אנסו פאטי הוא כישרון צעיר ומבטיח, אבל יש לו בעיה אחת – הוא לא מפסיק להיפצע. היהלום של ברצלונה סובל מעוד פציעה והערכות ראשוניות מדברות על חודשיים בחוץ, לכל הפחות. אז מה קורה עכשיו? הצוות הרפואי של הקטלונים לא ממהר לשחרר מידע, אך לפי ההיסטוריה הרפואית והשמועות ברשתות, הספרדי נפגע בהמסטרינגס.
ההמסטרינגס (בעברית: שרירי מיתר הברך) הם בעצם קבוצה של שלושה שרירים הנמצאים באחורי הירך ומבצעים את תנועת הכיפוף בברך ויישור הירך אחורנית. הם מחוברים בחלקם המקורב לאחורי האגן ובחלקם המרוחק אל השוקית (fibula), הקטנה והחיצונית מעצמות השוק. פציעות המסטרינג נגרמות עקב עומס על השרירים/גידים הגדול מיכולתם לספוג.
לרוב, עומס כזה קורה בתנועות מהירות כמו ספרינטים, שינויי כיוון או במקרה של פאטי, בלימה מהירה. הפציעות מחולקות לשלוש דרגות. מתיחה בסיבי השריר, קרע חלקי במספר סיבים וקרע מלא של השריר. לפי השמועות, כוכב בארסה סובל מקרע בדרגה 2, כלומר פגיעה וקרע חלקי בגיד, מה שיכול להצביע על כך שהשחקן ייעדר מהמגרשים בחודשיים הקרובים.
הגורם העיקרי לפציעת המסטרינגס היא פציעה קודמת, וכך גם אצל הספרדי. רק לפני 10 ימים, חזר שחקן הכנף לסגל הקבוצה לאחר היעדרות של חודשיים בעקבות אותה פציעה. האם חזר מוקדם מידי? כנראה. אמנם פציעות המסטרינגס נוטות לחזור, אך כל דחייה של החזרה והארכת השיקום מורידה את הסיכויים לפציעה חוזרת.
ממחקר השוואתי שנערך בפרמייר ליג, נראה כי הארכת זמן החזרה למגרש בשבועיים יכולה להוריד את אחוזי הפציעה החוזרת מ-34% ל-6%. חשוב לציין כי פציעתו של פאטי היא ברגל שמאל, רגל שעברה חתיכת מסע בשנה האחרונה. למעשה, ב-11 חודשי ההיעדרות, שחקן נבחרת ספרד הצעיר עבר ארבעה ניתוחי מניסקוס.
הצרות החלו ב-8 בנובמבר 2020, כשבמהלך משחק מול בטיס קרע מי שהיה אז בן 18 את המניסקוס. בברך ישנן שני מניסקוסים: מדיאלי (פנימי) ולטראלי (חיצוני). המניסקוסים הם למעשה מבנה סחוסי והם משמשים כ"בולמי זעזועים" במפרק הברך. המניסקוסים מיועדים לספוג זעזועים בצורה אנכית ותנועות גזירה או תנועות סיבוביות מסכנות אותו, כפי שקרה לפאטי.
יש סוגים רבים של קרעי מניסקוס וההחלטה על הטיפול תיקבע לפי הסימפטומים של השחקן, התקדמות בפיזיותרפיה וסוג הקרע. האופציות הטיפוליות הן טיפול שמרני (בפיזיותרפיה) או ניתוחי. בניתוח יש שתי אופציות נפוצות: תפירת המניסקוס או הוצאתו. בתפירה שומרים למעשה על מבנה המניסקוס ובכך מגנים על יכולת ספיגת הזעזועים של המפרק.
החיסרון בשיטה זו היא ששיקום לאחר תפירה הוא ארוך ויכול להגיע לשמונה חודשים. בנוסף, קיים סיכון לפתיחת התפרים וחידוש הקרע. בהוצאת המניסקוס המנתח יחתוך ויוציא את החלק הפגוע וייצב את השוליים הפגועים. אופציה זו אמנם מבטיחה שיקום מהיר (כחמישה שבועות), אך חלק מיכולותיו של המניסקוס נפגעות.
יום לאחר הפציעה, כבר עבר פאטי תפירת מניסקוס. התפירה נכשלה והשחקן נאלץ לעבור שני ניתוחי תפירה נוספים, כדי לנסות להציל את המניסקוס הפגוע, ללא הצלחה. בתחילת מאי, יותר מחצי שנה לאחר הפציעה ואחרי שלושה ניתוחים כושלים, הוחלט להוציא סופית את החלק הפגוע. בגלל ההיעדרות הארוכה, השיקום, שהיה אמור לקחת כחמישה שבועות, התארך בעוד שלושה חודשים.
מה הלאה?
כל פציעה/ניתוח מגבירה את הסיכון לפציעה חוזרת פי 7 (!). ולפאטי יש חתיכת היסטוריית פציעות בשביל ילד בן 19. בנוסף, הוצאת המניסקוס הוכחה כזרז של התנוונות ושחיקת סחוסים בברך. הצוות הרפואי של ברצלונה צריך לעשות חושבים על ההתנהלות. פציעות טראומטיות בעקבות נחיתה לא טובה או היתקלות עם יריב זה משהו אחד, אך פציעה שכזאת לרוב מעידה על חזרה מהירה מידי למגרש.
בנוסף, בגלל גילו הצעיר של פאטי וכל ההיסטוריה הרפואית שכבר הספיק לעבור, כל פציעה שכזאת מורידה לו את הביטחון ומעוררת הרבה חששות עתידיים. הצוות הרפואי יאלץ להאריך את זמן השיקום ולהתמקד בשיפור תפקוד השריר, ואני מאמין שאם יחזור העונה, זה יהיה רק באפריל וגם זה לדקות מועטות. העונה, פאטי שיחק 10 משחקים בלבד, בהם כבש חמישה שערים ובישל אחד. כלומר, מעורבות בשער כל 76 דקות. כך שלמרות כל הפציעות, יש עוד המון כישרון ברגליים. ההחלמה, לצערו, תהיה איטית.
הכותב הוא יונתן (יוני) קריא, פיזיותרפיסט ספורט המתמחה בשיקום לאחר ניתוחים ופציעות.