כאשר מדברים על ברזיל, אי אפשר לדעת אם זו עובדה משמחת או עובדה מעציבה, אבל ברזיל החדשה מוציאה ארבעה שחקנים למתפרצת, ומשאירה שישה שחקנים מאחור. בעבר זה היה ההפך. זה הופך את ברזיל לקבוצה אחראית, מאורגנת, מאוזנת, אבל לא מספיק מלהיבה.
ברזיל שיחקה היום מול נבחרת טקטית, מאומנת, מלאדן קרסטיץ' מאמן סרביה, עשה שם עבודה שבתור מאמן כיף לראות, אני חושב שהוא הפיק את המקסימום מחומר השחקנים שלו. בסיטואציה מסוימת, זה יכול היה להספיק גם מול ברזיל, אם לא רגע גאוני אחד שעד עכשיו לא החלטתי מה היה יותר מלהיב, התנועה של פאוליניו לעומק והסיומת האיכותית או המסירה הרכה של פיליפה קוטיניו. בקיצור, כישרון טהור.
פאוליניו כובש (רויטרס)סרביה נראתה כמו קבוצה שעשויה לחזור, אם לא החמצות גדולות של מיטרוביץ', התוצאה הייתה יכולה להיות אחרת. בדקות הכי טובות של סרביה במצב נייח, אותו מיטרוביץ' ניסה לעשות הצגה, מה ששופטים במונדיאל הזה הונחו לא 'לאכול', ובעקבות כך יצר בור בפינה הקרובה לשם הגיע, אחר כך הבלם של הסלסאו טיאגו סילבה נתן גול גדול שגמר את המשחק.
בדקות שנשארו, הסרבים חייבים היו לתקוף, אבל אפשר היה לראות את הכישרון המדהים בחלק הקדמי של ברזיל. שחקנים שהכדור נדבק להם לרגל, היכולת למסור את הכדור לאיפה שהעיניים שלך נמצאות וכמובן אחד על אחד בשטחים שנפתחו והתוצאה הייתה יכולה להיות יותר גבוהה.
ניימאר וסילבה מאושרים (רויטרס)זו נראית כמו ברזיל טיפה יותר בוגרת, יותר תחרותית, יותר מאוזנת, אבל לא נבחרת שיהיה לה קל בהמשך. ההישג שלה הופך לגדול יותר, אחרי ההדחה של גרמניה. המשוכה שהם עברו, אולי מלמדת שזה הטורניר של ברזיל.
לגבי ניימאר, היום זה היה המשחק הטוב ביותר שלו בטורניר, מה שמראה על קו עלייה. יאמר לזכותו שהשחקנים שמשחקים לידו לא מרגישים מאוימים ולא מרגישים שכל כדור חייב ללכת אליו. ככל שהרמה תעלה ויהיה כדורגל בין נבחרות גדולות, לפי דעתי יהיה לו יותר קל לבטא את היכולות שלו.