יש שחקנים שמגיעים לטורניר גדול על תקן מחליפים, מוכיחים את עצמם תוך כדי תנועה והופכים לחלק אינטגרלי ביותר מהמערך. דוגמה מצוינת לכך הוא פדריקו קייזה. הקיצוני של יובנטוס לא היה אמור לפתח בהרכב של רוברטו מנצ'יני ביורו 2020 – הבוס ייעד לשם את דומניקו ברארדי, שדווקא עשה עבודה לא רעה בכלל בשני המשחקים הראשונים שהסתיימו בניצחונות מוחצים.
ואולם, קייזה בלט עוד יותר כמחליף, קיבל את הצ'אנס במשחק השלישי, ומאז דהר קדימה ללא מעצורים. אחרי שאיטליה ליקטה את מדליות הזהב, הוא נכלל בנבחרת המצטיינים של האליפות, ושידרג מאוד את המוניטין שלו.
איש לא יודע אם ארגנטינה תניף את גביע העולם, אבל אם זה יקרה – הרי שחלקם של אנסו פרננדס וחוליאן אלברס בהישג צפוי להיות כביר. שני הצעירים היו אמורים להיות שחקני ספסל, התברגו בהרכב רק במחזור האחרון בשלב הבתים, אבל זה גם בדיוק הרגע בו האלביסלסטה נראו כמו נבחרת שבאמת מסוגלת לעשות את זה. עבור אלברס בן ה-22, העכביש חסר המנוח שלא מפסיק לכבוש במדי הנבחרת, אלה ימים קסומים ביותר. הוא מרגיש על הגל, ומגע הזהב שלו עוזר לנבחרתו לנצח משחקים.
תקציר המשחק באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022.
קל להבין מדוע העדיף המאמן ליונל סקאלוני את לאוטרו מרטינס בתחילת המונדיאל. הסקורר של אינטר הוא שחקן מצוין, מנוסה יותר בגיל 25, כבש שבעה שערים במוקדמות והיה חלוץ דומיננטי, מסתדר טוב עם ליאו מסי ומשלים אותו. הוא גם משחק באופן קבוע במדי הנראזורי, והיה בכושר טוב לקראת גביע העולם, לעומת אלברס שמיעט לקבל דקות במנצ'סטר סיטי, שם הוא מוגדר כגיבוי של ארלינג הולאנד – ואין שלא תסתכלו על זה, קשה מאוד להתמודד על המקום עם המפלצת הנורבגית.
אבל העניין כאן פשוט – לאוטרו טוב, אבל אלברס טוב אפילו יותר. הוא שחקן מוכשר ורב גוני יותר, יש לו אחוז ניצול הזדמנויות טוב יותר, והוא גם עובד קשה יותר. זו לא ביקורת על מרטינס, שכבר מזמן מוגדר בצדק כחלוץ ברמה גבוהה. זו עדות לכך שהפוטנציאל של אלברס עצום. כמו שאמר מרסלו גז'ארדו, שאימן אותו בריבר פלייט: "השמיים הם הגבול מבחינתו".
לא במקרה הפציץ אלברס 24 פעמים במדי קבוצתו הארגנטינית האהובה בשנת 2021, והוסיף עוד 18 כיבושים במחצית הראשונה של 2022 לפני המעבר לאנגליה, כולל שישיה מול אליאנס לימה בניצחון 1:8 גביע ליברטדורס. שלושער בכל מחצית – לא פחות.
מכל הכיבושים האלה מול הפרואנים האומללים, כדאי במיוחד לשים לב לשער הרביעי. העכביש, כפי שהוא מכונה מגיל הגן, הפעיל לחץ על שוער היריבה, גרם לו לטעות, חטף וגלגל לרשת. המהלך הזה הדגים כיצד היכולות המזהירות של אלברס במשימות הגנתיות הופכות לנשק התקפי. קשה מאוד למצוא שחקן שעושה קילומטרים רבים יותר ללא כדור.
אלברס לא יודע מנוחה, שורף שטחים ומטריד את כולם כאשר הכדור לא ברגליו – רק כדי לנסות לזכות בו, ואז התגמול עשוי להיות מיידי. וזה בדיוק מה שהוא עשה אתמול, כאשר הפעיל ביחד עם רודריגו דה פול לחץ יעיל מאוד על השוער האוסטרלי מאט ריאן. ברגע שקיבל את הצ'אנס, הוא מיד ניצל אותו כדי לקבוע 0:2, והשער הזה התברר כקריטי כי האוסטרלים כמעט ארגנו קאמבק לקראת הסיום.
גם במשחק מול פולין ניצל אלברס את ההזדמנות הממשית היחידה שנפלה לרגליו, כאשר קיבל מסירה נהדרת מפרננדס ברחבה, ובעט לחיבורים של וויצ’ך שצ'סני – השוער המצטיין של הטורניר עד כה. ובכך הוא שונה בתכלית מלאוטרו, שבזבז אתמול את המצבים שנפלו בחלקו כאשר נכנס כמחליף, כולל מצב של אחד על אחד מול ריאן אחרי בישול פנטסטי של מסי.
אחרי ההחטאות, זכה מרטינס ברשתות החברתיות להשוואות לא מחמיאות עם גונסאלו היגוואין, שהיה ידוע כמחמיצן כרוני בנבחרת, גם אם לא בהכרח בצדק. ואולי זה נחמד להיות מוזכר בנשימה אחת עם פיפיטה בנסיבות אחרות, אבל לא כאשר מדובר בגביע העולם – בארגנטינה מאשימים אותו עד היום בהפסד לגרמניה בגמר ב-2014.
אפשר, אם כך, להיות בטוחים – אלברס קנה את עולמו, והוא ימשיך לככב בהרכב גם ברבע הגמר מול הולנד. מבחינתו, מדובר בהגשמת חלום בכל המובנים האפשריים. לפני מספר שנים, כאשר רק עזב את הבית בעיירה הקטנה קאלצ'ין והצטרף לאקדמיה של ריבר, שאלו את העכביש הקטן מה הוא שואף להשיג, והוא השיב: "לשחק במונדיאל".
כאשר נשאל לגבי האליל איתו היה רוצה לשתף פעולה, הוא ענה ללא היסוס: "מסי". בזכות הפרעוש, הוא גם אהד את ברצלונה מאז שהוא זוכר את עצמו, גם אם נסע למבדקים בריאל מדריד בגיל 11. בחדרו היו תלויים פוסטרים של מסי בחולצות של האלביסלסטה והבלאוגרנה, והוא השתוקק לשחק איתו בנבחרת ובקבוצה.
ואולי ההגעה לקאמפ נואו לא התממשה בינתיים, אבל גם עבוד עם פפ גווארדיולה בהחלט מתקבלת בחשבון. זו הסיבה המרכזית לכך שאלברס בחר את מנצ'סטר סיטי מכל האופציות המגוונות שעמדו לרשותו, והמועדון קיבל אותו תמורת 17 מיליון אירו – מחיר מגוחך ביחס לכשרונו.
העסקה נסגרה עוד בינואר, בדיוק ביום הולדתו ה-22, ואז עוד לא היה ברור אם הולאנד ילבש אף הוא את מדי התכלת בסופו של דבר. החתמתו פגעה בסיכוייו של אלברס לקבל דקות משחק רבות, אבל הוא מאמין בעצמו, ובארגנטינה רואים בו רבים את יורשו של קון אגוארו.
מבחינת הסגנון, באמת יש דמיון מסוים, אבל אלברס נייד יותר ומבצע הספק עבודה נרחב יותר מחוץ לרחבה. הוא גם אוהב מאוד לבעוט ממרחק – וזה משהו שטרם ראינו ממנו במונדיאל הנוכחי, אבל בהחלט עשוי לבוא לידי ביטוי בהמשך. ההבנה ההדדית עם מסי הולכת ומשתבחת, ולפי דיווחי העיתונאים הם מסתדרים מצוין גם באימונים.
קון היה חבר קרוב מאוד של הפרעוש במדים הלאומיים, ולשם כך הוא גם הגיע בקיץ שעבר לברצלונה, בהרפתקה שהתבררה ככושלת כי מסי עזב מיד לאחר מכן – ואז נאלץ גם אגוארו לפרוש מכדורגל מסיבות בריאותיות. כעת, מסתמן כי יש למסי פרטנר חדש, צעיר הרבה יותר – והם רוצים ללכת ביחד עד הסוף.
ואם זה יקרה, יהיה לגווארדיולה קשה מאוד להמשיך להתייחס אליו כאל מחליף בלבד. בנבחרת כבר לא ישלים העכביש עם התפקיד הזה, וייתכן כי יידרש פתרון יצירתי לסוגיה גם בשורות אלופת אנגליה.