תחושת תמיהה. ככה הרגישו גם אוהדי ברצלונה וגם בתקשורת הברזילאית לאחר שדוגלאס חתם אצל הקטלונים בקיץ 2014. בזמן שהמשכיותו של דני אלבס הייתה אז באוויר (אוי, האירוניה), בארסה ראתה בדוגלאס כמחליפו של המגן המעוטר בהיסטוריה לטווח הארוך, ושילמה עבורו ארבעה מיליון אירו. עד היום ההחתמה הזאת נותרה בגדר חידה.
דוגלאס הגיע לקטלוניה לאחר ששיחק 109 משחקים בליגה הברזילאית (69 בסאו פאולו ו-40 בגויאס). גויאס נמצאת בבעלות חברת ‘טראפיק’, שגם בעבר שלחה לאימפריה מספרד שחקנים שהפגינו יכולת מפוקפקת כמו קרייסון והנריקה. בברזיל, מעט מאוד האמינו שהקבוצה הטובה בעולם דאז תשים לב לשחקן כמו דוגלאס, שאף אחד לא חשב שמישהו עם יכולותיו יעשה קפיצת מדרגה לאירופה, ועוד לכזה מועדון.
עם הזמן, אפשר היה להבין למה פקפקו בשחקן. דוגלאס ערך את הופעת הבכורה שלו בלה ליגה במחזור החמישי ואכזב, ומאז אותו מפגש לא שיחק שוב בליגה עד המחזור האחרון, אחרי שהאליפות לעונת 2014/15 הובטחה בקבוצה של לואיס אנריקה, שהמשיכה לזכייה בטרבל. הופעה בתחילת הדרך בה רשם 31 מסירות אחורנית וקיבל כרטיס צהוב גרמה לקהל בקאמפ נואו לאבד מיידית סבלנות, כשלכולם היה ברור שהוא לא ברמה שהיו רגילים אליה במועדון.
בסופו של דבר המגן סיים את הקדנציה בקטלוניה עם כמות תארים שכמעט זהה להופעות (שבעה גביעים בשמונה משחקים בסך הכול, הזוי) והרבה דמעות (חשף בראיון שהיה חוזר הביתה בוכה מהאימונים). האמת? אפשר להבין. עם שחקנים כמו ליאו מסי, ניימאר, לואיס סוארס, סרחיו בוסקטס, אנדרס אינייסטה, דני אלבס וג’ורדי אלבה בשיאם, אפשר היה לראות את חוסר הביטחון שלו מקילומטרים. תקופה שהאיש המושמץ ביותר בקאמפ נואו יזכור כסיוט.
אחרי שבעונתו השנייה (2015/16) שיחק רק פעמיים בגביע המלך, בבארסה החליטו להעבירו לספורטינג חיחון, אליה סירב להגיע בהתחלה ושוכנע לבסוף, ומשם החל מסע השאלות. באצטדיון אל מולינון, דוגלאס אף ענד את סרט הקפטן והציג יכולת סבירה ומתקבלת על הדעת, אבל בשום שלב ברצלונה לא שקלה להחזיר אותו ושחררה אותו לתקופת השאלה נוספת, והפעם לבנפיקה ליסבון.
הקבוצה הפורטוגלית הבינה מהר מאוד שזה שהוא שיחק בבארסה לא אומר שהוא מציאה, ורצתה להחזיר אותו כבר אחרי ארבעה חודשים, בהתבסס על סעיף לפיו אם הוא לא מגיע לכמות מסוימת של משחקים ההשאלה תבוטל. בהנהלת ברצלונה, באופן לא מפתיע, סירבו. לא רצו לראות אותו לובש שוב את מדי הקבוצה, וגם לא שיתאמן עם יתר השחקנים.
ההשאלה השלישית של דוגלאס הייתה בטורקיה. חוזהו בקאמפ נואו הסתיים ביוני 2019 והוא כבר הבין שלשם לא יחזור. בסיבאספור, שם פגש שחקנים עם עבר בספרד כמו רוביניו וארונה קונה, המגן רשם את מספריו הטובים ביותר בקריירה – שלושה שערים ושבעה בישולים ב-32 משחקים בליגה הפכו אותו למגן העונה ואפשרו לו לבצע קפיצת מדרגה ולחתום בבשיקטאש, אחת מהקבוצות הגדולות במדינה.
לקבוצתו האחרונה עד כה בקריירה, הגיע דוגלאס כ”כוכב”. משכורת של 800,000 אירו לעונה ודמי העברה של 1.5 מיליון אירו כיבו אותו מהר מאוד, אבל הפעם בגלל פציעות. הוא סבל מקרע בירך בפברואר 2020, ומאז לא חזר למגרשים. נעלם. הוא הצטרף לרשימת השחקנים שבשיקטאש מנסה להיפטר מהם כיום. בגיל 31 ועם חוזה שנגמר בסיום העונה, נראה בקיץ הקרוב כיצד ייראה עתידו של מי שמקוטלג בקטלוניה כרכש הגרוע ביותר בהיסטוריה של ברצלונה.
ואולי כל זה יכול היה בכלל להימנע?
עד היום בברצלונה מדברים על זה שהיו יכולים להחתים את חואן קוודראדו הקולומביאני, אחד מהמצטיינים של יובנטוס כיום, בעונה בה הגיע בסופו של דבר דוגלאס. בזמנו, קוודראדו שיחק בפיורנטינה וכבש שישה שערים ב-23 משחקים. הקטלונים רצו אותו, אבל תג מחיר של 50 מיליון אירו הרתיע אותם, ובסופו של דבר הוא חתם בצ’לסי תמורת 30 מיליון אירו. האם בקבוצה מתחרטים עד היום? כנראה שכן.