משבר הקורונה עצר את הספורט העולמי והשאיר את כולנו עם הרבה געגוע ורעב ליום שאחרי המגפה, ליום של חזרת הספורט. אבל הוא גם איפשר לספורטאים רבים להיזכר בימים עברו ולשתף את הציבור. ספורטאי אחד כזה הוא רוברטו קרלוס.
הברזילאי שהעביר את רוב הקריירה שלו - 11 שנים - כמגן השמאלי בריאל מדריד כתב טור ב”Players Tribune” ובו הוא הזכיר כמה רגעים גדולים מהקריירה שלו, כמו למשל הניצחון על יובנטוס בגמר ליגת האלופות ב-1998.
“יובנטוס הגיעה למעמד בשנה השלישית ברצף בעוד ריאל מדריד לא זכתה בתואר האירופי 32 שנים באותו שלב. גם התקשינו בליגה באותה עונה. לא הגענו למשחק כפייבוריטים. בלילה לפני המשחק, אף אחד מאיתנו לא יכול היה לישון. בדרך כלל היינו הולכים לישון ב-22:00, אבל בלילה ההוא ישבנו בלובי ב-4 בבוקר, סיפרנו אחד לשני סיפורים. לא פחדנו, אבל היה לנו המון כבוד ליובנטוס. ולא יכולנו לחכות שהמשחק יתחיל”.
המשחק, שנערך באמסטרדם, הסתיים ב-0:1 לבלאנקוס משער של פרדראג מיאטוביץ’ והברזילאי סיפר: “לא ניצחנו במשחק הזה בזכות האיכות שלנו, עשינו את זה בזכות המוטיבציה. רצינו את זה יותר מהם. אחרי המשחק חזרנו למדריד והלכנו ישר לפלאסה דה סיבלס. הרחובות היו מוצפים במאות אלפי אנשים לבושים לבן עם צעיפים שרים וחוגגים. אני לעולם לא אשכח את הלילה הזה. אם הייתי צריך לבחור את הרגע האהוב עליי מהתקופה בריאל מדריד, זה היה הניצחון הזה”.
על תקופת הגלאקטיקוס: “זה לא היה מרגש רק עבור האוהדים, היה מדהים גם להיות חלק מזה כשחקן. בחדר ההלבשה הסתכלת סביבך וראית זוכה בכדור הזהב, את שחקן העונה בליגה הספרדית, את הכובש המצטיין, את השוער הכי טוב בעולם. להיות חלק מזה היה מיוחד. היו פעמים שישבתי שם וחשבתי - ‘תראה מאיפה הגעת ותראה איפה אתה עכשיו’. חשתי גאווה. אתה אף פעם לא יכול לדעת לאן תגיע בחיים”.
הוא גם סיפר על התקופה שמיד לאחר החתמתו: “אחרי שחתמתי הכל הלך כל-כך מהר, אבל אני זוכר את הבכורה שלי, כשכבשתי מול דפורטיבו לה קורוניה. אני גם זוכר את הפעם הראשונה בה שיחקתי בברנבאו, מול 80 אלף איש. אמרתי לעצמי ‘מה אני עושה פה? מה קורה אם אטעה עכשיו?’ זה היה מפחיד! אבל זה גם היה אחד הימים הטובים בחיי”.
רוברטו קרלוס דיבר גם בשבחו של הנשיא לשעבר של ריאל מדריד, לורנסו סאנס, שהיה זה שהביא אותו לריאל מדריד, סיפר על מערכת היחסים ביניהם וההערכה הרבה שהוא רחש לו ועל הצער הרב בעקבות פטירתו מנגיף הקורונה.
הברזילאי, שעובד בריאל מדריד גם היום וחי במדריד, סיפר על הימים שעוברים עליו: “כרגע, כמו כל האנשים, אני לא יכול ללכת לעבודה. בחודש האחרון עזבתי את הבית שלי רק פעמיים - ובשתי הפעמים זה היה כדי ללכת לסופרמרקט. בשתי הפעמיים האלה הסתכלתי סביבי ובקושי זיהיתי את העיר שלי. כל החיים נעלמו, הרחובות ריקים לגמרי. מעולם לא ראיתי את מדריד ככה. השהייה בבית כל היום משגעת אותי. אבל כרגע זה הדבר הנכון לעשות. כמו הרבה אנשים, גם אני מתגעגע לכדורגל ואני מחכה ליום שריאל מדריד תחזור לפלאסה דה סיבלס עם עוד תואר. אבל כרגע אני רק רוצה לראות אנשים חוזרים לרחובות. זה הניצחון שעבורו כולנו נלחמים”.