קיצונית. בזכותה, יש לו מהירות, שליטה נהדרת בכדור תוך כדי תנועה ונטייה לקבל החלטות לא שגרתיות.
לא במקרה הוא מציין כמודלים לחיקוי שני שחקנים שונים בתכלית – קווין דה בראונה וניימאר. כל חובבי הכדורגל באמריקה עקבו בשקיקה אחרי נסיקתו בבונדסליגה, ורבים ראו בו שחקן מוביל של הנבחרת בעשור הקרוב, אפילו לפני כריסטיאן פולישיץ'.
העונה שעברה נהרסה מבחינת ג'ובאני ריינה בגלל פציעה קשה בברך, אבל הוא חזר בזמן לקראת המונדיאל, ולפרשנים לא היה ספק שהוא היה אמור להיות דמות מפתח של הנבחרת בקטאר. הם לא האמינו למראה עיניהם כאשר ריינה לא נכלל בהרכב במשחק הראשון מול וויילס, אבל עבור השחקן עצמו זו לא הייתה הפתעה.
את ההלם שלו הוא קיבל מספר ימים קודם לכן, כאשר ברהלטר הודיע לו כי חלקו בטורניר יהיה מוגבל מאוד. הקשר בן ה-20 הגיב בזעם ובתסכול, לא התאמץ באימונים, ובכך חיזק לכאורה את עמדתו של המאמן. עיתונאים שליוו את הנבחרת מקרוב דיווחו בדיעבד כי הייתה מתיחות רבה בסגל – הן בגלל ההחלטה לוותר על ריינה, והן בגלל תגובותיו.
אחרי המשחק מול הוולשים, טען ברהלטר כי ריינה לא היה כשיר מבחינה בריאותית, בעוד כוכב העבר אריק וינאלדה האשים אותו מכיסא הפרשן בשקר. המפגש עצמו הסתיים בתיקו 1:1 מאכזב, והיה ברור כי כישוריו של ריינה היו מעלים את הסיכויים של האמריקאים לנצח. מול אנגליה, שותף הקשר ל-7 דקות בלבד, ובמשחק מול איראן, בו הייתה ארצות הברית זקוקה לניצחון (ואף השיגה אותו), הוא שוב לא שותף כלל.
מתישהו במהלך שלב הבתים, כאשר ראה את המצב העגום של בנו, יצר קלאודיו ריינה קשר עם המנהל הספורטיבי של ההתאחדות ארני סטוארט ועם מנכ"ל הנבחרת בריאן מקרבייד – שניהם חברים שלו ושל ברהאלטר לסגל הלאומי לשעבר. הוא הבהיר כי ברשותו מידע שיכול למוטט את הקריירה של ברהאלטר, והוא מסוגל לעשות בו שימוש אם הגישה כלפי בנו לא תשתנה. ואז, בשמינית הגמר מול הולנד, נכנס ריינה כמחליף במחצית להופעה המשמעותית היחידה שלו בטורניר, לא הרשים ולא ממש השפיע על המתרחש. ארצות הברית הפסידה 3:1 והודחה.
בקורס שהעביר בדלתיים סגורות אחרי המונדיאל, סיפר ברהלטר בקהל בהרחבה על "שחקן אחד" בסגל שהפר את המשמעת באופן בוטה, והיה על סף ניפוי במהלך הטורניר. הוא השתמש במקרה בניסיון להדגים כיצד הוא יודע לשלוט במשברים מסוג זה, וטען כי הכריח את השחקן המדובר להתנצל פומבית בפני כל השחקנים על התנהגותו.
שמו של ריינה לא הוזכר, וברהלטר אף לא חשב שההרצאה תדלוף החוצה – אבל היא דלפה, עוררה מהומה, וכולם הבינו היטב במי מדובר. מיד לאחר מכן, פירסם ג'ובאני ריינה פוסט ארוך באינסטגרם, בו העניק את הזווית שלו למתרחש, סיפר שברהלטר הודיע לו על התפקיד המצומצם עוד לפני הטורניר ללא הסבר מקצועי, וגילה עד כמה מצב רוחו היה ירוד לאחר מכן – מה שגרם לגישה שלילית מאוד באימונים.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת דניאל ריינה. קלאודיו רק איים לחשוף את המידע מהעבר בשיחות פרטיות עם בכירי ההתאחדות, אבל אימו של ג'ובאני עשתה זאת הלכה למעשה. היא סיפרה על האירוע האלים של ברהלטר מלפני יותר מ-30 שנה, ולמאמן לא נותרה ברירה – הוא פירסם בעצמו את גרסתו לתקיפה האלימה שביצע ב-1991. "אין לי תירוצים, וזה היה מקרה מביש. הוא השפיע עלי ועיצב את מה שאני, אבל לא מגדיר אותי", הוא טען.
מובן שהחברות הזו התרסקה לרסיסים כעת. קלאודיו ריינה וגרג ברהלטר הם אויבים כיום, וביניהם נמצא ג'ובאני ריינה אשר יתקשה מאוד לתקן את היחסים עם המאמן אם הוא ימשיך בתפקידו. נכון לעכשיו, לא ברור אם זה יקרה, כי חוזהו של ברהאלטר הסתיים בסוף 2022, והוא מעוניין לקבל חוזה חדש עד המונדיאל הביתי ב-2026, בעוד ההתאחדות בוחנת גם אופציות נוספות.
מיותר לציין בשלב זה כי משפחת ריינה תעשה כל שביכולתה על מנת למנוע ממנו לקבל שוב את התפקיד, ואוהדים רבים סבורים שתהיה זו טעות לתת לברהלטר את המושכות כאשר זה מסכן את הכישרון הכי חשוב במדינה – מה גם שתדמיתו הציבורית לא הייתה מזהירה עוד לפני התפוצצות הפרשה.
שאלות רבות נותרות כאן פתוחות. מתי בדיוק עלו היחסים בין משפחת ריינה למשפחת ברהלטר על שרטון? האם היחסים העכורים ביניהם השפיעו על החלטת המאמן לספסל את ריינה? האם הוא ניסה להעניש את הבן כדי להעביר מסר לאב? האם ג'ובאני ריינה סבר שמגיע לו יחס מיוחד בזכות קשריו של האב בהתאחדות? האם הכיר ג'ובאני עצמו את המידע על התקיפה שביצע המאמן לפני 31 שנה? האם זו הסיבה למתיחות ביניהם מלכתחילה? האם האיומים של קלאודיו ריינה במהלך הטורניר הועברו גם לברהלטר עצמו, והאם אפשר להגדיר זאת כסחיטה מבחינה משפטית?
ויש גם סוגיות מוסריות לא מעטות. האם נכון מבחינת ההתאחדות להעסיק מאמן שהיה מעורב בתקיפה פיזית בעברו הרחוק, גם אם התנצל עליה? אם התשובה חיובית, האם נכון להדיח אותו בשל פרשה זו בלבד, ולהעדיף את ג'ובאני ריינה על פניו? או אולי דרך הטיפול של ברהלטר בריינה, והדרך בה נהג בו לפני המונדיאל ובמהלכו מראה כי אינו כשיר לתפקיד? האם ג'ובאני ריינה צריך להיענש באופן כלשהו אם ידע על הפעולות הפסולות שנקטו הוריו על מנת לקדם אותו מקצועית?
אתם מוזמנים להביע את דעתכם בתגובות, וכדאי לעקוב אחרי ההתפתחויות בתקופה הקרובה – כי יהיו להן השלכות עצומות על נבחרת ארצות הברית, ואולי על הכדורגל האמריקאי כולו.