אפ-ריקה: אטו וקמרון לא הצילו את כבוד היבשת

כשקפטן נבחרת קמרון, סמואל אטו, עלה לכר הדשא המטופח באצטדיון בפרטוריה, הוא ראה שלט שהיה תלוי באחד היציעים שאמר: ""ETO'O, SAVE AFRICA. ספק אם מי שהניף את השלט הוא אוהד נבחרת קמרון. קרוב לוודאי שהוא אוהד של הכדורגל האפריקאי שרואה כיצד המונדיאל הראשון ביבשת השחורה נמצא בדרך הבטוחה להיות אחד הגרועים בתולדות אפריקה. 

ההפסד של קמרון, הנבחרת שעדיין מנופפת בגאון את ההצלחה במונדיאל 1990, קבע שהנבחרת המוכשרת ביותר מבין האפריקאיות (מלבד חוף השנהב) לא תעלה לשמינית הגמר ועוד מבית נוח עם דנמרק ויפן. על פניו, נבחרת שמפסידה לשתיים הללו, לא ראויה לעלות, אבל מספיק היה לראות את הלחץ המצוין של האריות במחצית השנייה על הדנים כדי להבין שחבל שקבוצה כזאת לא עולה. 

כמו בשלט, רוב העיניים היו נשואות לאיש אחד, סמואל אטו. החלוץ שיכול להגיד בגאון שהוא זכה בשנים האחרונות ביותר תארים מכל שחקן אחר וגם בעונה לא מבריקה באינטר, יש לו טרבל מרשים. אחרי טענות רבות שהוא ספג לפני המונדיאל מרוג'ר מילה האגדי ואחרי ביקורות על משחקו החלש נגד יפן, אטו בא להילחם. השער המוקדם שלו הוציא מהחלוץ שכבש כל כך הרבה שערים, הרבה מאוד קיטור. 

אטו של אמש היה טוב יותר מהאטו של אינטר. כקפטן אמיתי הוא רץ יותר מכולם, פירגן לפייר וובה אחרי כל החמצה שלו, לקח את אלכסנדר סונג הנהדר לשיחה פעמיים במחצית הראשונה והייתה תחושה שאטו הבין את מקומו ואת חשיבותו לכדורגל הקמרוני. גם הבעיטה שלו לקורה לא פגעה בריכוז שלו. 

במחצית השנייה, בעיקר אחרי השער הדני והתחלת הלחץ הבלתי פוסק של הדנים, אטו הלך לאיבוד בתוך ים החלוצים שפול לה-גואן שלח למערכה. הוא ניסה לתת מניסיונו ולהפגין מיכולתו, אולם הלך לאיבוד בים השחקנים ברחבה הדנית. המאמן הצרפתי הצליח ללחוץ את הדנים אבל איבד את האיש היחידי שיכול היה להביא לו את השוויון.  

שריקת הסיום תפסה את האצטדיון בפרטוריה בהלם, מלבד כ-3,000 דנים, חלקם שיכורים משמחה וחלקם שיכורים מאלכוהול. ביציאה החלו החישובים מה נשאר לאפריקאיות במונדיאל הזה: "דרום אפריקה לא תעלה, קמרון עפה סופית, ניגריה במצב אנוש ואפילו גאנה תפסיד כנראה לגרמניה ותסיים את דרכה", אמר אוהד עצוב שנגמר לו הכוח אפילו לנשוף בוובוזאלה. כל מה שנשאר לאוהבי הכדורגל האפריקאי הוא להחזיק אצבעות הערב לחוף השנהב כדי שתציל את הכבוד. הבעיה שלפילים יש את ברזיל על הראש.  

האוהדים הדנים חוגגים בסיום המשחק (שי לוי)

התחושה בימים האחרונים ביוהנסבורג היא תחושה של כישלון. הג'ינגלים לתמוך בבפאנה בפאנה בתחנות הרדיו ירדו, מיום ליום רואים פחות דגלים על המכוניות ואפילו שדרן הרדיו המעצבן שמעלה מרואיינים מידי יום בחצות כדי לשאול אותם מה דעתם על המונדיאל, החליט לשים מוזיקה.  

לגבי הדנים, צריך פשוט לעמוד על הרגליים ולהריע להם. היו חכמים בכדורגל הישראלי שטענו שצריך להצעיר את הסגל של הנבחרת ולהעמיד נבחרת צעירה. אז לכל אותם חכמולוגים: סורנסן בן 34, גרונקיאר בן 33, תומאסון בן 34, מרטין יורגנסן הבלתי נגמר כבר בן 35 בקרוב ודניס רומדאל, כובש שער הניצחון אמש, "רק" בן 32. אלו היו האנשים שהצטיינו בניצחון על קמרון. כנראה שזה לא הגיל, אלא התרגיל. 

אין להן סיבה להסיר את החיוך (שי לוי)

האווירה מחוץ לאצטדיון הייתה כרגיל נפלאה. אוהדים קמרונים היו בטוחים שהם ינצחו וחזרו עם הזנב בין הרגליים והאוהדים הדנים זכרו היטב את הכדורגל הישראלי בגלל שתי סיבות: ה-0:5 על הנבחרת שלנו באצטדיון ר"ג וקופנהגן שהצליחה להדיח את בית"ר ירושלים. מה עוד אמרו הדנים על הכדורגל הישראלי ולמה הם מכירים את הפועל ת"א? צפו בכתבה.

חיבוק משותף, רגע לפני שנפרדים מהקמרונים (שי לוי)

הקור לא מפריע לאוהד הדני לחשוף בטן צבועה בצבעי דגל הלאום (שי לוי)