מה לא אמרו על ז'וזה מוריניו? אמרו שהוא שחצן, גאון, טקטיקן, מחנה אוטובוסים, כינו אותו בונקריניו ומה לא. אבל מה שקרה בחצי הגמר הפתיע רבים, וכמובן שהתוצאה שיחקה לטובת אוהדי הכדורגל, כשהסינדרלה ניצחה.
מוריניו חשב שהוא משחק על בטוח כשאמר לעצמו שעדיף לו להעביר את ההכרעה אליו הביתה עם הקהל שלו במגרש שלו והכי חשוב: עם שער נקי. רק מה שהמיוחד לא לקח בחשבון זה את הלב, הנשמה והנחישות שיש לשחקניו של של דייגו סימאונה.
צ'ולו סימאונה יצר קבוצה בצלמו. משמע, שחקנים מהרמה השנייה באירופה אבל בעלי אינטליגנציית משחק ברמה הגבוהה ביותר, חזקים פיזית והכי חשוב: יש להם כבוד לא לחשבון הבנק אלא למועדון ולקהל שאותם הם מייצגים והעונה מייצגים בכבוד רב.
 |
| שחקני אתלטיקו מדריד חוגגים (רויטרס) |
|
| |
אחרי 18 שנים בלי אליפות ואחרי 40 שנה בדיוק מאז הגיעו לגמר היחיד בתולדות המועדון, ויתרה מכך, אחרי למעלה מעשור וחצי שאומרים שיש רק שתי קבוצות בספרד, סימאונה ואתלטיקו שלו יצחקו כל הדרך לליסבון והוכיחו לנו שיש שיש שלוש קבוצות בספרד ושתיים במדריד.
סימן שאלה גדול מרחף לקראת העונה הבאה של אתלטיקו. אני בספק אם הנוכחי יישאר בשלמותו (אפילו אם אני לא מחשיב את דייגו קוסטה שאמור לעזוב לקבוצה כזו או אחרת והשוער המוכשר ששייך לצ'לסי). דבר נוסף שיש לקחת בחשבון זו העובדה שאתלטיקו עד רגע זה היה מועדון בלי ציפיות ובלי לחץ.
לסיום, אני מייחל לגמר שייראה כמו משחקי הליגה בין הקבוצות ולא משחקי הגביע ששם כזכור ריאל ניצחה בנוקאוט את הקולצ'ונרוס. אני מאמין שהאדומים יקיזו דם על הדשא ואם יש קבוצה שיכולה להקיז את דמם של היריבה ממדריד היא אתלטיקו.
אני באמת מקווה שנראה גמר אדיר ואולי אפילו בלתי נשכח כאשר היסטוריה כבר נקבעה פה כשזה הולך להיות דרבי ראשון בגמר האלופות.
הכתוב הינו טור דעה