“הוא גדול, אבל עדיין לא זכה בתואר עם הנבחרת”. זאת התשובה הכמעט קבועה לשאלה האם ליאו מסי הוא השחקן הגדול בכל הזמנים. ארבעה גמרים יש לפרעוש עם נבחרת ארגנטינה (3 בקופה אמריקה ואחד במונדיאל) – בכולם הוא הפסיד. בין שבת לראשון (03:00) מחכה לו ברזיל, הנבחרת שהדיחה אותו בחצי הגמר ב-2019, וכולם כבר יודעים שאם יזכה בטורניר ויביא תואר לאלביסלסטה לראשונה מזה 28 שנים, כבר לא יהיה מקום לספק.
הנבחרת של ליונל סקאלוני כבשה 11 שערים בקופה אמריקה, מסי מעורב בכולם, וב-9 מהם באופן ישיר. בגיל 34 ויותר מבכל טורניר בין-לאומי אחר שלו, מספר 10 סוחב את נבחרתו על הגב באופן ברור, ולפי הבעות הפנים שלו והתשוקה שהוא מפגין, גם הכוכב מבין שזו אחת ההזדמנויות האחרונות לתואר עם הנבחרת, והוא רוצה לקחת אותה בשתי ידיים.
עד כה בטורניר מסי כבש בכדור חופשי אדיר מול צ’ילה (1:1), בישל מול אורוגוואי (0:1), בישל למבשל נגד פראגוואי (0:1), הבקיע צמד, בישל והתחיל את אחד השערים מול בוליביה (1:4), כבש ובישל פעמיים מול אקוואדור (0:3) ובישל מול קולומביה (1:1, ארגנטינה עלתה בפנדלים).
ואם כבר מדברים על כדורי עונשין מ-11 מטרים, כולם בוודאי זוכרים לפרעוש רק את החמצת הפנדל ההיא מול צ’ילה בגמר 2016, אבל היו לארגנטינאי עד כה שישה קרבות פנדלים עם הנבחרת והוא הבקיע ב-5 מהם – אורוגוואי ב-2011, הולנד ב-2014, קולומביה ב-2015, צ’ילה ב-2015 (ב-2016 כאמור פספס) וקולומביה השבוע. בכל הקרבות מסי לקח את הבעיטה הראשונה בנבחרת. לא מנהיג? חשבו שוב.
לא רק מסי
בדומה לכל הטורנירים הקודמים, גם הפעם ה”כוח המסייע” של הפרעוש לא דומיננטי במיוחד, אבל קיים. הנבחרת הרבה יותר אנונימית מבעבר, אבל זה לא בהכרח עשה לה רע. לאוטרו מרטינס הבקיע שלושה שערים, אמיליאנו מרטינס כיכב בין הקורות, במיוחד בדו קרב הפנדלים נגד קולומביה בו רשם 3 עצירות הפלאות, ואנחל די מריה בתפקיד לא כל כך מוכר מבחינתו – עולה מהספסל במטרה לגמור את המשחקים.
האמצע של ארגנטינה מורכב לרוב מלאנדרו פארדס, רודריגו דה פול וג’ובאני לו סלסו שרושמים טורניר נהדר. גם גידו רודריגס שפתח במשחק האחרון מול קולומביה תפקד היטב כקשר האחורי ופאפו גומס עולה גם הוא כמחליף כקשר קדמי ובסך הכול מתפקד לא רע. ההגנה של האלביסלסטה אף פעם לא הייתה הצד החזק שלה, אבל מרטינס בכושרו המצוין מצליח לפצות על הטעויות הרבות שקיימות בחלק האחורי, ואם זה יעבוד, רק לעוד משחק אחד, הוא בוודאות יקבע את מקומו בין הקורות בשנים הקרובות.
בכלל, סיפורו של מרטינס לא שגרתי. אחרי ששימש כשוער שני במשך 9 שנים בארסנל ובקושי שיחק, כולל תקופות בהשאלה, הגיע הרגע הגדול שלו כשברנד לנו נפצע והוא כיכב אצל התותחנים החל מיולי 2020. אסטון וילה הימרה עליו בעונה האחרונה והוא לקח את תואר שוער העונה, בדרך לזימון ראשון לנבחרת בגיל 28 (!). יש לו בסך הכול 6 הופעות אבל הוא לא מתכוון להסתכל לאחור.
לתת את הדם
אחרי כל כך הרבה שנים בלי תואר וכשתדמית הלוזרית מסרבת לעזוב אותה, ארגנטינה תגיע למשחק של להיות או לחדול, כי להפסיד ב-5 גמרים בפחות מ-15 שנה זה לא משהו שמתקבל על הדעת מבחינת האוהדים התובעניים במדינה. מסי הוא הלב והנשמה של הנבחרת וברור לכולם שייתן הכול. אפשר לקבל הוכחה מובהקת לכך מול קולומביה, כאשר ספג תיקול קשה ושיחק מחצית שלמה כשרגל שמאל שלו מדממת.
מסי, שיוכל להשוות את השיא של פלה ככובש הדרום אמריקאי הבינ”ל הגדול בכל הזמנים (77 לאגדה מברזיל, 76 לפרעוש) יתמודד לראשונה מאז 2016 מול ניימאר, כאשר במפגש הקודם שניהם עוד היו שחקני ברצלונה. בזמנו זה הסתיים ב-0:3 מוחץ לסלסאו, כשכוכב פ.ס.ז’ כבש את אחד מהשערים.
הפרעוש כמובן יעשה הכול כדי שהתוצאה לא תחזור שוב, ואכן מאז הנבחרות נפגשו מספר פעמים וארגנטינה ניצחה במשחק האחרון בין השתיים משער ניצחון של מסי בנובמבר 2019. ניימאר אגב לא לקח חלק באותו משחק וגם לא באותו 0:2 בחצי גמר 2019, כך שבדומה למסי גם הברזילאי מכוון לזכייה ראשונה בקופה אמריקה.
ניימאר אמר אחרי חצי הגמר שהוא רוצה לפגוש את ארגנטינה, ושהוא בטוח שברזיל תנצח. מסי נשמע פחות מזלזל ממנו וטען: “ברזיל עם ניימאר תהיה קשה במיוחד, אנחנו יודעים את הפוטנציאל שלהם ואת מה שהוא יכול לעשות”. ממש בקרוב תוכתר אלופה חדשה (או ישנה) לדרום אמריקה, ואם ארגנטינה שמגיעה כאנדרדוג תנצח את הסלסאו החזקים, היא תשתיק כל כך הרבה ביקורות. ומסי? תואר יעזור לו לסתום פיות רבים וכנראה גם יבטיח לו כדור זהב שביעי.