224 מיליארד דולר השקיעה קטאר בטורניר כדורגל. 224! רק לשם השוואה, בשני הטורנירים הקודמים בברזיל (2014) ורוסיה (2018) הושקעו כ-14 מיליארד בכל אחד מהם. בעבר הלא רחוק, טורניר שכזה הצריך השקעה דלה אף יותר, דרא"פ סיימה ב-4 מיליארד וגרמניה ב-6. עד כמה מדובר במספר לא נתפס? ההשקעה בכל 21 המונדיאלים יחדיו מהווה פחות מחמישית הסכום.

אז מה גורם למדינה בה ממוצע הקהל במשחק כדורגל בליגה הבכירה מגרד את 1,600 הצופים, לנפץ כל מסגרת כלכלית הגיונית? ראשית, כי יש והרבה. שנית, הזרקור. המדינה המארחת, לעיתים פעם בתולדות אומה, זוכה לזרקור עולמי. במשך כחודש עיני כל העולם נשואות למדינה המארחת ולמנהיג, לו הזדמנות בלתי חוזרת להבליט את עוצמתו או לכסות למעשיו, להעלות לסדר היום הציבורי עולמי נושאים מהותיים לו ולנפץ או לבנות מיתוסים.

אדם אחד הוא העומד מאחורי המגלומניה הגדולה בתולדות הספורט, האמיר הקטארי, תמים בין חמאד אל ת'אני שמו. אל ת'אני המדורג בצמרת עשירי העולם שימש בעבר כאחראי על קידום הספורט הבינלאומי במדינה, הוא הקים בין היתר את 'קטאר השקעות ספורט', הבעלים של פ.ס.ז' ואירח אליפויות עולם שונות בקטאר. הוא מכיר היטב בחשיבותו ועצמתו של אירוע הספורט כמכשיר לתעמולה והעובדה כי האצטדיונים שנבנו במיוחד לטורניר, יהפכו למונומנט של מומנט, אינה מהווה התבלטות עבורו. האיש מזהה הזדמנות לפרופוגנדה טהורה ועט לעברה.

תמים בין חמאד אל ת'אני לא פספס את ההזדמנות (רויטרס)תמים בין חמאד אל ת'אני לא פספס את ההזדמנות (רויטרס)

הקיצוני הימני של נבחרת ארגנטינה, דניאל ברטוני, שכבש את השער השלישי בגמר שהעניק למארחים את גביע העולם ב-1978, התוודה לימים, בצער, כי התואר הנכסף סייע למנהיג החונטה הצבאית, חורחה וידלה, לשלוט שנים נוספות ולגרום להיעלמותם של עוד אלפי מתנגדי משטר, בעקבות התעמולה במהלך הטורניר ולאחריו.

דוגמא נוספת: שני עשורים לאחר מלחמת העולם השנייה וההפצצה על נגסאקי והירושימה, שהותירו  הרס עצום, אומה חבולה, וכ-2.5 מיליון הרוגים, ביקשו היפנים באמצעות אולימפיאדת טוקיו 1964 להציג לעולם כיצד אומה צומחת מחורבן מוחלט לשגשוג. הרץ יושינורי סאקרי שנולד בהירושימה בדיוק ביום ההפצצה, שרד בנס והפך לאתלט בכיר, נבחר על ידי הממשל להדליק את הלפיד האולימפי וסיפר את סיפורה של אומה שהדהימה את העולם בהתאוששותה ועוצמתה.

מאז ומתמיד טקסי הפתיחה היוו מגרש תעמולה אפקטיבי המתועד לעולם. העיר אטלנטה שאירחה את האולימפיאדה ב-1996 נאבקה זה כמה עשורים בתדמית הגזענית שדבקה בה ובמדינות הדרום (בצדק) ביחס לשחורים בארה"ב. בטקס הפתיחה, האש האולימפית הובאה לאצטדיון בידי בן העיר, המתאגרף אוונדר הוליפילד. בהצתת הלפיד המסורתי מתכבד בד"כ ספורטאי בעל משמעות ובאטלנטה בחרו במתאגרף המיתולוגי, מוחמד עלי. שניהם אפרו אמריקאים, גיבורי האומה.

חורחה וידלה (מימין). גם הוא ניצל את המונדיאל לצרכיו (רויטרס)חורחה וידלה (מימין). גם הוא ניצל את המונדיאל לצרכיו (רויטרס)

אירגונים שונים ניצלו אף הם את הזרקור המופנה למשחקים אולימפיים בכדי להפיץ אג'נדה. במקסיקו 1968 זוכי ריצת ה-200 מטר, טוני סמית' (זהב) וג'ון קרלוס (ארד), בחרו להביע הזדהות במאבק הפנתרים השחורים למען שוויון בין לבנים ושחורים בארה"ב דווקא בטקס חלוקת המדליות.

במהלך נגינת ההמנון האמריקאי, עטו השניים כפפות שחורות, הצדיעו כפנתרים וזכו להרבה כבוד, אך נותרו ללא התואר. אירגון הטרור 'ספטמבר השחור' רצח 11 ספורטאים ישראליים במינכן 1972 בכדי לעלות לסדר היום העולמי את הנושא הפלסטיני. מטרת המשטר הסובייטי להפיץ את הקומוניזם לשאר העמים באמצעות המשחקים ב-1980 במוסקבה השתבשה בעקבות החרם שהטיל נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר, באמתלה של התקפת הסובייטים על אפגניסטן, והוקעת המשטר הסובייטי.

המונדיאל הראשון אי פעם ביבשת אפריקה ייזכר בנאום "כן, אנו יכולים" של גרסה מצ'ל, רעייתו של נלסון מנדלה, נשיאה המיתולוגי של דרום אפריקה, כשזו ציטטה  את הנשיא האפרו-אמריקני הראשון בארה"ב, ברק אובמה, כסמל לכך שכל דבר אפשרי עבור האפריקאים וכן לחיזוק תדמיתה של היבשת בעולם.

"יש לנו הרבה מה ללמוד מהגרמנים, גרמניה התפתחה תחת המפלגה הנאצית והציגה אולימפיאדה שלא נראתה מאז יוון", אמר מי שהפך להיות הנשיא החמישי של הוועד האולימפי, ראש המשלחת האמריקאית במהלך המשחקים בברלין 1936, אוורי בראנדג'. הוא בעצם תימצת את ההישג הגדול ביותר של המשטר הנאצי, שהשתמש באולימפיאדה - סמל לספורט ואחווה - לתעמולה ויצירת ערפל, מצג שווא וסימום העולם לקראת הטבח הנורא בהיסטוריה האנושית.

גם הנאצים השתמשו בספורט לתעמולה. היטלר בטקס הפתיחה בברלין 1936 (רויטרס)גם הנאצים השתמשו בספורט לתעמולה. היטלר בטקס הפתיחה בברלין 1936 (רויטרס)

אל ת'אני אמנם שולט בנסיכות כמעט עשור, אך נחשב למנהיג צעיר כריזמטי בעל יומרות. את כלי התקשורת שייסד אביו, אל גז'ירה, הוא קידם מאד והפך למשפיע בעולם הערבי. את הררי הדולרים השקיע לטובת שתי מטרות די אמביוולנטיות. הראשונה המינורית, התקרבות ופתיחות למערב. השנייה, מטרת העל, מניתוח מסרי התעמולה בטקס הפתיחה, נאומים, וסמלים, הינה מיצובה של קטאר כמדינה המובילה בעולם הערבי והאיסלאם.

האמירות הצעירה בת 51 השנים חסתה במשך שנים בצילה של  אחותה הגדולה ושכנתה מדרום, ערב הסעודית. דמוגרפית, קטאר היא פסיק בעולם הערבי, כשלושה מיליון תושבים בעולם של 1.5 מיליארד מאמינים, אך רואה עצמה כעמוד האש עבורם ונפט יש לשם כך ולא מעט. כבעלת כלי התקשורת החזק והמבעית בעולם הערבי, כנסיכות עתירת נכסים וכמדינה הערבית הראשונה המארחת מונדיאל, לשם היא דולקת.

במחצית שנת 2017, ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות, מצרים, ומדינות מפרץ אחרות, ניתקו את קשריהם הדיפלומטים עם קטאר, בשל פעולותיה הרדיקליות בהן מימון אירגוני טרור (חמאס, האחים המוסלמים ועוד) והתערבותה בפוליטיקה המקומית בארצן. לפני שנה הוסר החרם, במקביל הפכה למתווך בנושא הגרעין בין איראן לארה"ב.

על אף הגודל שלה חסר המשמעות, קטאר הבהירה כי היא שחקן מרכזי ומשפיע בליגה הערבית, ולשם כך התכנס העולם כולו - הדהוד נרטיב זה. לשם כך נשכרו שירותיו של מורגן פרימן, סמל מערבי מובהק, שגילם את 'אלוהים' בחלק מסרטיו והקריא פרקי קוראן, במהלך טקס הפתיחה, אקט דתי שאינו זכור בטקסי ספורט. הטקס עצמו התקיים בעיר אל ח'יר המדברית, בה הוקם האצטדיון 'אל בית' בהשארת אוהל מסורתי המזוהה עם תרבות מדינות ערב. לא יד המקרה פה, הכל מתוכנן ומחושב, כל מנהיגי העולם הערבי ישבו בצל אוהלו, בצילו שלו, כמי המעניק את הכבוד הגדול ביותר לאסלאם ולמדינות ערב. והם ישבו שם מאחוריו, חלקם מכווצים, כשנאם בערבית לעולם כולו על גאוותו כשעיני כל העולם מופנות  למדינתו הקטנה מהמפרץ הפרסי.

הקריא פרקי קוראן. מורגן פרימן (רויטרס)הקריא פרקי קוראן. מורגן פרימן (רויטרס)

הביקורת העצומה הנמתחת ממערב על קטאר בנוגע לזכויות אדם ניצול עובדים, להט"ב והגבלות לבוש, אינה נענית בגמגום. להיפך, היא מנוצלת באמנות תועמלנית נעלה (מתוך עשרות שיטות התעמולה ניכר השימוש בחזרה מרובה על רעיון) לחיזוק הנרטיב כמגנת האסלאם. אחד השרים הבכירים בממשל הקטארי, עלי בן מארי, כינה אותה כיהירות אירופאית, כאומר, זה הם נגדנו. לתפיסתם, המערב חוטא באתנוצנטריות ומסר זה סוחף את המוני המוסלמים ברחבי העולם, הגאים בשמירה הקנאית על חוקי השריעה מצד האמיר הצעיר.

סאגת האיסור בצריכת אלכוהול ממחישה יותר מכל מהו המסר החשוב לממשל בקטאר המעוניין אמנם להציג פתיחות וקירוב למערב, אך יותר מכך להציג לעולם הערבי כיצד נשמר כבוד האסלאם. האיסור נשמר בסוד, עד יומיים לפתיחה בידיעה שאת הנעשה אין להשיב והמונדיאל נוע ינוע. עבור האמיר שעסק בצעירותו במיסיונריות באפריקה, זהו הניצחון האמיתי. כמי הרואה עצמו כמגן האסלאם, המסב גאווה להמון ובעל אספירציות להפוך למנהיג המשפיע בעולם הערבי, זו הזדמנות נדירה שעלותה סך הכל, 224 מיליארד דולר לא כולל שלמונים.

ומשפט לסיום: לא ניתן לסיים טקסט כזה מבלי להתייחס לאי שירת ההמנון מצד שחקני איראן. מאז פרוץ גל המהומות הנוכחי ברפובליקה לפני כחודשיים, זו הייתה המחאה המתוקשרת והזועקת ביותר.

כותב שורות אלו – מרצה על שימוש במשחקי ספורט אוניברסליים כמכשיר תעמולה.

אוהדת נעצרת בכניסה למשחק בגלל כובע גאווה
הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה