צריך להגיד זאת בפשטות – קרלו אנצ'לוטי ויתר אתמול (ראשון) על המשחק במיורקה. אחד המאמנים הטובים בעולם, ואולי הטוב שבהם לדעת אנשים מסוימים, ראה טוב מכולם שריאל מדריד הלכה לאיבוד במחצית השנייה, אבל העדיף לא לבצע את החילופים שנדרשו על מנת לנסות ולנצח בהתמודדות.
השלישייה הקדמית החדשה נותרה על המגרש בצוותא עד הדקה ה-88, וכך גם ג'וד בלינגהאם. עם כל רגע שחלף, שיתוף הפעולה ביניהם נעשה גרוע יותר, אולם הבוס האיטלקי העדיף לשמור את כולם על הדשא. הוא זרק את הנקודות לפח, ואף הסתכן בהפסד, למען מטרה חשובה יותר בעיניו – לא להרוס את השקט בחדר ההלבשה, ולא למנוע מהיווצרות האיזון שטרם נרקם.
אנצ'לוטי הוא טקטיקן טוב, אבל פסיכולוג טוב פי כמה. על היכולות האלה מתבססת הקריירה המפוארת שלו, והפעם האתגר שלו גדול במיוחד. ההרמוניה בקבוצה הייתה קרובה לשלמות בעונה שעברה, וג'וד בלינגהאם השתלב מבחינה חברתית היטב, תוך שהוא לוקח את הפיקוד בדרכו המיוחדת. האגו של קיליאן אמבפה מאיים להרוס את הכל, ונדרשת עבודה חכמה על מנת לא להיקלע לפיצוץ כבר בתחילת הדרך.
מובן שזו גם המשימה של הכוכבים עצמם. הצרפתי לא הגיע לריאל במטרה מוצהרת להשתלט עליה, וגם הברזילאים יצאו מגדרם על מנת לערוך לו קבלת פנים חיובית. זה בלט במיוחד בסופרקאפ האירופי מול אטאלנטה ביום רביעי, אז ביצע ויניסיוס את החגיגה של אמבפה אחרי הכיבוש שלו, וניכר כי כל שחקני החוליה הקדמית השתדלו לפרגן זה לזה על המגרש. גם אתמול, למעט הערה קלה של אמבפה לרודריגו, היה ברור שהם מנסים לשדר על אותו גל. לרוע המזל, זה לא עבד מבחינה טקטית במשך דקות ארוכות, במיוחד במחצית השנייה – ולפרקים זה כבר הפך לסוג של מחדל שדרש תיקון.
זה לא סוד כי כל חברי הטריו מעדיפים לשחק באגף השמאלי. עבור ויניסיוס זו העמדה הטבעית ביותר, והוא מקבל אותה בריאל בטבעיות, גם אם בעונה שעברה שובץ לעתים בתפקיד היברידי של קיצוני וחלוץ מרכזי בו זמנית. רודריגו התרגל לשחק מימין בסנטיאגו ברנבאו, אך הוא אוהב הרבה יותר את האגף השמאלי, ואת המשחקים הטובים בעונה שעברה סיפק כאשר אנצ'לוטי אפשר לו לדהור שם. השילוב עם ויניסיוס משמאל היה פנטסטי במשחק הראשון מול מנצ'סטר סיטי ברבע גמר ליגת האלופות. גם אמבפה, שאמור על הנייר לשחק במרכז, מעולם לא הסתיר שהוא הכי אוהב לפרוץ משמאל. אז אתמול כולם באמת הלכו לשם.
אין פסול במערך גמיש שמאפשר לכל השלישייה לבקר באגף השמאלי, כמובן. בדיוק להפך – חילופי המקומות עשויים לגרום לריאל להיות הרבה פחות צפויה ולבלבל את הגנת היריב. זה ניכר מול אטאלטה, וגם השער אתמול הגיע בגלל ששני הברזילאים צצו לפתע בצוותא משמאל. ויניסיוס השאיר מסירה אמנותית בעקב לרודריגו, ומשם הלך הכדור המסובב לפינה הרחוקה. הבישול והבעיטה בוצעו ברמה העולמית הגבוהה, וזמן קצר לאחר מכן אף היה קרוב ויניסיוס לסדר אסיסט משמאל גם לאמבפה. הצרפתי עצמו שלח מסירה טובה משמאל לוויניסיוס, שכמעט הגיע לכדור במרכז הרחבה. זה נפלא, אבל לא כאשר כל השלישייה מתעקשת להיות משמאל בו זמנית.
זה כבר מוגזם, וניתוח המיקום הממוצע של השחקנים אתמול מגלה כי ויניסיוס ואמבפה היו בעמדות חופפות מצד שמאל. רודריגו, שהיה לכאורה הימני בשלישיה, מוקם באופן ממוצע במרכז, כלומר גם הוא בילה חלק נכבד מהזמן משמאל. אם זה המצב, ניתן היה לצפות כי בלינגהאם ופדריקו ואלוורדה ינצלו את השטחים הפנויים מימין, אבל זה לא קרה – וגם האנגלי נטה משום מה שמאלה. לאור המשחק הפושר של דני קרבחאל, נוצר מצב אבסורדי בו האגף הימני לא תיפקד כמעט בכלל, ואילו משמאל נוצרה צפיפות בלתי נסבלת. ריאל הפכה כתוצאה מכך לצפויה הרבה יותר, ובקושי יצרה מצבי הבקעה אחרי ההפסקה.
אנצ'לוטי ראה את הבעיה וידע שיש לו כלים מצוינים לתקן את המעוות. חוסלו אמנם כבר בסעודיה, אבל ארדה גולר וברהים דיאס היו יכולים לשנות לחלוטין את המומנטום. בנוסף, המתין אנדריק להופעת הבכורה הרשמית במדים הלבנים, אותה לא קיבל גם מול אטאלנטה. האיטלקי בחר לא להשתמש באף אחד מהם, עד שהיה כבר מאוחר מדי. החילוף המשמעותי היחיד שבוצע היה כאשר לוקה מודריץ' נכנס במטרה לעשות קצת סדר. זה היה נחוץ כי בלינגהאם לא היו במיטבו בלשון המעטה, אולם הקרואטי שולב דווקא במקומו של אורליאן טשואמני, והמהלך גרם לקישור של ריאל להיות רך מדי. ואלוורדה לא היה יעיל הפעם מבחינה הגנתית, והמחדלים שלו הגיעו לשיא כאשר כמעט בישל בהרחקה גרועה את שער הניצחון של מיורקה בדקה ה-89 – למזלו, שלח אנטוניו סאנצ'ס את הכדור לשמיים.
המאמן הודה במסיבת העיתונאים כי המארחת היhתה קרובה יותר ללקט את כל הנקודות, ואף ביקר את שחקניו, אך לא אמר שהיה צריך לבצע את החילופים מוקדם יותר. הוא בחר להשאיר את אמבפה על המגרש עד לשריקת הסיום בהופעת הבכורה שלו בליגה הספרדית. הוא לא החליף גם את רודריגו, אותו שיבח והגדיר כשחקן המצטיין על המגרש בוורשה בסופרקאפ. גם את ויניסיוס, שרצה להראות לקהל של מיורקה “מאיפה משתין הדג” ואיבד את הריכוז, הוא השאיר עד הדקה ה-88. זה לא נעשה כדי שהם יביאו את הנקודות במשחק הספציפי, כי היה ברור כשמש שהסיכוי לכך נמוך. אנצ'לוטי עשה זאת כדי לא לפגוע ברגשותיהם, וכך למנוע סכסוכים אפשריים.
העובדה כי אנצ’לוטי מאמין שנדרשת החלטה כזו במשחק הראשון מעידה עד כמה החשש גדול. הנקודות במיורקה הוקרבו למען העתיד, והשאלה הגדולה היא עד כמה זה אכן יועיל. אם ההחלטה של אנצ'לוטי לרצות את אמבפה, וגם את ויניסיוס, רודריגו ובלינגהאם תתרום לשימור האווירה בטווח הבינוני והארוך, הרי שזה היה המהלך הנכון. ואולם, ייתכן שהמסר לא יובן נכון, הכוכבים הגדולים ירגישו חסינות, ואילו אנדריק, ברהים דיאס וארדה גולר ייפגעו – כי אתמול היה העיתוי הנכון עבורם לקבל הזדמנות הוגנת, וזה לא קרה.
כאמור, אנצ'לוטי הוא פסיכולוג ברמה הגבוהה ביותר, ובשלב זה ראוי לתת לו את הקרדיט. גם העובדה כי ריאל פוגשת את ויאדוליד במשחק הביתי במחזור השני משחקת לטובתה, כי היא אמורה לנצח את היריבה הנחותה ללא בעיות מיוחדות, ולהשכיח את המפלה באי. אם זה לא יקרה, והיא תמעד גם בשבת הבאה, העסק עלול להגיע לנקודת הרתיחה ולמשבר הראשון מוקדם מהצפוי.