הביקורת הקשה על קטאר לאורך השנים בכל הנוגע למונדיאל הייתה על תנאי ההעסקה של העובדים הזרים שהגיעו לבנות את האצטדיונים. הם עבדו בחום בלתי אפשרי, עם תנאי העסקה מחפירים וקיבלו שכר רעב, כאשר 6,500 מתוכם מתו במהלך ההכנות. כעת, ‘האתלטיק’ חשף סיפורים של כמה מהם, וגם של כמה משפחות שאיבדו את יקיריהם בעקבות החום, מחלות או תאונות עבודה.
בכתבה, שנערכה בנפאל, הוצאו לאור שבעה סיפורי זוועות מאחורי מה שקרה בקטאר. פועל בשם סוריה באדור טאמאג חזר למדינתו וגילה שיש לו כשל בכליות: “הרופאים אמרו שזה בגלל שבע השנים שהייתי בקטאר. במהלך הבנייה של האצטדיונים היה המון קורבן אנושי”.
פועל נוסף, לקהנרט קאטיוודה, הודה כי הוא איבד את הקשר עם משפחתו: “אם לא הייתי צריך לנסוע לקטאר, אולי עדיין היו לי יחסים עם הבת שלי. איבדתי את כל הכסף שלי בגירושים ובזבזתי שם את רוב שנות השיא שלי”.
עבודות הבנייה בקטאר (רויטרס)פועל אחר שהצליח לחמוק מהעבודות הוא פוניט מהרה, שפרויקט בנייה שעבד עליו נסגר: “הייתי חייב את הכסף לבן החולה שלי, עשיתי את זה בשבילו. כל מי שעבד איתי ברח חזרה למדינה שלו, אני מרגיש שכפו עליי לטובה לחזור הביתה”.
בנוסף אליהם, ראיינו גם משפחות שאיבדו את יקיריהן: “איבדתי כל תקווה” אמרה אנופה חאמל, שאיבדה את בעלה דינש, “התקשרתי ושאלתי אותו למה הוא לא יצר קשר, בצד השני היה בחור שאמר לי שהייתה תאונה ודינש מת”. בעלה של רנוקה צ’אודהארי מת במהלך העבודה על אצטדיון אל וואקרה, שיארח את משחקיה של אוסטרליה ועוד ארבעה משחקים נוספים: “הבת שלי עצובה לפעמים כשהיא רואה ילדות אחרות עם אבא שלהן”. רינה, אשתו של מהלל שנהרג יחד עם עוד שלושה פועלים נפאלים אחרי שנפלו מפיגום, סיפרה שהוא סבל שם: “הוא אמר לי שיותר מדי חם כאן ושהוא לא רוצה לחזור לשם יותר אחרי שישוב הביתה”.