"הייתי בן 27 או 28 כשבאמת החלטתי שאהפוך למאמן", חשף פעם דייגו סימאונה, "הייתי חוזר הביתה מהאימונים בלאציו, תופס תיקייה ומעמיד פנים שאני מעביר אימון. מכירים את הדרך בה ילדים מדמיינים דברים בזמן שהם משחקים? הייתי עושה אותו דבר כמבוגר, משחק בלהיות מאמן".
כבר מזמן סימאונה לא צריך לשחק בלהיות מאמן. הארגנטינאי מציין היום (חמישי) עשר שנים של טירוף, תשוקה ומחויבות בלתי נגמרת על הקווים של אתלטיקו מדריד. צ’ולו מונה למשרה ב-23 בדצמבר 2011, החליף את גרגוריו מנסאנו שפוטר באמצע העונה ומאז חווה עם הקולצ’נרוס הצלחות, אכזבות, רגעי אושר ומשברים, אבל מעל הכל הוא חווה תחושת שייכות. הוא מרגיש במועדון בבית וזה משהו שרוב המאמנים לא יוכלו להגיד לעולם.
דייגו סימאונה (רויטרס)הרומן עם אתלטיקו מדריד
עוד לפני שהפך לאחד המאמנים הגדולים בעולם, סימאונה היה קשר נהדר והוא אף שיחק במדי הקולצ'נרוס בשתי קדנציות שונות, אחת בין 1994 ל-1997 והשנייה בין 2003 עד סוף שנת 2004. הארגנטינאי השלים 155 משחקים כשחקנה של אתלטיקו, בהם כבש עבורה 29 שערים וב-1996 הוא זכה עם המועדון באליפות ספרד ובגביע המלך.
כמאמן, המאזן שלו מרשים הרבה יותר. המשחק אמש מול גרנאדה, בו הפסיד 2:1, היה ה-552 שלו כמאמן אתלטיקו ובסך הכל יש לו 327 ניצחונות, 127 תוצאות תיקו ו-98 הפסדים. סימאונה הוביל את המועדון פעמיים לזכייה באליפות ספרד, פעם אחת לזכייה בגביע המלך, לשתי זכיות בליגה האירופית ולשני גביעים בסופרקאפ האירופי.
רגעי השיא הגדולים
לסימאונה, כאמור, יש ארון תארים מכובד מאוד. כבר בעונתו הראשונה כמאמן הקבוצה ממדריד הוא הוביל את המועדון לזכייה בליגה האירופית, תוך שהוא גובר 0:3 על אתלטיק בילבאו במשחק הגמר. בסופר קאפ הוא פגש את צ'לסי, שניצחה את באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות בתום דו קרב מהנקודה הלבנה, אך צ'ולו לא התרגש מהיריבה וזכה בגביע האירופי אחרי 1:4 מרשים, במשחק בו רדאמל פלקאו כבש שלושער.
רדאמל פלקאו חוגג עם הגביע אחרי השלושער שכבש (רויטרס)בעונה השנייה שלו, ב-2012/13 הארגנטינאי שבר רצף מאוד לא מחמיא והוביל את אתלטיקו לניצחון ראשון מזה 14 שנים על ריאל מדריד עם 1:2 בגמר גביע המלך אחרי הארכה בדרך לתואר. במשך שנים ברצלונה וריאל שלטו ללא עוררין בליגה הספרדית לפני שצ’ולו מונה למאמן אתלטיקו, ובעונת 2013/14 הוא הוביל את קבוצתו לזכייה באליפות ספרד לראשונה מאז שהוא זכה בעצמו כשחקן במועדון ב-1996. כיאה לסיפור מהאגדות, אתלטיקו פגשה את ברצלונה במחזור הסיום ואם הייתה מפסידה, האליפות הייתה הולכת לקטלונים. ברצלונה הובילה במשחק משער של אלכסיס סאנצ’ס, אך שער שוויון של דייגו גודין החזיר את האליפות לחבורה ממדריד אחרי 18 שנות בצורת.
בעונה שעברה סימאונה השיג את זכייתו השנייה בתואר היוקרתי אחרי מאבק גדול שנמשך גם הוא עד המחזור האחרון. אתלטיקו כבר הייתה בפיגור 1:0 נגד ויאדוליד של שון וייסמן במחצית, אך הפכה בזכות שערים של אנחל קוריאה ולואיס סוארס בדרך לזכייה באליפות נוספת, בפער של שתי נקודות בלבד מריאל מדריד. למעשה, מאז שנת 2005, צ’ולו הוא המאמן היחיד שזכה באליפות ספרד מבלי לאמן את ריאל מדריד או ברצלונה, והוא עשה את זה פעמיים בניגוד לכל התחזיות.
שחקני אתלטיקו מדריד מניפים את דייגו סימאונה בחגיגות האליפות (רויטרס)בין אליפות לאליפות, המאמן הספיק לזכות בפעם השנייה גם בליגה האירופית בעונת 2017/18, כשהוביל את קבוצתו ל-0:3 על מארסיי בגמר. לאחר מכן הוא זכה שוב בסופרקאפ האירופי, ואחרי 2:2 בתום 90 דקות נגד ריאל, שערים של סאול וקוקה בהארכה נתנו לסימאונה גביע נוסף. הניצחון על היריבה העירונית אמנם היה מתוק, אך הארגנטינאי היה מעדיף לנצח אותה במסגרת אחרת, בגמר ליגת האלופות.
ה"כמעטים"
אם יש גביע אחד שהמאמן רוצה במיוחד בארון התארים שלו, הרי זהו הגביע בעל האוזניים הגדולות של ליגת האלופות, אך הוא מעולם לא זכה בו. בעונת האליפות ב-2013/14 הוא כמעט השלים דאבל חלומי כשגבר על מילאן, ברצלונה וצ'לסי בדרך לגמר המפעל היוקרתי ביבשת, בו פגש את הבלאנקוס. דייגו גודין עלה ראשון על לוח התוצאות בדקה ה-36 והעניק לסימאונה 0:1 יקר. דקות ספורות הפרידו בין צ'ולו לזכייה במפעל ועוד על חשבון היריבה העירונית, אך נגיחה אדירה של סרחיו ראמוס בדקה ה-93 של ההתמודדות שלחה את המשחק להארכה, ושם אתלטיקו קרסה לחלוטין והפסידה 4:1 בסיום.
שנתיים לאחר מכן הקבוצות נפגשו שוב במעמד הגמר והפעם היה זה ראמוס שכבש את השער הראשון במשחק, כשהעלה את ריאל ליתרון 0:1 בדקה ה-15. סימאונה ביצע חילוף במחצית, הכניס את יאניק קראסקו וזה החזיר לו עם שער שוויון דרמטי בדקה ה-79. הגמר נגרר להארכה, אבל אף קבוצה לא הצליחה לכבוש את השני שלה והמאמן הארגנטינאי שוב יצא בידיים ריקות אחרי שהקבוצות הגיעו לדו קרב מהנקודה הלבנה, בו כריסטיאנו רונאלדו כבש את הפנדל המכריע והעניק לריאל מדריד את הגביע פעם נוספת.
כריסטיאנו רונאלדו כובש את הפנדל המכריע (רויטרס)האופי המשוגע
או שאוהבים את דייגו סימאונה או ששונאים אותו, קשה להיות אדישים לאישיות משוגעת כמו שיש לו. המאמן ציין בעבר שהוא אוהב שחקנים אמיצים ובשביל לשחק בקבוצה של צ'ולו אתה חייב להיות אמיץ, עם סכין בין השיניים, כשהדרישה שלו מהשחקנים היא שילחמו לכל אורך 90 הדקות, ובמקרה הצורך גם לאורך 120 הדקות. המשחק של אתלטיקו מדריד תחת הנהגתו של סימאונה הוא לרוב אגרסיבי, מלא בהקרבה, וכמו שאמר בעצמו: "בכדורגל אתה צריך לעשות חיים קשים לקבוצה שמשחקת נגדך". הוא בהחלט עושה חיים קשים לכל קבוצה שמתמודדת נגדו, ולכל מאמן שפוגש אותו.
בנוסף לסגנון הקשוח, סימאונה מזכיר שוב ושוב שהדבר הכי מרגש עבורו בלהיות מאמן כדורגל, הוא לראות את השחקנים שלו מתפתחים. לאחר זכייתו באליפות ספרד הוא אמר בראיון: "כמובן שלהיות אלופים זה מה שכולנו רצינו, אבל אני חושב שה'אליפות' או ההישג המשמעותי ביותר עבור מאמן הוא לראות שחקנים כמו קוקה, לוקאס הרננדס ואנחל קוריאה מגיעים לפסגה". בסוף, צ'ולו דורש משחקניו הרבה מאוד, אבל הוא מעניק להם אהבה רבה יותר.
קוקה מציג את גביע האליפות (La Liga)מבט קדימה
בעשור האחרון עולם הכדורגל חווה המון שינויים ותהפוכות, וכך גם סימאונה, אך הוא נשאר חי, בועט ורלוונטי. למרות זאת, העונה הנוכחית שונה מהסטנדרטים שהתרגלו אליהם באתלטיקו, שסופרת כבר ארבעה הפסדים רצופים בליגה המקומית ועלתה רק בשיניים לשלב הבא בליגת האלופות אחרי ניצחון 1:3 דרמטי על פורטו. בשמינית גמר המפעל היוקרתי כריסטיאנו רונאלדו יחכה לסימאונה ותירשם עוד פיסת היסטוריה במאבק בין שניהם, כשהארגנטינאי יקווה להוביל את קבוצתו לניצחון על מנצ'סטר יונייטד, לשלב הבא ואולי הוא ימשיך כל הדרך לזכייה ראשונה בגביע בעל האוזניים הגדולות.
תארים, אכזבות, רגעי אושר ולא מעט עצבים חוו באתלטיקו בעשור האחרון, אבל מעל הכל דייגו סימאונה הרגיש בבית – ובית לא ממהרים לעזוב. המאמן חתום על חוזה במועדון עד 30 ביוני 2024 וכמובן שייתכן שהוא עוד יאריך אותו. בעבר, כשנשאל על האפשרות שיאמן את נבחרת ארגנטינה, צ'ולו השיב: "אני מתרגש כשאני חושב על לאמן את הנבחרת, אבל האמת היא שאני רואה את עצמי כמאמן שעובד יום אחרי יום, כזה שזוכה לראות את ההתפתחות של שחקניו. אני שייך לפה, לאתלטיקו מדריד, ואני נמצא במקום שיש לי בו עוד עבודה".
דייגו סימאונה חוגג (רויטרס)לסימאונה יש עוד עבודה, אבל בעשור הזה, הוא שינה את פני הליגה הספרדית והפך לאחד האנשים המרתקים בעולם הכדורגל. איפה הוא יהיה בעוד עשר שנים? כנראה שרק סימאונה יודע.