יש חילופים כושלים שנצרבים בתודעה הקולקטיבית ונשארים שם לתמיד. בהולנד, למשל, לא יסלחו לדיק אדבוקאט על ההחלטה להוציא מהמגרש את אריאן רובן במחזור השני בשלב הבתים ביורו 2004. הכתומים הובילו אז 1:2 על צ'כיה, ורובן הפגין משחק פנטסטי, אבל המאמן הכניס במקומו קשר אחורי בדמותו של פאול בוספלט, והיריבה השלימה קאמבק מפואר בדרך ל-2:3, באחד המשחקים הטובים בתולדות אליפויות אירופה.
המעידה הזו אפילו לא היתה קריטית, כי הולנד ניצחה את גרמניה במחזור האחרון ועלתה לרבע הגמר, אבל זה לא הפחית את הזעם על הטעות. באופן משעשע, הוא אפילו הלך והתעצם עם הזמן, וגם היום תוכלו לקלקל לכל אוהד הולנדי את מצב הרוח אם תזכירו לו את החילוף של רובן.
החילוף של ויניסיוס ייזכר בברזיל לדראון עולם. אין לו הסבר הגיוני, אין לו סיבה, ואיש לא יודע כיצד היה מתפתח המשחק של סלסאו מול קרואטיה אתמול אלמלא בחר טיטה לספסל את השחקן הכי יצירתי שלו כבר בדקה ה-64. בגדול, ויניסיוס היה הרוח החיה מאחורי רוב הדברים הטובים שקרו לסלסאו במונדיאל הזה. הוא היה זה שבעט לשער סרביה כאשר ריצ’ארליסון דחק את הכדור פנימה, והוא גם בישל לו את המספרת שקבעה 0:2.
לא ברור מדוע ויניסיוס הוחלף. רודריגו עולה לדשא (רויטרס)הוא בישל לקאסמירו את השער המרהיב שלו ב-0:1 על שווייץ. הוא כבש באמנות והיה מעורב בשני שערים נוספים ב-1:4 על דרום קוריאה בשמינית הגמר. בנוסף, היו באופן טבעי המון פעולות נהדרות שלא הסתיימו עם כדור ברשת. נכון לפתיחת שלב רבע הגמר, היה ויניסיוס מועמד ראוי ביותר לתואר השחקן המצטיין של הטורניר.
אתמול זה לא הלך לו בקלות מול המערך המאורגן של קרואטיה, ושבחים מיוחדים מגיעים למגן הימני יוסיפ יוראנוביץ' – מדהים למדי שהוא שיחק עד לא מכבר בליגה הפולנית, ומייצג כיום את סלטיק. ובכל זאת, ויניסיוס הגיע לשני מצבי הבקעה עד החילוף, ויתר השחקנים בצהוב לא הרשימו במיוחד. ריצ’ארליסון נעלם לפרקי זמן ארוכים, ראפיניה לא היה יעיל באגף הימני לפני שפינה את מקומו לאנתוני, וגם ניימאר איבד יותר מדי כדורים.
המצטיין של ברזיל במונדיאל. ויניסיוס ג'וניור (רדאד ג'בארה)העניין הוא כי ויניסיוס, בכושרו הנוכחי, הוא שחקן שמסוגל להכריע משחקים בהברקות של רגע, הביטחון העצמי שלו גבוה, ויש לו גם סיבולת יוצאת מהכלל. הוא היה אמור להיות מוגדר כשחקן המפתח של הנבחרת – זה שעליו מתבסס המשחק תמיד. הוא היה צריך להיות על המגרש כל עוד יש לו כוחות להמשיך, ובדרך כלל יש לו. כאשר ירד לספסל, ניתן היה לראות על פניו של כוכב ריאל מדריד שאין לו מושג מה קורה. הוא לא ימחה, כמובן, כי זה לא האופי שלו, אבל כל ברזיל הייתה יכולה למחות. ההחלטה הזו פגעה קשות בסיכויי הנבחרת לעלות לרבע הגמר.
מובן שהיא ממש לא חיסלה את הסיכויים האלה, ובתסריט קצת אחר זה היה מסתדר טוב יותר. רודריגו, שהחליף את ויניסיוס, הפגין יכולת סבירה בהחלט, במיוחד אם לוקחים בחשבון שהוא מעדיף לשחק מימין. בהקשר זה, היה הגיוני יותר לשלב את גבריאל מרטינלי הפעלתן, עבורו האגף השמאלי הוא הסביבה הטבעית ביותר, אם כבר השתוקק טיטה להחליף את ויניסיוס. בינתיים, אנתוני לא תרם יתר על המידה למרות הכמיהה לכדרורים, ובחוד לא הייתה לטיטה אלטרנטיבה רלוונטית לריצ’ארליסון בהיעדרו של גבריאל ז'זוס הפצוע. אז הוא הלך לבסוף על פדרו, וזה לא הניב דבר.
לא הייתה לו אלטרנטיבה ראויה. טיטה (רדאד ג'בארה)הסוגיות האלה מחדדות את חוסר האיזון בבחירת הסגל של סלסאו לטורניר. הפעם, בניגוד לעבר, הורשו הנבחרות להביא 26 שחקנים – זה כל כך הרבה שהיו מאמנים שזימנו ארבעה שוערים כי הם לא הרגישו צורך בשחקני שדה כה רבים. טיטה העדיף לקחת לקטאר המון שחקני אגף, אבל הזניח לגמרי את משבצת החלוץ הטבעי, כי ריצ’ארליסון לא עונה על ההגדרה.
הפציעה של ז'זוס חידדה את המצוקה, וחסרונו של רוברטו פירמינו זעק אתמול לשמיים – הנה לכם סקורר ותיק ורב גוני שמסוגל למלא תפקידים שונים, מנוסה מאוד במעמדים הגדולים ביותר, וגם מוכן לשבת על הספסל ללא אגו כפי שהוא עושה בליברפול. אתמול מול קרואטיה, כאשר ריצ’ארליסון נכשל לגמרי, הוא היה בדיוק השחקן הנכון למשימה, אבל צפה בטורניר בטלוויזיה.
היה עושה את ההבדל? פירמינו (רויטרס)חוסר האיזון בא לידי ביטוי אפילו יותר בעמדות המגנים. טיטה לקח לקטאר את דנילו כמגן הימני היחיד בו התכוון להשתמש, וצירף לנסיעה את דני אלבס בעיקר כדי שיתרום מנסיונו וידאג לאווירה טובה בחדר ההלבשה. משמאל, אלכס סנדרו ואלכס טלס היו האופציות שנבחרו. זה לא היה טוב מספיק מראש, והמצב הוחמר כאשר דנילו נפצע לפני המשחק מול שווייץ, ובהמשך סבלו גם שני המגנים השמאליים מפציעות.
מכיוון שהמאמן לא סמך על דני אלבס, הוצב אדר מיליטאו, בלם במקצועו, בעמדת המגן הימני. הוא עשה עבודה מצוינת בכל הקשור לעורף, אבל תרם מעט מאוד בהתקפה, וזה הגביל את הגיוון בחוד. הדבר בלט גם אתמול, וזה הודגש דווקא כאשר כדור הרוחב היחיד של מיליטאו במחצית השנייה היה מסוכן, אבל לא מסוכן מספיק כדי להגיע לרגל ברזילאית.
טיטה לא באמת סמך עליו. דני אלבס (רדאד ג'בארה)לפחות מבחינה הגנתית זה עבד היטב. קרואטיה ממש לא הסתגרה, לוקה מודריץ' ניווט את המשחק שלה באופן חכם כהרגלו, ואחוזי החזקת הכדור היו זהים. בשום שלב לא ניתן היה לומר שהשליטה במרכז המגרש שייכת לסלסאו, אבל לחבורה המשובצת היה קשה עוד יותר להגיע למצבי הבקעה, בין היתר כי קאסמירו המשיך לגלות יכולת נפלאה בקישור האחורי, בעוד הרביעייה האחורית היתה שמרנית מאוד, ושחקני החוד עשו את שלהם בלחץ על מובילי הכדור.
למעשה, זו הייתה נקודת החוזק המשמעותית ביותר של ברזיל בגביע העולם הזה – היכולת להגביל למינימום, ולעתים אף לאפס עגול, את מצבי ההבקעה של היריב. זה בא לידי ביטוי גם אתמול, למרות שהמגנים הקרואטים דווקא גילו נכונות לתמוך בהתקפות.
שחקני קרואטיה חוגגים, שחקני ברזיל בוכים (רויטרס)ואז העסק קרס דווקא אחרי השער המבריק שארגנו הברזילאים באמצע ההארכה. המסירה הכפולה של ניימאר עם לוקאס פאקטה הייתה מזהירה – סטייל ברזילאי קלאסי לפנתאון. זה שער שראוי להכריע משחקים, גם כאשר היכולת הכללית לא מדהימה. זה היה יכול להיות רגע מכונן עבור הסלסאו, מה גם שהכוכב הגדול השתווה לפלה במספר השערים במדי הנבחרת. זה גם היה הרגע בו החליט טיטה להחליף את אדר מיליטאו, להכניס במקומו של אלכס סנדרו שהחלים חלקית מפציעה, ולהחזיר את דנילו לעמדת המגן הימני.
על הנייר, ברזיל חזרה בדיוק לרביעיה האחורית שהייתה אמורה לרוץ לאורך הטורניר כולו, אז מה כבר יכולה להיות הבעיה? הצרה היא כי התכנון הזה לא היה טוב מספיק מלכתחילה, והשינוי תוך כדי תנועה גרם לבלבול. וכך, כאשר הנבחרת הייתה ביתרון ולא היה צורך לחשוף את העורף – דווקא אז היא ספגה לראשונה בטורניר הזה מתפרצת קטלנית. קאסמירו לא הצליח לעצור אותה לשם שינוי, דנילו התרשל לגמרי במיקום, והקרואטים הבקיעו שער שוויון קל מאוד. קל מדי, בוודאי כאשר מדובר בדקה ה-117. העיתוי פשוט לא יכול היה להיות גרוע יותר.
קריסה פתאומית. קאסמירו ולוקה מודריץ' (רויטרס)ובעוד החילופים של טיטה החלישו את ברזיל, המהלכים של מאמן קרואטיה זלאטקו דאליץ' היו חיוביים. ברונו פטקוביץ' הוסיף מחץ בהתקפה, ולאוהדי סלסאו היה קשה במיוחד לעכל שדווקא ליריבה יש ברונו על המגרש, בעוד ברונו גימראייש נותר משום מה על הספסל. מירסאד אורשיץ', ששולב כמחליף מאוחר, הוא שחקן פנטסטי שיודע לספק את הסחורה במעמדים החשובים – והיה אמור לשחק הרבה יותר אלמלא התפיסה לפיה הוא יכול למלא רק את המשבצת של איבן פרישיץ' (וההנחה הזו לא בהכרח מוצדקת).
אז אורשיץ' ופטקוביץ' חתומים על השער ששינה את הכל, וברזיל שילמה ביוקר על המחדל ההגנתי היחיד שלה. זה היה אכזרי בהחלט, אבל אולי העונש היה מוצדק לאור הטעויות שביצע טיטה בניהול המשחק אתמול, ובבחירת הסגל באופן כללי.
שחקני קרואטיה בטירוף (רויטרס)בדו קרב הפנדלים, היתרון המורלי היה בצד הקרואטי. הם ניצחו זה עתה את יפן בפנדלים בשמינית הגמר בזכות האינסטינקטים של השוער דומיניק ליבאקוביץ', שנהנה ממשחק פנומנלי במשך 120 דקות גם אתמול – כך שהוא הגיע למעמד במומנטום מושלם.
קרואטיה גם ניצחה בפנדלים את דנמרק ואת רוסיה במונדיאל הקודם, לכן הרגישה שההיסטוריה לצידה. שער שוויון כה מאוחר הוסיף לה מוטיבציה נוספת, והוציא את הרוח מהמפרשים של ברזיל. לקרואטיה ממש לא היה מה להפסיד, ברזיל פחדה להפסיד את הכול. אז היא הפסידה, והעובדה כי רודריגו החמיץ את הפנדל הראשון הייתה סמלית. לא כי זה הגיע דווקא לו – ממש לא. פשוט כי הוא זה שנבחר להחליף את ויניסיוס, וזה היה החטא המקורי של טיטה.
ניימאר ולוקה מודריץ' מנחמים את רודריגו (טוויטר)אז עכשיו מודריץ', ליבאקוביץ' ויוראנוביץ' ממשיכים את המסע המיוחד שלהם, ויפגשו את ארגנטינה בחצי הגמר. עבור ליאו מסי והאלביסלסטה, תהיה זו הזדמנות לנקום על התבוסה 3:0 בשלב הבתים במונדיאל הקודם, אבל איש לא מבטיח להם שזה יקרה. ברוסיה הגיעה קרואטיה עד הגמר, ועם התנופה שהתפתחה היא מאמינה ביכולתה לשחזר את הסנסציה.
דבר אחד בטוח – רוב הצופים הנייטרלים היו מעדיפים לראות דרבי דרום אמריקאי בין ברזיל לארגנטינה. הרי זה משהו שנמנע מאיתנו מאז 1990, והתסריטים אף פעם לא מסתדרים. למשל, ב-1998 הדיח דניס ברגקאמפ את ארגנטינה בדקה ה-90 כדי שהולנד תשחק במקומה מול ברזיל בחצי הגמר. זה לא יקרה גם הפעם, אבל אנחנו נקווה לפיצוי הולם בכל זאת, וקרואטיה בהחלט מסוגלת לספק את הסחורה מבחינת האיכות.