ולחיי עשר שנים נוספות של לאו מסי

לאחר שהתפנינו מחגיגות חגי ישראל הבאים עלינו לטובה, החג האמיתי עבור אוהדי הכדורגל הגיע השבוע כאשר בברצלונה בפרט ובעולם בכלל ציינו עשור להופעת הבכורה של לאו מסי במדי המועדון הקאטלוני.

אפתח בהודעה כנה, התאהבתי בלאונל הצעיר מהרגע הראשון, החיבה שלי לשחקנים בעלי רגל שמאל היא רק קצה הקרחון ברומן שלי עם הפנומן מארגנטינה. זה גם לא השקט הנפשי שהוא מקרין במשחק שלו, אלא שבדומה למקרה מייקל ג'ורדן האלמותי, מסי מעניק לכל מי שחוזה בו את התחושה שהכל אפשרי והרי בשביל זה אנחנו מתחברים לדבר הזה שנקרא ספורט.              

הדבר החשוב ביותר במסי היא ההתפתחות המרהיבה במשחק שלו, משחקן אגף שחודר מצד ימין הוא השתלט על הסגנון של המכונה המשומנת של ברצלונה. המעבר שלו לעמדת ה'תשע המזויף' גרמה לו למקסם את הישגיו ברמה האישית והקבוצתית. 

מסי חוגג. לא צריך גביע עולמי בשביל להיות הגדול מכולם (רויטרס)

יקומו המקטגרים למיניהם שישלפו מהמגירה את ההשוואה בינו לבין גדולים אחרים שהניפו גביע עולמי, כגון דייגו מראדונה ופלה. אך לדעתי מדובר בהסתה מהנושא המרכזי, מסי משחק בעידן בו הכדורגל העולמי משוחק מהרמה הגבוהה ביותר. שבוע אחר שבוע הוא ניצב מול טובי המגנים בעולם והוא ממשיך להתעלות, בזמן שהאחרים נראים כשחקני משנה בהצגה לעומתו, גם אם יסיים את הקריירה ללא התואר החשוב לאומות, מעמדו יישאר יציב ואיתן אם תשאלו אותי.

לאחר ארבע זכיות רצופות בתואר שחקן השנה בעולם, 91 שערים בשנה קלנדרית אחת, 73 שערים בעונה בודדת, 401 שערים במדי ברצלונה ועוד שיאים שנותרו בחוץ מפאת מקום, תרשו לי להשתתף בחגיגות ואף להרים כוסית לחיים. לחיי הכדורגלן המושלם בתבל תודה לך לאו מסי, תודה שזכינו לחזותך בדור שלנו, מי ידע אם נזכה לאחד כמוך בעתיד.