מסי הוא עדיין לא אלוהים

הוא פנומן, אומן, אגדה מהלכת על שניים, הגדול בדורו, הכדורגלן הטוב בעולם, אחד הגדולים בכל הזמנים - אני לא יכול להתווכח כמעט עם שום סופרלטיב שתכתבו על מסי. אבל הוא עדיין (והדגש על עדיין) לא אלוהים.

ב-1986, בעונתו השניה ב-NBA, שיחקו מייקל ג'ורדן ושיקאגו בולס בפלייאוף מול בוסטון סלטיקס. ג'ורדן, שהחלים משבר ברגל, קלע בממוצע 43.7 נקודות בסדרה כשבמשחק השני הוא הפציץ שיא פלייאוף של 63 נק'. אגדת הסלטיקס, לארי בירד, אמר לאחר המשחק: "אני חושב שראינו את אלוהים כשהוא מחופש למייקל ג'ורדן".

גם בירד, בתקופה בה היה גדול הרבה יותר מג'ורדן, הגזים קצת. כי אם כבר אז מייקל היה אלוהים - איזה כינוי ניתן היה להצמיד לו אחרי שש אליפויות עם הבולס? אלוהים אדירים?

מייקל ג´ורדן. בירד כינה אותו אלוהים (רויטרס)

השפעתו של האלוהים הספורטיבי המקורי על המשחק אכן היתה מדהימה, כשהיה האחראי הכמעט בלעדי על השושלת המדהימה של הבולס. אחרי שלקח שלוש אליפויות רצופות, פרש לבייסבול, ראה את שיקאגו מודחת בסיבוב השני בפלייאוף, וכשעשה את הקאמבק זכה בעוד שלוש טבעות אליפות רצופות.

ביוני הקרוב, במהלך המונדיאל, יהיה מסי בסה"כ בן 23. עתידו הגדול עוד לפניו, הוא הרבה לפני שיאו, ולכן עדיין לטעמי לא ניתן לקבוע שהוא הגדול מכולם ובטח לא לכנותו בכינוי של בורא עולם. קשה לקבוע אם מסי צריך להוביל את ארגנטינה לזכיה במונדיאל כדי לקחת את התואר ממראדונה ופלה. הוא עדיין לא משחק לבדו בנבחרת ותלוי בשוער ובעוד תשעה שחקני שדה.

דייגו מראדונה. עשה פלאים עם ארגנטינה ונאפולי (רויטרס)

אבל אם מסתכלים על ההרכב הלא ענק של ארגנטינה במכסיקו 86', אפשר בהחלט להעריך את תרומתו המכרעת של מראדונה על הזכיה בגביע העולמי. מסי עדיין לא כבש שער במונדיאל כמו השני של מראדונה מול אנגליה וגם לא צמד גדול כמו שכבש דייגו בחצי-הגמר מול בלגיה. גם המסירה לשער הניצחון של בורוצ'אגה בגמר היתה שווה גביע. גם ב-1990 היה מראדונה שווה גביע עולמי, אבל פנדל שנוי במחלוקת בגמר נתן את התואר לגרמניה.

מראדונה הוכיח עוד יותר את גדולתו כשלקח קבוצה קטנה כמו נאפולי והוליך אותה כמעט לבדו לשתי אליפויות איטליה ולזכיה בגביע אופ"א. הוא כבש שערים מדהימים, בבעיטות חופשיות מכל זוית ומבצעים אישיים, הוסיף בישולים נדירים עם טיפול מדהים בכדור.  

פלה. עשה כמה דברים בקריירה שלו

גם פלה עשה "מעט" יותר ממסי בקריירה הארוכה שלו. הוא כבש למעלה מאלף שערים וזכה עם נבחרת ברזיל בשלושה מונדיאלים. אדסון ארנטס דו נסימנטו היה וירטואוז מדהים, מבקיע מחונן ומנהיג אמיתי שגרם אושר לברזיל ולמיליוני אוהדיה ברחבי העולם.

בתחילת עונת 2005-2006 הייתי בקאפ-נואו במשחק החגיגי לפתיחת העונה של ברצלונה עם טקס הצגת השחקנים. המפגש מול יובנטוס הסתיים ב-2:2 ועל הדשא ראיתי שחקן נמוך קומה שמלהטט לקול התלהבות הקהל. אחד האוהדים המקומיים לידי סיפר לי שהוא ארגנטיני שעלה לקבוצה הבוגרת וקוראים לו מסי.

מאז עשה מסי שמות בהגנות בספרד וברחבי אירופה, הוביל את בארסה לזכיה בליגת האלופות בשנה שעברה, והוא בדרך לעשות זאת גם השנה. אבל אי אפשר להשוות את השחקנים שיש לצדו בברצלונה לאלה שהיו למראדונה בנאפולי.

מסי. בדרך הנכונה (רויטרס)

הרביעייה אמש ב-1:4 מול ארסנל ברבע-גמר ליגת האלופות של הגאון הארגנטיני הצעיר היתה נדירה ונפלאה, אבל כבר ראיתי את אמיליו בוטרגניו הספרדי כובש ארבעה שערים במונדיאל 86' מול דנמרק, את וויין רוני עושה זאת במדי יונייטד מול האל וגם את בני טבק מרשית רביעייה מול ליברפול במשחק ידידות של הנבחרת.

נכון לעכשיו מסי לא קרע מספיק זוגות נעליים כדי להיחשב לטוב בכל הזמנים. אם ימשיך בקצב הזה, ילהטט על הדשא, ידליק את היציעים ובעיקר יגרום לאנשים בכל רחבי העולם להשתולל מרוב התרגשות הוא יהיה בדרך הנכונה. אם יוביל את השושלת של ברצלונה לעוד כמה תארים אירופיים כאלה הוא יהיה ראוי להיות השחקן הטוב בהיסטוריה, ואם יוביל את ארגנטינה לזכיה בגביע העולמי עם כמה שערים בלתי נשכחים, במשחקים הגדולים באמת, אולי אפשר יהיה סוף סוף לכתוב לידו את השם "אלוהים".

הכתוב הינו טור דעה