שלשום זה נגמר. הרומן של סמואל אומטיטי עם ברצלונה הסתיים אחרי שבע שנים, מתוכן שתיים הוגדרו כהצלחה מסחררת והיתר הפך לפארסה אומללה ומתסכלת. הבלם הצרפתי שהוחתם על תקן אחד השחקנים המבטיחים בתפקידו בתבל, עוזב על תקן מעמסה מיותרת ומושמצת עם תחושה קשה מאוד כלפי המועדון ואוהדיו. ואולי הוא עצמו יכול היה להתנהל קצת אחרת, אך באשמה המרכזית לחוויה העגומה נושא המועדון שהעדיף להפוך את השחקן לשעיר לעזאזל במקום לסייע לו ולתמוך בו.
קיץ 2018 היה גורלי בעלילה המיוחדת הזו. אומטיטי, שהגיע מליון שנתיים קודם לכן תמורת 25 מיליון אירו, ביסס את מעמדו כבלם צמרת. הוא פתח באופן קבוע בהרכב לצד ג'רארד פיקה, הצטיין לאורך עונתו הראשונה של ארנסטו ואלוורדה כמאמן, שהניבה זכייה משכנעת באליפות ומשך תשומת לב רבה בשל סעיף השחרור המפתה שעמד על 60 מיליון אירו.
לפי הדיווחים שנפוצו בתקשורת, סימנה מנצ'סטר יונייטד את הצרפתי כיעד מרכזי ולקראת המונדיאל הגיעה הנהלת בארסה לסיכום עם הבלם שמנע את עזיבתו. הוא חתם על חוזה חדש לחמש שנים בשכר משודרג שנאמד בכ-20 מיליון אירו, ועל הדרך האמיר סעיף השחרור ל-500 מיליון, מה שקשר אותו לקאמפ נואו – כעת כבר לא ניתן היה לפתות אותו ללא הסכמת המועדון.
בדיעבד, העסקה הזו התבררה כקטסטרופלית מבחינת הבלאוגרנה, אולם יהיה מגוחך להפנות אצבע מאשימה כלפי השחקן. אחרי הכל, איש לא הכריח את הנשיא ז'וספ מריה ברתומאו להעניק לו תנאים מסוג זה. ברצלונה האמינה נכון לחתימת החוזה כי זה הדבר הנכון לעשות ואומטיטי עצמו הוכיח באותו קיץ עד כמה ערכו גבוה. ביחד עם רפאל וראן, הוא היה העוגן של נבחרת צרפת שזכתה בגביע העולם בעיקר בזכות היציבות בעורף ואפילו הכריע את הקרב הקשה מול בלגיה בחצי הגמר – הנגיחה שלו סידרה לטריקולור את הניצחון 0:1. אומטיטי לא החמיץ דקה בטורניר, למעט המשחק לפרוטוקול מול דנמרק בשלהי שלב הבתים בו שיתף המאמן דידייה דשאן את המחליפים ובגיל 24 השמיים היו הגבול מבחינתו.
העניין הוא כי כדי להשתתף במונדיאל, ויתר אומטיטי על ניתוח בברכו שנדרש לכאורה אחרי הפגיעה שספג שבועות ספורים לפני תחילת הטורניר. הבחירה הזו גרמה להעמקת הבעיות הרפואיות של השחקן שהיה עד אז בריא כמו שור, וכמעט כל עונת 2018/19 הלכה לפח כתוצאה מכך. בינתיים, תפס בן ארצו קלמן לנגלה את מקומו בציוות עם פיקה ואומטיטי נדחק לפתע לשוליים. כאשר פרצה מגיפת הקורונה שערערה מאוד את מצבו הפיננסי של המועדון, הפך שכרו לסוגיה מרכזית בשיח הציבורי. תרומתו על הדשא הייתה מינימלית לא רק בגלל כשירות לקויה, אלא גם כי בקבוצה כבר לא בנו עליו כלל, וההנהלה בחרה לפצוח בקמפיין תקשורתי שנועד לשכנע אותו להסכים לקיצוץ.
מבחינת הצרפתי, לא הייתה סיבה לעשות זאת. מאז נפצע, הוא חש כי המועדון הפנה אליו כתף קרה וגרם לו להבין כי העדיף את טובת הנבחרת על פני הקבוצה. המוניטין שלו נהרס, מעסיקים פוטנציאליים כבר לא עמדו בתור על מנת לנהל איתו משא ומתן, והנכונות לוותר על הכספים שהגיעו לו בזכות לא הייתה גבוהה בלשון המעטה. הסירוב גרם לקהל של הבלאוגרנה לפתח סלידה כלפיו, אבל היחס העוין הזה רק הגביר את אכזבתו. האיש שהיה כה מוערך עד 2018 היה כעת מנודה, ושריקות הבוז כלפי לא העלו את רצונו ללכת לקראת המועדון.
בסופו של דבר, הושגה פשרה מסוימת בינואר 2022. במסגרת מאמציה לרשום את שחקני הרכש החדשים ובראשם פראן טורס, הגיעה ברצלונה לסיכום על הארכת חוזהו של אומטיטי עד 2026. הצרפתי ויתר על 10 אחוזי משכרו ולכן 30 מיליון יורו שהגיעו לו ב-18 החודשים עד תום חוזהו המקורי הפכו ל-27 מיליון ונפרסו כעת על פני 54 חודשים. במקביל, שמרה בארסה על הזכות לשלם את הסכום ב-2023 כדי לבטל את החוזה כליל, כך שהמועדון הרוויח מכל הכיוונים. למרות זאת, כלפי חוץ הוצגה העסקה כביטוי לחמדנותו של אומטיטי ורוב האוהדים לא הבינו את מהותה. הם חשבו משום מה שהשחקן צריך פשוט לוותר על החוב ולעזוב ביוזמתו.
ואומטיטי? הוא רק רצה לשחק. אחרי ששולב במשחק אחד בלבד במהלך כל עונת 2021/22, שנפגעה בגלל שבר בכף רגלו במשך כל הסיבוב השני, הוא היה מוכן להשאלה לכל מקום כדי לחזור לדשא. לצ'ה ניצלה זאת כדי להביאו לפני שנה ואוהדי המועדון מדרום איטליה התקשו להאמין למזלם. אלפים פגשו את הצרפתי בשדה התעופה, הרעיפו עליו אהבה וגרמו לו לבכות מאושר. "במשך ארבע שנים הייתי כמו אסיר בברצלונה", הוא אמר בראיון והשנה שבילה בקבוצת התחתית הצנועה הראתה שהוא ממש לא שחקן עבר גמור, כפי שניסו לרמוז בקטלוניה. בדיוק להיפך – אומטיטי סיפק תצוגות נהדרות בעורף של לצ'ה, עזר לה להישאר בליגה, והקבוצה ספגה 31 שערים בלבד ב-24 המשחקים בהם פתח בהרכב.
"בברצלונה אף אחד לא האמין בי. רציתי לחוש שוב מוערך, וזה מה שקרה כאן. אני יודע שהישרדות בליגה היא לא בדיוק זכייה באליפות, אבל זה לא משנה. אני מודה ללצ'ה, כי בזכותה חזרתי לחייך שוב", אמר הבלם. גם במועדון היו כולם מאושרים מתרומתו, והאוהדים ראו בו עילוי של ממש. ראש חוג האולטראס פינוצ'ו מילי אפילו הגזים כאשר הצהיר: "אומטיטי הוא גדול שחקני לצ'ה בהיסטוריה. הוא היה המשיח עבורנו, כי בלעדיו לא היינו מצליחים לסיים מעל הקו האדום".
העונה החיובית הזו שיקמה את תדמיתו של אומטיטי, אותה דאגה ברצלונה לרמוס והוא היה שוב שחקן מבוקש. חודשים לפני יום הולדתו ה-30, הוא קיבל שוב הצעות, וגם מילאן הוזכרה כיעד אפשרי לקראת העונה הבאה, אם השחקן יעזוב את ברצלונה. העניין הזה פחת כאשר המנהל הספורטיבי פאולו מלדיני פוטר, אבל היו לו גם אופציות נוספות – וליון נחשבת כיום למועמדת המובילה לזכות בשירותיו. בנסיבות אלה, סיום הסאגה עם בארסה היה בראש סדר העדיפויות שלו, וההודעה המיוחלת על ביטול חוזהו פורסמה כצפוי. בינתיים לא ידוע על איזה חלק מהחוב ויתר אומטיטי, אבל הוא קיבל בחזרה את הקריירה – וזה הדבר החשוב מבחינתו.
בברצלונה לא השכילו אפילו להודות לו כראוי על פועלו עד 2018 – הצרפתי היה סתם מעמסה מבחינתם, ועברו החיובי נשכח. הקטלונים לא יצטערו על עזיבתו גם אם התקומה שלו תימשך, אבל לאוהדי הבלאוגרנה כדאי לשנות את הגישה כלפיו. המוטו לפיו כל השחקנים חייבים לעזור למועדון בלי לחשוב על טובתם האישית מופרך למדי, במיוחד כאשר המחוייבות של המועדון עצמו כלפי השחקנים לא מורגשת.