מאבק פנימי: צרפת רוצה את התואר למרות הבעיות

בסוף שנות ה-90, דידייה דשאן הוליך את נבחרת הטריקולור לתקופה היפה בתולדותיה, ונחרט בזיכרונם של הצרפתים כאחד הקפטנים הגדולים בכל הזמנים. האם גם בתור מאמן הוא יצליח להחזיר עטרה ליושנה? עם סגל מפוצץ בכישרון, ילדים שאפתניים וכוכבים מנוסים כולם יודעים שהכחולים לא צריכים להילחם רק נגד היריבות, אלא קודם כל נגד עצמם.

מאמן: הצרפתי שנולד להנהיג
אולי הוא אחד המאמנים הכי צעירים במונדיאל, אך במקרה של דידייה דשאן (45) בהחלט אפשר לטעון ש"זה לא הגיל זה התרגיל", מאז שהקפטן הנצחי של הטריקולור עלה לכר הדשא לראשונה ידעו שהוא נולד להנהיג. ב-1993 הוא הפך לקפטן הצעיר אי פעם המניף את גביע האלופות לאחר זכייה עם מארסיי. לאחר שנתיים הוא קטף את אותו תואר עם יובנטוס ובסוף שנות ה-90 הוא נחשב לאחד הברגים החשובים ביותר בנבחרתו שזכתה במונדיאל וביורו.

אחרי שזכה בכל תואר אפשרי כשחקן, דשאן הוכיח שהוא נועד לגדולות גם בזירת האימון כשהוליך את מונאקו הצנועה לגמר הצ'מפיונס ב-2004, החזיר את הגברת הזקנה לסרייה A אחרי פרשת הקאלצ'יופולי וכעת הגיע הזמן לתפקיד החשוב ביותר בקריירה המפוארת של הקשר האחורי לשעבר - לאחות את השברים בנבחרת מולדתו השסועה.

עד כה, קדנציית האימון הקצרה של דידייה בצרפת די מעורבת. במוקדמות המונדיאל צרפת הוגרלה לבית משותף עם אלופת העולם ספרד. את שאר המתמודדות בבית, דשאן וחניכיו ניצחו בקלילות אך בשני המפגשים מול ה"לה רוחה" הם השיגו רק נקודה אחת, מה שבסופו של דבר שלח אותם לפלייאוף. כנראה שהכחולים היו חייבים לקבל סטירה מצלצלת כדי להתעורר, אחרת קשה להסביר את ההפסד 2:0 בדו קרב הראשון בין הנבחרות. למזלם של הכחולים בגומלין הפלייאוף הם מחקו את אותו פיגור ועלו למונדיאל בברזיל בזכות 0:3 שהציל את משרתו של דשאן.

דידייה דשאן (רויטרס)

מערך משוער ושחקנים בולטים: טבילת האש של פוגבה 
נוכל לראות שעד כה המערך בו דוגל דשאן הוא ה-4:5:1. בשער כמובן תמצאו את הוגו לוריס, באגפים את הקפטן היוצא פטריס אברה משמאל ואת מתיו דבושי מימין. על שני המקומות הנוספים במרכז ההגנה יתחרו רפאל וראן וממאדו סאקו (על פי משחקי האימון נראה כי הם השניים המועדפים על דשאן) עם לורן קוסיילני ואדיל ראמי.

בחוליית הקישור, נראה מקומם של פול פוגבה ובלייס מטווידי מובטח במרכז המגרש. בהיעדרו של פרנק ריברי הפצוע, מתיו ולבואנה ממארסיי ויוהאן קבאיי מפ.ס.ז' יצטרכו לספק את היצירתיות. את הפאזל הצרפתי ישלים כמובן החלוץ שהכי קל להשמיץ - קארים בנזמה. מספר 10 של הטריקולור אולי לעולם לא יחשב גדול כמו תיירי הנרי ודוד טרזגה האגדיים, אך הסקורר המושמץ של ריאל מדריד, שכבש צמד מול ג'מייקה, הוא החלוץ הטוב ביותר היום שיש לצרפת להציע.

בנזמה ודשאן. החלוץ הטוב ביותר של הנבחרת (רויטרס)

נקודות תורפה: המחנאות בחדר ההלבשה
למרות קמפיין המוקדמות הלא ממש מחמיא, נדמה כי נבחרת צרפת בהחלט תוכל לחזור לתקופות יפות יותר. שילוב של שחקנים ותיקים וצעירים, פוטנציאל אדיר ומאמן רעב שנותן לחניכיו חופש לעשות את כל מה שהם רק רוצים. אמנם הכול נראה ורוד, אך המציאות בנבחרת הכחולה היא הרבה יותר עגומה. נוכל לראות שמאז הגמר ההוא במונדיאל 2006 הטריקולור נמצאים במצב מתמיד של כאוס בחדר ההלבשה. לא משנה אם מדובר בשחורים נגד הלבנים, הצעירים נגד הוותיקים או השחקנים נגד ההנהלה. כבר הרבה מאוד זמן אין לצרפתים מנהיג אמיתי שישכין שלום ויגרום לחניכיו לעסוק בכדורגל נטו.

בשנות ה-80 היה זה מישל פלאטיני שהוליך את חבריו לזכייה ביורו. בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים דור הזהב של הצרפתים כלל אינספור מנהיגים. כיום על כר הדשא לא נוכל למצוא אפילו שחקן אחד שמתקרב לדסאי, בלאן, דשאן וכמובן לזיזו מבחינת מנהיגות.

לורן בלאן. אין מנהיג כמוהו (רויטרס)

כדאי לשים לב: ניצוצות בכל פינה
למען האמת, קטגוריה זאת די בעייתית מבחינתנו. הרי צרפת מפוצצת בכישרונות צעירים שבוודאות יהפכו בעתיד לאגדות דשא, אך בינינו, מי לא מכיר את פול פוגבה ורפאל וראן. שני ילדים בני 21 שעושים חיל במדי יובנטוס וריאל מדריד. ילדון נוסף שקצת פחות מפורסם מפוגבה ובלם הבלאנקוס הוא לוקאס דינייה.

אולי מדובר בנער בן 20, אך דינייה שיכול לשחק גם בכנף שמאל וגם במרכז, בהחלט ידבר עוד שנים רבות בכדורגל העולמי. מי שכבר הבחין בפוטנציאל העצום של הילדון הכישרוני הוא כמובן השייח נאסר אל חאליפי שבעונה החולפת שלשל מכיסו סכום קטן וצנוע של 15 מיליון יורו והנחית אותו בפאריס.