סיטי חולמת בספרדית

הגיע הזמן. מנצ'סטר סיטי ניסתה בשנים האחרונות וגם הצליחה להשתחל לרשימה מועדוני הצמרת ביבשת. למרות שתהליך כלל תקציבי עתק ושחקני רכש לא מעטים, היכולת רבותיי, לא הייתה משכנעת.

אליפות בדקה ה-94 הגיעה, גם גביעים, אך עידן רוברטו מנצ'יני הפך את החבורה התכולה ממנצ'סטר לכזו שלא סוחפת.

נכון, אוהדי הסיטי לא יסכימו וחלקם שרים עד היום למנג'ר האיטלקי שהביא להם את תואר האליפות אחרי 44 שנים, אך מבחינת כדורגל זה פשוט לא היה זה.

השנה כשמונה מנואל פלגריני למאמן הקבוצה הוא הביא עימו ניחוח חדש לאיתיחאד, ניחוח ספרדי מתובל בכדורגל דרום אמריקאי. אמנם זה לא נדבק בהתחלה כפי שציפו אך עם הזמן הסיטיזנס הם פשוט הקבוצה הכי משכנעת באנגליה וגם בין אלו שניראות הכי טוב באירופה.

חסוס נאבאס שורף את האגף, אלברו נגרדו הוא חלוץ 9 מצוין וגם סרחיו אגוארו הופך סוף סוף לשם הגדול שציפו לו שנים. תוסיפו מסביב גם את יאיא טורה, פרננדיניו ודויד סילבה וכמות הכישרון בלי נגמרת.

שחקני סיטי חוגגים (רויטרס)

פלגריני הצליח להפוך את סגנון הקבוצה לתוסס, התקפי ומרתק. הפרש השערים המטורף של הקבוצה עם 47 שערי זכות ב-16 משחקים מעיד על כך יותר מכל. אז נכון, ההגנה עדיין לא בשיאה וכמובן שגם הנסיגה של ג'ו הארט פוגמת, אך הסיטי מחפה על כך במשחק התקפה מרהיב.

ה-3:6 על ארסנל הוא רק חותמת לתקופה נהדרת שנמשכה גם בחזרה מ-2:0 ל-2:3 במינכן. סיטי של פלגריני סוף סוף בפני מימוש הפוטנציאל הטמון בה והיא הופכת למועמדת מספר 1 לאליפות, ואל תתפלאו אם גם באירופה היא תדבר חזק.

הכתוב הינו טור דעה