כל הכתוב מטה הינו סאטירי ואין לקחת את הנכתב בו ברצינות.
השעה היא 20:00 שעון דוחא. הקרב על המקום השלישי בדיוק נגמר ועשרות אלפי אוהדים ואנשי כדורגל מתרכזים במתחם האוהדים אל בידה בדוחא בשביל לחזות באירוע היסטורי - עימות טלוויזיוני ראשון מסוגו בין אחד הכדורגלנים הטובים ביותר בהיסטוריה לבין הטוען לכתר שיכול אפילו לעקוף אותו, ויש שיגידו בעוד כמה שנים שהם שניים מהכוכבים הגדולים ביותר אי פעם: ליונל אנדרס מסי וקיליאן אמבפה לוטן.
במסגרת העימות, בו יענו על שאלות מהקהל ויתנו נאומי פתיחה וסיום, כל שחקן עומד בצד אחר של הבמה, כאשר מאחוריו יש את ארון התארים האישי שלו והסגל איתו הגיע למעמד הגדול. למסי יש כדורי זהב, אליפויות ספרד, ליגת האלופות ועוד אינספור גביעים, לאמבפה יש 15 תארים קבוצתיים ובין היתר גביע עולמי אחד שנראה מכל רחבי המתחם. על המסך הגדול כתוב בענק: "מסי או אמבפה: למי הכי מגיע לזכות במונדיאל 2022?"
מסי חיכך בגרונו, סימן עם ידיו לכיוונה של סבתו בשמיים והחל בנאום הפתיחה שלו: "כמו שאתם יודעים, אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל הפעם אני חייב ואני אשתדל לקצר. אם להיות כנה, הגיע הזמן לומר חלאס. אומרים עליי שאני הטוב ביותר, שאין ולא היה כדורגלן בעולם שיכול גם למסור, גם לכדרר וגם לבעוט יותר טוב ממני. בכל זאת, הם תמיד היו חייבים לעקוץ להזכיר שלא זכיתי בתואר עם הנבחרת, וזה נכון. ארבעה גמרים הפסדתי, חלק באשמתי הישירה, אבל זהו, סיימנו עם הגנון. קופה אמריקה על אדמת ברזיל כבר יש לי, הגיע הזמן לקחת את התואר האחרון שעוד נותר לי בקריירה ולעשות את דרכי אל הפרישה בשקט. אני לא חושב שזה מגיע לי, אני בטוח שזה מגיע לי. Vamos Muchachos!"
הקהל הארגנטינאי נכנס לטירוף עם שירה אדירה, אבל אמבפה קטע אותם במהירות: "כן, כן, כן, אולי באמת הגיע הזמן שלך לפרוש סבא, כי זה הזמן שלי עכשיו ונראה שאף אחד בעולם לא הבין את זה".
המתחם השתתק. "הופה, הנה יש כאן שקט, עכשיו אפשר לדבר". הצרפתי לקח נשימה ואז המשיך: "תראו, יכולתי כבר לקחת את הגביע בזמן שלוקח לכם להתגעגע למראדונה, אבל בחרתי להיות ג'נטלמן ולתת למסי מהכבוד שהוא ראוי לו. הוא באמת חבר טוב לקבוצה ואני מעריך אותו, אבל עם כל הכבוד, אני יותר בקטע של השחקנים שהם לא הסגנון שלך, כמו כריסטיאנו רונאלדו. אם כבר הזכרנו את הגדול ביותר, חייב להגיד שזה נורא מה שעשו לו בשנה האחרונה".
רונאלדו מהקהל: "תודה אח שלי, מעריך אותך יא מלך".
אמבפה: "איזה פנומן הוא. תראו, אולי לקחתי כמה החלטות פחות טובות בקריירה הקצרה שלי, אבל 15 תארים קבוצתיים עד גיל 23, כולל 255 שערים פלוס זכייה במונדיאל בגיל 19? אני העתיד של הכדורגל פאפי. עוד גביע עולם אחד ואני לא רואה אותך בכלל למרות כל כדורי הזהב שלך. אתם מבינים שיש לי כישרון לקחת נבחרת שחצי ממנה פצועה עד לגמר? כל מה שמסי עשה עם ארגנטינה היה להפסיד ולבכות".
מסי התעצבן וסינן למיקרופון: "לך תאכל פיצה".
אמבפה: "אולי אני נראה כמו צב, אבל לפחות אהיה פה לעוד הרבה זמן. אתה פרעוש, תוחלת חיים של גג שלושה חודשים ואפילו אז אתה לא עומד בקצב שלי".
סרחיו ראמוס עלה לבמה לעשות סדר: "וואו. לא התחלנו וכבר האווירה לוהטת, אבל עכשיו זה הזמן להירגע. יש למישהו שאלות למספרי 10 כאן?".
ניימאר קם: "אהלן חברים. אולי אתם לא זוכרים אותי, אבל אני המבקיע הגדול ביותר של הנבחרת המעוטרת ביותר בהיסטוריה. תראו, היה לי קשה לראות את מסי לוקח מולי את הקופה בשנה שעברה, אבל נשארנו חברים טובים אחר כך. מה יהיה אצלנו בפאריס סן ז'רמן אחרי הגמר? תוכלו לשים את המשקעים שיווצרו בצד ולהתמקד בזכייה בכל התארים?".
אמבפה: "אולי אתם חברים יותר מדי טובים".
מסי: "אתה סתם קנאי. ניימאר הגיע לברצלונה בתור כוכב על ויחד איתי ועם לואיס סוארס יצרנו טריו שלא נראה מעולם. אהבתי אותו גם כשהוא החליט לעזוב ולנסות לקחת קבוצה לבד על הגב שלו. הוא כמעט הצליח לקחת את ליגת האלופות איתך ב-2020".
אמבפה: "לכם יש את החבורה שלכם, לי יש את החבורה שלי, אבל עדיין אנחנו מצליחים להסתדר ביחד לפעמים. אולי יש רגעים שאני מרגיש בצל שלכם ורוצה לברוח לריאל מדריד, אבל מה שעומד ויעמוד בפסגה של השאיפות שלי החל מהרגע שאנחנו עוזבים את קטאר זה איך שלושתינו משיגים את גביע האלופות למען קטאר. אההה סליחה, למען פ.ס.ז'. בכנות, נמאס לי להיות במועדון כזה לוזר".
קארים בנזמה וסרג'י רוברטו מתחילים לצחקק.
מסי: "היי, האם זה לא השחקן שלא מקבל דקות בבארסה וההוא שסחט חבר שלו לנבחרת ופספס זכייה במונדיאל? אם הייתי עדיין בספרד הייתי מוריד את שניכם לקרקע, אי אפשר עליי שם".
תומאס מולר נשפך מצחוק, סוארס נותן לו נשיכה בכתף.
מסי ממשיך: "בקיצור קיליאן, נראה ששנינו באותו הראש. בכל מקרה, אבוא ואתן לך חיבוק גדול בסיום לא משנה מה יקרה".
אמבפה: "תודה סבא ליאו, מעריך את זה ואעשה את אותו הדבר".
הקהל מוחא כפיים, מרקיניוס מזיל דמעה וראמוס ממשיך הלאה: "תודה לניימאר על הרגע הזה. יש למישהו עוד משהו להוסיף?".
פתאום על המסך מאחורה מופיעים דייגו מראדונה ופלה בשיחות זום: "הלו? שומעים אותנו?" הברזילאי שואל. "כן, כן, תגיד את מה שאתה רוצה להגיד, אין לי את כל היום".
"דווקא אני זה שצריך למהר, לך יש את כל הזמן שבעולם שם בשמיים", עקץ אותו פלה ואז פנה לקהל: "אנחנו שתי אגדות המונדיאל הגדולות ביותר בהיסטוריה. השניים כאן אולי כבר הגיעו לרמה שלנו, אבל עדיין אין מישהו שזכה לתהילת עולם על הדברים שעשינו על הבמה הגדולה ביותר מאשר אנחנו. האם זה מגיע לנו? אולי לא. שיחקתי שישה משחקים ולקחתי שני גביעים. ההילה שלי אמנם הפכה לבינלאומית, אבל הרגשתי שיש לי מזל רע. לא הגיוני ששיחקתי בשלושה טורנירים ברציפות ובכל אחד מהם חוויתי פציעה. גם הגביע של 1970 היה בזכות נבחרת גדולה ועדיין הקרדיט בא אליי".
מראדונה: "אם כבר להודות בדברים שלא מגיעים לי, הגיע הזמן לעשות צדק עם פיטר שילטון. לא הייתי כובש את הסלאלום האגדי אלמלא יד האלוהים וכנראה שלא הייתי זוכה בתואר. הרי ארגנטינה עשתה זאת בלעדיי, היא תוכל לעשות את זה גם אחריי. מאותו הרגע זה לא היה אותו הדבר. ב-1990 האיטלקים שנאו אותי שנאת מוות וב-1994 החליטו שאני לוקח סמים והשעו אותי. לפעמים המעשים שלנו הופכים למוגזמים רק כי זה קרה במונדיאל".
פלה: "תודה על הכנות דיוס. מסי, אמבפה, אתם מייצגים דור שבא ודור שהולך, כמוני וכמו דייגו, אבל ברור לכולם שאתם הכי טובים במה שאתם עושים. כמו שאני מכיר את זה, אין דבר כזה 'מגיע' בספורט. מי שיהיה יותר טוב בגמר הוא זה שייקח. העימות כאן חשוב לאוהדים, אבל אתם שניכם יודעים מה אתם שווים ולא צריכים להוכיח את זה לאף אחד".
אמבפה: "וואלה יש משהו במה שהזקן כאן אומר".
מסי: "כן הא. גם כשהוא חולה ובגיל 82 הוא מצליח להדהים אותנו".
מרקיניוס עולה לבמה: "בתור הקפטן של שניהם, אני מרשה לעצמי להכריז על מועד חדש לנאומי הסיום".
כל הקהל מתחיל למלמל.
מרקיניוס: "זה יקרה מחר באצטדיון בלוסייל בשעה 18:00. ההכרעה בעניין תהיה על המגרש".
הקהל מריע, מסי ואמבפה לוחצים ידיים ויורדים מהבמה.
הקרב הגדול בין צרפת לארגנטינה הוא בדיוק מה שרצינו לראות במונדיאל בקטאר - מצד אחד המשחק האחרון במונדיאל של אחד הכוכבים הגדולים אי פעם מול מי שאולי בעתיד יהיה שחקן הנבחרות הגדול בהיסטוריה. מי שיצא עם ידו על העליונה לא יעשה זאת רק בזכותו, אלא בזכות הנבחרת שלו ולאן שכל 26 השחקנים שבסגל הגיעו ביחד. אין דבר כזה מגיע בספורט, ואת הדיבורים שמסביב מתעלים למעשים עם הרגל על הדשא. יום ראשון, שעה 17:00 שעון ישראל. למי מגיע יותר?