רעש הולך ומתחזק הפר את שלוות אחר הצהריים. זה היה יום שני ובשעה 16:12 הגיחו מטוסים של איטליה הפשיסטית מכיוון הים כדי להפגיז את תל אביב כחלק מהמלחמה בבריטים, בעלי המנדט על ארץ ישראל. קול המנועים התחלף ברגע אחד בפיצוצים, רחובות בוגרשוב וטרומפלדור חטפו במיוחד, קירות בניינים קרסו כמו פיסות קרטון וכל מה שביניהם נראה כמו איזור מלחמה של ממש. בסופו של דבר, הפצצות האלה גרמו ליותר מ-100 הרוגים תוך כמה דקות בתשיעי בספטמבר 1940, היום שבו מלחמת העולם השנייה הגיעה לתל אביב.
ספוילר למראות הזוועה האלה נראו כמעט שנתיים וחצי לפני כן, אז בניטו מוסוליני שלח את חיל האוויר האיטלקי לסייע לכוחות הלאומנים של פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים של ספרד, ששימשה מעין הכנה למלחמת העולם השנייה. המטוסים יצאו ממיורקה והנחיתו על ברצלונה מכת אש חסרת תקדים שכללה 45 טון של פצצות לאורך לא פחות מ-41 שעות – מערב 16 במרץ, 1938, יום רביעי ועד שישי בצהריים.
המטוסים האיטלקים לא חיפשו מטרות צבאיות וטיווחו אזרחים בלי אבחנה - וכמעט בלי הפסקה. אנשים ניסו להסתתר בתחנות הרכבת התחתית, במקלטים, בונקרים ומנהרות תת קרקעיות שנחשפות מפעם לפעם גם היום, אבל לברוח מההפצצה לא באמת היה אפשר. היא גבתה יותר מ-1,000 הרוגים, גרמה להרבה יותר פצועים ואילצה אזרחים לקבל החלטות לא הגיוניות.
אחד מהם, ז'וזפ קובלס, עבד בימים ההם בבארסה בתור איש תחזוקה והתגורר עם משפחתו צמוד למשרדי המועדון. ההפצצה גרמה לקריסה של כל החלק הקדמי של הבניין בו היה, אבל הוא ניצל בנס מכיוון שהיה מאחור. אחת הפצצות נחתה על המשרדים של בארסה, חמישה משכניו של קובלס מצאו את מותם במתקפה, המבנה עמד לקרוס לחלוטין בכל רגע והרציונל היה לברוח למקום מסתור אלטרנטיבי. וכמה שיותר מהר.
אבל אז קובלס הזעיק קולגות וחברים, מיהר לתוך המשרדים וניסה להציל כל מה שהיה יכול: מגביעים שניזוקו מהאש, מסמכים, ריהוט ועד 2,500 פזטות שהיו מוחבאים בתוך צינור – כסף שהיה משמעותי במיוחד להישרדות של בארסה במהלך מלחמת האזרחים. הכל הועבר לאחסון ברחוב סמוך, כולל כ-300 גביעים מפויחים שהיו חלק מההיסטוריה של המועדון. בלי האקט האמיץ הזה וללא המסמכים ששרדו, ספק אם גם היום היה ידוע משהו על הקיום של בארסה ב-40 שנותיה הראשונות.
קובלס עצמו המשיך בתפקידו כאיש תחזוקה במועדון גם אחרי המלחמה והחזיק בו עד מותו ב-1960. מאז היום ההוא ובמשך כל המשך חייו הוא דאג שהגביעים שהציל לא ייזרקו מהמחסן שאליו הועברו, אבל באמצע 1962 וכשבארסה שוב הייתה שרויה במצב כלכלי קשה – מוכר מאיפשהו? – הגיעה העת לנסות ולהכניס עוד כסף לקופת המועדון. זה הוביל את איגנאסי ברנגר, אז סגן הגזבר של בארסה, לחשוב על רעיון משוגע: לקחת את כל הגביעים הללו ולמכור אותם. זה גם מה שהוא עשה לבסוף, אבל הפרט הזה הוא החלק הכי פחות ביזארי בכל הסיפור.
תחילה 100 גביעים נמכרו לסוחר בשכונת סאנטס בברצלונה תמורת סכום מגוחך של 700 פזטות בלבד והסוחר עצמו מכר את הסחורה לאדם בשם אוסקר סבאלה, שעוסק ביציקות ברזל. השמועה הגיעה גם לצד השני של העיר ומהר מאוד סבאלה קיבל הצעה מהאולטראס של אספניול, היריבה העירונית של בארסה. על הפרק: רעיון נבזי להתיך את הגביעים ולהפוך אותם לסירים שעליהם יוטבע הסמל של בארסה.
לא הרבה לאחר מכן, הגביעים כבר הותכו והתוכנית הזדונית של אוהדי אספניול עמדה לצאת לפועל בכל רגע. אבל אז נכנס לסיפור שחקן מפתח: קרלס ברנילס, בעל תפקיד בבארסה והאחראי על המגזין של המועדון. השמועה הגיעה אליו, הוא החליט לרכוש את חומר הגלם של הגביעים המותכים ושכר בעצמו את סבאלה ליצור מהם גביע ענק, הגדול ביותר של בארסה מאז ועד היום: Copa de Tots ("הגביע של כולם") שנמצא במוזיאון של הבלאוגרנה עד עצם היום הזה.
אז כמה גדול הגביע? אם נניח ליאו מסי יעמוד לידו, הוא יהיה גבוה יותר מהגביע. בשבעה ס"מ. Copa de Tots מגיע ל-1.63 מ' גובה, שוקל לא פחות מ-110 קילו והוא הועבר לבארסה ב-29 ביוני, 1963 והוצב לא רחוק מהיכן ששכנו חומרי הגלם המקוריים שלו. "מזכרת ממאמצים גדולים וקטנים יותר, וזיכרון של האהבה הגדולה לבארסה מצד אנשי האתמול, הווה ואלה שלתמיד", נכתב בבסיס של הפסל העצום, "הוא באמת הגביע של כולם".
שם, במוזיאון של בארסה שכולל פינה מיוחדת גם למסי, ליד גביעי האליפויות וגביע המלך והצ'מפיונס וכל היתר, נמצא גם גביע קצת יותר גדול. עם סיפור הרבה יותר מיוחד. כזה שניצל ברגע האחרון – הוא והמורשת של בארסה - למרות היסטוריה מדממת בימי פרנקו, הרודן ששלט בספרד עד מותו ב-1975.
ובעוד שגביע נוסף הולך להתווסף בקרוב למוזיאון של בארסה עם האליפות ה-27 בתולדותיה, יש לה גם הזדמנות לקרב עוד קצת לעבר ליגת המשנה את היריבה העירונית שפעם אוהדיה רצו למחוק את הגביעים שלה. רצה הגורל ובארסה תוכל לזכות באליפות דווקא בדרבי (22:00, שידור חי בערוץ ONE), כמעט שלוש שנים אחרי שניצחה את אספניול והורידה אותה ליגה.
את זה בבארסה לא שוכחים – וגם לא את הגביע של כולם.