רונאלדו ומסי ברמת לחץ משתקת ולא הגיונית

אתחיל בזעם עצור. נמאס לי מהדרך בה אנחנו מכתירים מלכים כמעט כמו שנמאס לי מהדרך שאנחנו מורידים אותם מהכסא המוזהב שלהם ושולחים אותם להתחרות בליצן החצר. לפני ארבע שנים זה היה רונאלדיניו, לפני שנים עשר, רונאלדו, ובמונדיאל הזה סיכון כפול – מסי ורונאלדו בתחרות אחרי תואר ה"רגל המשקשקת"

כדורגל זה אחד מסוגי הספורט הכי קבוצתיים שאני יכול לחשוב עליהם אך בכח אנחנו הפרשנים וגם אתם האוהדים מנסים לתת לו נופך אישי מידי, הרבה יותר קל לספר את הסיפור ככה. אל תיפלו במלכודת הזו, היא לא משקפת את האמת.

מסי יעלה היום על הדשא למשחק הראשון שלו עם נבחרת ארגנטינה במונדיאל אחרי שבמוקדמות היה רחוק מלהראות את היכולת שלו מברצלונה של השנתיים האחרונות. אם המשחק לא יהיה שלו נתחיל כבר בתהליך עריפת ראשו.

מסי מאוכזב היינו רושמים על תמונה כזאת. רוב הסיכויים שהוא בודק את השרוכים

אנחנו נהנים להתעסק בשאלה היפוטתית שאין לה תשובה מוחלטת בשום דרך. האם הוא גדול כמו פלה או מראדונה ואני אומר לכם את האמת, למי אכפת ולמה הצלחה בגביע העולמי צריכה להיות מדד לזה?

בסופו של דבר מסי מגיע אחרי כמעט 70 משחקים השנה בקבוצה שמשלמת לו את המשכורת בהם הוא התמודד על כל התארים, אם אתם חושבים שרמת האינטנסיביות שלו עולה בגלל שהוא צריך לעשות מילואים גם בקיץ בנבחרת ועוד בלי תשלום ממשי אז אתם טועים, היא יורדת ובגדול.

אז תפנימו בבקשה, מסי ורונאלדו הם שחקנים נפלאים שכיף לראות כל משחק שהם על הדשא. אם נתעסק פחות בלנסות לרשום את ספרי ההיסטוריה אולי נוכל באמת להנות מהווה.

הכתוב הינו טור דעה