במונדיאל הזה כבר הבנו שהנבחרות בעולם למדו לעשות הגנה ולאור זה, העובדה הכי מדהימה היא שדווקא איטליה שכחה לעשות הגנה. זה מתחיל בבחירת השחקנים, ללא איזון נכון בין השחקנים החדשים לוותיקים, ליפי הימר על שחקנים שהיו טובים אבל עדיין ללא יכולת או ניסיון להביא את הכישרון שלהם ברגעים כל כך מלחיצים ולחוצים ואחת ההוכחות לכך היא שברגעים שאיטליה הראתה כדורגל עלוב, שחקנים ממש פחדו לבוא ולקבל את הכדור.
אני חושב שבמונדיאל הזה מצליחות נבחרות שלא בהכרח יש להם את השחקנים הכי טובים, אלא דווקא הנבחרות שיש להם את הדינמיקה הכי טובה, חדר הלבשה בריא ושחקנים בלי אגו שלא חוששים לשחק מול נבחרות גדולות.
הנבחרות שמצליחות הן אלה שהשחקנים שלהן לא מתבטלים נגד נבחרות גדולות, בדיוק כפי שעשתה נבחרת סלובקיה מול איטליה. הדבר החמור הוא שלאיטליה לא היתה נפילה חד פעמית, אלא שלוש התרסקויות רצופות. אחרי כל נפילה וכל משחק אפשר היה לנתח, לראות מה לא עבד ולנסות ולחדש ולתקן, אבל במקום זה הם רק קילקלו יותר.
 |
| הסלובקים חוגגים. שחקנים שלא מתבטלים בפני הגדולות (רויטרס) |
|
לשתי הנבחרות הגדולות שהולכות הביתה בשלב מוקדם, צרפת ואיטליה, יש קווי דימיון. לשתיהן יש ליגה לא טובה בשנים האחרונות, לשתיהן יש מאמנים שבחרו ללכת על השחקנים הוותיקים, סגל בטוח ומוכר ושניהם נכשלו בבחירות שלהם. נבחרות גדולות שרעננו את הסגל שלהן נראות הרבה יותר טוב, קרי גרמניה וברזיל.
נבחרת מבוגרת ושבעה הולכת הביתה ובמקומה נבחרת צעירה דינמית ורעבה ממשיכה לשלב הבא וזה בדיוק מה שצריך לקרות במונדיאל.
הגיע הזמן שאיטליה תמשיך הלאה ותתחדש עם שחקנים צעירים. יכול להיות שהמכה המשפילה של איטליה תוליד לנו בעשורים הבאים איטליה חזקה ועוצמתית יותר, כמו שהיא צריכה להיות.
 |
| מאמן ניו זילנד, ריקי הרברט. נבחרת שיכולה לתת לנו הרבה תקווה (GettyImages) |
|
המונדיאל מוכיח כל יום מחדש עד כמה רמת הנבחרות דומה. גם נבחרות גדולות מתקשות לנצח נבחרות קטנות ומנקודת המבט הרחוקה, הקטנה והצנועה שלנו, ישראל צריכה להסתכל עם הרבה תקווה לכיוון ניו-זילנד, שהיתה בבית קשה, עשתה שלוש תוצאות תיקו, לא הפסידה אף משחק וסיימה במקום השלישי לפני איטליה אלופת העולם.