הכדורגל המכוער ניצח

הכדורגל המכוער ניצח. ולפני שתקפצו עלי עם מטר קללות וביקורות, הרשו לי להסביר.

למרות היעילות, האסטרטגיה, המערך ההגנתי ושאר האלמנטים שהופכים את נבחרת גרמניה למה שהיא, משהו בכדורגל שהיא מציגה לא מצליח לעורר בי דבר חיובי.

אין ספק, עם תוצאות אי אפשר להתווכח, אבל גם לא על טעם ועל ריח. מלבד ה-0:4 שהנחילה לפורטוגל (שהצדיקה את חולשתה כאחת הנבחרות החלשות באירופה, ה-3:3 מול ישראל לא היה מקרי), גרמניה אמנם הציגה כדורגל תכליתי שהעלה אותה בזכות לחצי הגמר, אך לא כדורגל יפה או מרגש.

מאז שהביסו את כריסטיאנו רונאלדו וחבריו האנמיים, הגרמנים עדיין לא הצליחו להרשים אותי. 0:1 על ארה"ב ו-2:2 מול גאנה (שהיה משחק מרגש לכשעצמו), הקנו להם את ההעפלה לשמינית הגמר. שם, אלג'יריה לא הייתה רחוקה מלהדיח אותם.

נבחרת גרמניה. הכדורגל המכוער מצדיק את עצמו (רויטרס)

בזמן שנציגות מפתיעות מיבשת אמריקה כמו קוסטה ריקה וקולומביה, מצליחות לספק שערים, מצבים, קצב מהיר והזדמנויות אינספור, הגרמנים המשעממים משחקים על 0:1 קטן שמצליח להרדים את מרבית הצופים במשחקיהם.

אלא שגרמניה רשמה העפלה רביעית ברצף לחצי הגמר ואין עוררין על כך שהיא בדרך הנכונה. אך נדמה שהמפסיד העיקרי, הוא אוהד הכדורגל הממוצע. זה לא שתומאס מולר לא חד מול השער וזה לא שגרמניה חלשה חלילה, זה פשוט שנבחרת צרפת, במעט ההזדמנויות אליהן הגיעה במשחק, סיפקה כדורגל יפה יותר.

מכאן, קשה לי להתחבר לסגנון המשחק השמרני, הנוקשה והמסודר מדי של הגרמנים. הכדורגל מצליח לספק את הרגעים הקסומים ביותר שלו, דווקא כשהבלאגן בשיטת המשחק חוגג. הרי בשביל זה אנחנו צופים במונדיאל, לא? האם זו הזוכה הפוטנציאלית הראויה? תחשבו על זה.

הכתוב הינו טור דעה