"אני לא יודע ולא אכפת לי", ענה ארנסטו ואלוורדה כשנשאל בשנה שעברה אם יש קשר בין פיטוריו למשבר אליו נקלעה ברצלונה. ביום ראשון, כאשר ידרוך בקאמפ נואו לראשונה מאז הועזב בינואר 2020, התהייה הזו תעסיק שוב את הקהל הקטלוני. ואלוורדה, שיתארח אצל הבלאוגרנה כמאמן אתלטיק בילבאו, לא היה אהוב בלשון המעטה בקרב האוהדים והפסקת עבודתו נתפסה כצעד נכון שנעשה באיחור רב, אבל עכשיו יש שמביטים לקדנציה שלו בצור קצת אחרת.
ביציעים ממש לא מתגעגעים לוואלוורדה עצמו ולסגנון הכדורגל שהוא יישם, אבל יש נוסטלגיה בלתי נשלטת בכל הקשור להישגים. שתי אליפויות רצופות, גביע המלך וגם סופרקאפ ספרדי לקינוח – אלה תארים שהקבוצה הנוכחית יכולה רק לחלום עליהם.
הסוגיה כאן מתחלקת לשני שאלות נפרדות. ראשית, האם התוצאות המדוברות היו בזכות ואלוורדה, או דווקא למרות ואלוורדה? בזמן אמת, נטו רוב הפרשנים והאוהדים לכיוון האופציה השנייה. שנית, בהנחה שהייתה לוואלוורדה תרומה חיובית, האם היה מצליח לייצב את הספינה ולהשיג תוצאות טובות יותר גם במציאות החדשה? הגרעון העמוק, חשיפת הפשעים הכלכליים של ההנהלה הקודמת, האילוצים ההזויים בבניית הסגל, הפרידה מליאו מסי, והרשימה עוד ארוכה. כיצד היה הבאסקי מתמודד עם כל זה?
ארנסטו ואלוורדה (רויטרס)מחדליו ידועים היטב. ואלוורדה נתקל בהתנגדות נחרצת מצד חלק ניכר מהעיתונאים והאוהדים מהרגע הראשון אחרי מינויו בקיץ 2017, כי אין לו DNA של ברצלונה. יש בזה משהו אירוני, כי כשחקן היה ואלוורדה הרכש היקר ביותר של יוהאן קרויף בקיץ הראשון של ההולנדי כמאמן הבלאוגרנה ב-1988, אבל זה עדיין נכון לגמרי. הקריירה שלו על הדשא בקאמפ נואו נפגעה מאוד בגלל פציעות, והוא לא הותיר חותם משמעותי, בעוד השקפת עולמו כמאמן הושפעה בעיקר מעבודתו עם חבייר קלמנטה.
הבאסקי, שהצעיד בזמנו את בילבאו לשתי אליפויות ונחשב לאיש מקצוע מוערך מאוד אך גם שנוי מאוד במחלוקת, הגיע בסופו של דבר גם לאימון נבחרת ספרד בשנות ה-90'. קלמנטה היה מאמן פרגמטי וציני, והתוצאה הסופית הייתה מבחינתו חשובה הרבה יותר מכל השיקולים האחרים. את ואלוורדה הוא חינך הן באספניול והן בבילבאו, והוא גם זה שהדביק לו בתחילת הדרך את הכינוי "הנמלה" שמלווה אותו מאז. קל להבין מדוע ואלוורדה הצנום והחרוץ הוגדר כך, ומוסר העבודה הגבוה הפך אותו לשחקן מבוקש ומצליח הרבה מעבר למה שכשרונו הטבעי המוגבל הבטיח בתחילת הדרך.
בחבל הבאסקים, אלה התכונות הנדרשות ביותר. לא לחינם הרגיש ואלוורדה כמו דג במים בבילבאו, גם כשחקן וגם כמאמן בשתי קדנציות מוצלחות. "זו הקבוצה שלי, והיה לי קשר רגשי חזק מאוד אליה. זו תחושת שייכות שאי אפשר לחוות בשום מקום אחר", הוא העיד. מה הפלא, אם כך, שהוא שמח לחזור לאצטדיון סן מאמס גם לקדנציה שלישית כמאמן, ורביעית בסך הכל בחייו? האוהדים קיבלו אותו כהרגלם בזרועות פתוחות, והם לעולם לא יבקרו אותו על מערך הגנתי מדי במשחק ספציפי, על שפת גוף מאופקת מדי, או פשוט על היותו משעמם. הציפיות שלהם שונות לגמרי בהשוואה למאכלסי קאמפ נואו.
אוהדי אתלטיק בילבאו בסן מאמס (רויטרס)עם זאת, ואלוורדה ממש לא מצטער על כך שהסכים לחתום בבארסה. הוא התייחס להרפתקה הזו בדרכו המיוחדת, היה מנוסה מספיק כדי לא להתרגש מהחיצים שנורו לעברו, והכיר היטב גם את מגבלותיו. "כדורגל הוא עולם משוגע, בו לתדמיות יש חשיבות גדולה. מאמנים שמייצרים לעצמם מותג עם מאפיינים בולטים מצליחים לשווק את עצמם טוב יותר. אותי זה אף פעם לא עניין. זה פשוט לא אני. נקודה", הצהיר הבאסקי – וסירב בתוקף אפילו לנסות להשתנות כדי לרצות את הקהל של בארסה. הוא הלך עם האמת שלו, גם אם היא לחלוטין לא הסתדרה עם המסורת המקומית, והיה מוכן מראש שיפוטר בשלב מסוים. אלה מאפייני המקצוע, ואלה שמשלימים עם כך זוכים לחיים שפויים קצת יותר.
למעשה, ואלוורדה בכלל לא רצה להיות מאמן במשך רוב הקריירה כחלוץ. הוא התעניין מאוד בצילום עוד מימיו בבית הספר, וסבר שיהפוך אותו למקצוע אחרי שיתלה את הנעליים. לשם כך, הוא למד צילום ברמה האקדמית במכון בבירת קטלוניה, כאשר שיחק באספניול ובבארסה. רק אחרי גיל 30, לקראת סוף הקריירה בבילבאו, הוא הבין לפתע עד כמה הכדורגל מעניין אותו ברמת הניתוחים הטקטיים, ונסחף בהדרגה לאימון – תחילה עם קבוצות ילדים ואז גם כעוזרו של יופ היינקס, ממנו למד רבות בבילבאו.
הצילום המשיך להוות חלק מרכזי מאוד בחייו. יש לו סטודיו בבילבאו, הוא פרסם ספר תמונות בשחור-לבן, ארגן מספר תערוכות גם מחוץ לגבולות ספרד, והוא הקפיד ללכת ברחובות בחיפושים אחרי התמונה המושלמת גם בעיצומן של העונות המאתגרות ביותר כמאמן. "זו דרך להשתחרר, וזה יותר מתחביב עבורי", הוא אמר, תוך שהוא מוצא דרך להקביל בין שני העיסוקים: "לצלם זה כמו לבחור את ההרכב הנכון. צריך לחשוב על איזון".
יופ היינקס (רויטרס)סמלי מאוד כי תמונת הפרידה שלו, ביום בו פוטר מברצלונה, הייתה יפה במיוחד – הוא נהג ברכב עם חיוך על פניו, תוך שהסמל של המועדון משתקף בשמשה הפוך. הצלם לא תכנן זאת, אבל גם ואלוורדה עצמו היה מסכים שהתוצר הסופי היה גאוני. הייתה זו תמונה של אדם ששלם עם עצמו, גם אם המציאות לתוכה נזרק הפוכה.
אוהדי ברצלונה העדיפו להתמקד בכך שזנח את ה-3-3-4 המסורתי, היה זהיר מדי גם במשחקים מול קבוצות נחותות, והפסיד באופן מביש בשני משחקים קריטיים בליגת האלופות. ב-2018 ביצעה רומא קאמבק מפורסם ברבע הגמר, וב-2019 עשתה זאת ליברפול בחצי הגמר בהרכב חסר מאוד, עם הצמד של דיבוק אוריגי והבישול המיתולוגי ההוא של טרנט אלכסנדר ארנולד. לדעת הרוב, הקדנציה שלו הייתה צריכה להסתיים כבר אז, בלי קשר לאליפויות. היום, יש געגועים לכך שבתקופתו לא הפסידה בארסה בקלאסיקו, ושמרה על מאזן ללא הפסד גם בשלב הבתים בצ'מפיונס-ליג. אז הוא ניצח את אינטר אפילו עם הרכב שלישי וספג לעג כי נרדם לכאורה על הספסל, היום בארסה לא מסוגלת לגבור על הנראזורי גם עם הרכב ראשון, בדרך להדחה שניה ברציפות בשלב הבתים.
ואולם, ואלוורדה הוא הראשון להודות שלא ניתן לזהות קשר בין הדברים. הוא לא בהכרח היה מצליח יותר מאלה שבאו אחריו. קיקה סטיין, קרויפיסט בנשמה שהתקבל בהתלהבות עצומה, נכשל באופן מוחלט לצערם של חובבי הכדורגל הקטלוני הטהור. רונאלד קומאן עזב את נבחרת הולנד לטובת החזרה לקאמפ נואו, ועזב כדמות מתועבת יותר גם בהשוואה לוואלוורדה. עכשיו תורו של צ'אבי ואחרי יותר משנה עם קשר העבר בתפקיד עדיין לא ממש ברור לאן הקבוצה הולכת. האכזבה מליגת האלופות ומהפיאסקו בקלאסיקו מורגשת היטב למרות הניצחון על ויאריאל ביום חמישי, וזה עיתוי מוצלח עבור ואלוורדה לבוא לביקור.
ארנסטו ואלוורדה (רויטרס)במשך יותר משנתיים הוא נח מכדורגל, התרכז בצילום והציג את יצירותיו בתערוכה האישית הגדולה ביותר בבילבאו אשתקד. כעת הכדורגל שוב שאב אותו פנימה, ופתיחת העונה של אתלטיק חיובית למדי, בניצוחם של האחים וויליאמס. הבאסקים דווקא מציגים סגנון מהיר וראוותני למדי, והם מאמינים שיש סיכוי לשבור בצורת ארוכה מאוד ולנצח בקאמפ נואו לראשונה מאז נובמבר 2001.
ואלוורדה ישב אז, לפני 21 שנה, על ספסל האורחים לצד היינקס וראה את סנטי אסקרו כובש את ה-1:2 הדרמטי בסיום. כמאמן עצמאי, זה עדיין לא עלה בידו, ובילבאו דווקא הייתה קרובה במיוחד לניצחון החוץ המיוחל כאשר ואלוורדה אימן את בארסה בספטמבר 2018, אבל מוניר השווה ל-1:1 בדקה ה-84 והציל נקודה לבלאוגרנה.
האם הפעם זה יהיה שונה? גם אם יביס את צ'אבי, ישמור ואלוורדה על שפת גוף מאופקת ולא יתרברב. זה לא באופי שלו. הוא לא התאים לברצלונה, אבל בדיעבד הקדנציה שלו נראית בכל זאת קצת פחות מזעזעת. ביום ראשון ב-22:00 הבאסקים יתארחו בברצלונה. המשחק, כמו כל משחקי הליגה הספרדית, ישודר בערוץ ONE למנויי HOT, מנויי yes, סלקום TV ופרטנר TV.