אלמריה היא קבוצה מוזרה מאוד. היא טרם ניצחה העונה, ונמצאת בדרך הבטוחה לירידה מהמקום האחרון, אולי עם המאזן הגרוע בתולדות הליגה הספרדית, אבל במקביל נותנת הצגות מול הגדולות. בדצמבר היא נתנה פייט נאה לברצלונה בחוץ, והפסידה 3:2 רק בגלל שסרג'י רוברטו כבש איכשהו צמד. בינואר היא הובילה 0:2 מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו, והפסידה 3:2 באופן דרמטי בצל החלטות שיפוט שנויות במחלוקת. אתמול היא שוב כבשה פעמיים, וזה הספיק לשם שינוי כדי להשיג 2:2 יוקרתי מול אתלטיקו מדריד.
ואיזו חגיגה זו הייתה. לוקה רומרו, שחתום על שני השערים של נועלת הטבלה, גרם לחובבי הכדורגל ללקק את האצבעות. במחצית הראשונה הוא הכניע את יאן אובלק בבעיטה עוצמתית מרהיבה מחוץ לרחבה, אחרי שריקד מול שני שחקני היריבה. אחרי ההפסקה הוא סיפק ביצוע מופלא אפילו יותר, ולא הותיר לסלובני סיכוי עם בעיטה יוצאת דופן לרשת הגבוהה. רומרו השתמש בחלק החיצון של כף רגלו השמאלית, על אף שהגיוני יותר ללכת על ימין מהזווית הזו, והדבר הפתיע מאוד את שוער אתלטיקו.
אלה שמכירים אותו לא הרימו גבה, כי הוא יצירתי ושמאלי באופן מובהק, אבל בספרד לא יודעים עליו הרבה – הרי הייתה זו הופעת הבכורה שלו בהרכב אלמריה, אליה הגיע בהשאלה רק לפני חודש. אין הרבה אוהדים ששמים לב להחתמות הקבוצה הקטנה בשלהי חלון ההעברות בינואר, ובואו של רומרו עבר בשקט תקשורתי מוחלט.
רק אתמול, אחרי שהדהים עם יכולת מזהירה, החלו אנשים לבדוק במי מדובר. קיצוני ימני, גובה של 169 סנטימטרים, ארגנטינאי, שמאלי, מהיר מאוד, מכדרר בחסד, שולח בעיטות ברמה העולמית הגבוהה, צנום, שיער פרוע... בכל הפרמטרים הוא מזכיר את ליאו מסי בגיל 19 בערך, והוא עצמו בן 19. האם צריך לכנות אותו מסי החדש? איך קוראים לו בעצם? השם מצלצל מוכר.
ואז נפל לספרדים האסימון. לפני 4 שנים הם כבר שמעו על לוקה רומרו. אמנם היה זה לפרק זמן קצר, אבל הוא עשה כותרות מרעישות בעיצומו של משבר הקורונה, ביוני 2020, כאשר הפך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הליגה הספרדית, ובליגות הבכירות באירופה בכלל.
מיורקה קיבלה אז אישור מיוחד מההתאחדות הספרדית, כי אסור לפי התקנון לשתף נערים מתחת לבני 16 כדורגל המקצועני. לרומרו איפשרו להיכלל בסגל הבוגר באופן חריג, והוא ערך את הבכורה בחוץ מול ריאל מדריד – לא פחות ולא יותר. 7 דקות העניק לו המאמן ויסנטה מורנו, אבל משך ההופעה לא היה רלוונטי. רק הגיל עשה את ההבדל, והבחור היה בן 15 ו-219 ימים. וכבר אז הגדירו אותו כמסי החדש.
למעשה, צריך להרחיק עד 2011 כדי לגלות את מקורות ההשוואה. תאמינו או לא, אבל רומרו זומן למבחנים בברצלונה בגיל 7 בלבד, והרשים מאוד את הצוות המקצועי בלה מאסיה. ההתלהבות הייתה גדולה, ואנשי הבלאוגרנה רצו להחתים את הילד, אבל הוא גר באיים הבלאריים, ולפי החוק אסור היה להביאו לפנימיה לפני שימלאו לו 10. פתרון אפשרי היה להעביר את המשפחה כולה לקטלוניה, אולם אביו, דייגו רומרו, שיחק בקבוצת חובבים מהליגה החמישית באי פורמנטרה, ולא התכוון לעזוב. הרעיון נגנז לפיכך, ובבארסה רצו להאמין שזה זמני, והמשיכו לעקוב אחרי הילד.
למעשה, אפילו כוכבי ברצלונה הוקסמו ממנו. אי שם בקיץ 2012, כאשר דני אלבס בילה בחופשה על שפת הים בפורמנטרה, הוא פגש את רומרו ושיחק איתו. לוקה הקטן היה מסוגל להקפיץ את הכדור 500 פעמים, והמגן הברזילאי צהל כשהוא מזמין את הסובבים לתעד אותו. "זה מסי הבא, חברים. צלמו אותו. הוא יהיה כמו מסי", קרא אלבס. אבא דייגו לא אהב את זה בכלל, אבל התקשה לעצור את הסחף. באקדמיה של סנט ג'ורדי, ליד איביזה, קראו לו מסי הקטן, וכך היה גם במיורקה. וכאשר התקיימה הבכורה המתוקשרת בליגה הספרדית, יצא העיתון הארגנטינאי המוביל קלארין עם הכותרת: "היורש של מסי עושה היסטוריה".
אגב, אפשר להבין את הארגנטינאים. רומרו נולד במקסיקו, שם שיחק אביו ב-2004, ולכן הוא רשאי לייצג את הנבחרת המקסיקנית. בנוסף, יש לו אזרחות ספרדית כי הוא גר באיים הבלאריים מגיל 3. היה חשוב לדאוג שהוא ירצה ללבוש רק את מדי האלביסלסטה, ולכן הוא זומן לנבחרת עד גיל 15 עוד ב-2019. בבואנוס איירס סברו שהקבלות למסי יעודדו את הנער להיות נאמן. על הדרך הם ניפחו את הציפיות לרמה לא סבירה, וגם מיורקה לא בהכרח פעלה בחוכמה כאשר התעקשה לקבל את האישור המיוחד שנועד בעיקר למטרות יחסי ציבור. הרבה יותר מדי רעש היה סביב ילד בן 15, והוא היה עלול לאבד את הקשר עם המציאות.
ייתכן שזה אף קרה, כי כאשר נדרש לבלות את עונת 2020/21 בקבוצת המילואים של מיורקה, הוא הביע חוסר שביעות רצון, והמשפחה סירבה לחתום על חוזה מקצועני. חיפוש האלטרנטיבות נכנס להילוך גבוה, ולא היה מחסור בקופצים. לבסוף, לאציו זכתה בשירותיו בקיץ 2021, והייתה מאושרת עד הגג לקבל את היהלום הצעיר תמורת תשלום סמלי של 200 אלף אירו בלבד. למיורקה לא הגיע יותר לפי החוק, ורומרו עבר לעיר הנצח בשאיפה לכבוש את ארץ המגף. איך אפשר אחרת, אם המאמן מאוריציו סארי הכריז: "מעולם לא ראיתי כדורגלן בן 16 כה איכותי ונחוש. לוקה מתאמן מצוין, מקשיב לכל מה שאומרים לו, והוא ממש חריג לגילו. הוא עדיין לא לגמרי מוכן מבחינה פיזית, אבל יוכל לעזור לנו בעתיד הקרוב".
העניין הוא כי ההתקדמות הייתה איטית מהצפוי. בעונתו הראשונה באולימפיקו היו לארגנטינאי רק מספר הופעות קצרות כמחליף, ובעונה השניה הכל נקטע בדיוק כשהוא חשב שזמנו הגיע. רומרו הבקיע שער בכורה שהביא ניצחון 0:1 על מונצה בנובמבר 2022, ומספר ימים לאחר מכן העניק לו סארי כ"פרס" את המקום בהרכב במשחק החוץ הגדול מול יובנטוס. המתנה הזו הייתה קצת מוגזמת, הנער לא התמודד עם הגברת הזקנה, והתברר שהיה זה משחקו האחרון בהרכב בליגה האיטלקית. הדבר תסכל אותו, וכאשר ניסו הנשרים להחתימו על חוזה חדש העדיף רומרו לחפש שוב יעד חדש. גם סוכנו דרש עמלה מופרזת לחלוטין, וגרם ללאציו להפסיק את הניסיונות לשכנעו.
כך הפך הקיצוני המוכשר לשחקן חופשי בקיץ האחרון, ומילאן קפצה על המציאה. אוהדי הרוסונרי קראו בשקיקה על מעלליו, וגילו מיד כי כבש שער מטורף לחלוטין במונדיאל עד גיל 20 שנערך במאי בארגנטינה. במשחק מול ניו זילנד, קיבל רומרו את הכדור במחצית המגרש שלו, עבר 3 שחקנים בתנועה שהזכירה מאוד את מסי הצעיר, פרץ קדימה ושלח טיל בלתי ניתן לעצירה לרשת ממרחק. וההשוואות שוב צצו. "אני מעדיף שלא יקראו לי מסי החדש. זה לא מועיל. מסי יש רק אחד, ואני רוצה להיות לוקה רומרו", אמר הנער, אבל זה לא ממש עזר לו.
במילאן קיוו לראות משהו דומה. אז הם ראו. במשחק ההכנה מול ריאל מדריד בקליפורניה ביולי, הפציץ רומרו שער אדיר חיבורים של אנדריי לונין. הפתיחה הזו שוב גרמה לו לחלום על עתיד ורוד, אבל הוא היה צריך להיות מוכן לכך שהמאבק על המקום בהרכב לא יהיה פשוט כלל. המאמן סטפאנו פיולי העדיף לא לזרוק את השחקן הצעיר למים העמוקים, ובסיבוב הראשון היו לו רק 4 הופעות קצרות כמחליף במשחקי הליגה.
בגיל 19, זה פשוט לא מתקבל על הדעת, ובשלב זה הגיעו סוף כל סוף הצדדים למסקנה המתבקשת. רומרו צריך ללכת למועדון הרבה פחות זוהר, שם יסמכו עליו ויתנו לו לשחק על בסיס קבוע. כאשר יתחשל ויצבור נסיון, אולי אפשר יהיה לשוב גם לסן סירו.
אלמריה הייתה הקבוצה הזו, והעובדה כי רוב הספרדים כבר הספיקו לשכוח על עצם קיומו דווקא סייעה לו. היה בריא הרבה יותר להגיע מהדלת האחורית, ולא לקבל כותרות הזויות כמו לפני 4 שנים. השקט הזה נשמר עד אתמול, אבל עכשיו – אחרי הצמד המופלא מול אובלק – כולם מדברים עליו. הפעם גם יש סיבה אמיתית לחגיגה. ואולי היא עוד תימשך. הוא נמצא על הבמה הנכונה מבחינתו כרגע, ואם יצליח למצות באלמריה חלק מהפוטנציאל, הכדורגל ירוויח שחקן מיוחד. לא מסי, כמובן, אבל זה כבר סיפור אחר. תחזיקו לו אצבעות.