לרגל “פסטיבל דלו ספורט”, אירוע שנתי שמקיים האתר האיטלקי ‘גאזטה דלו ספורט’, מי שערך ראיון לא שגרתי הוא רומלו לוקאקו. החלוץ הבלגי של אינטר פתח את הלב ודיבר על הילדות שלו, הדרך שהובילה אותו לכדורגל, החיים באיטליה וגם הדמויות שכבר לא בין החיים ואותם היה רוצה לפגוש.
על משפחתו: “אבי לימד אותי משמעת ומנטליות ואלו דברים שאני לוקח לכל החיים. גם באימונים, במשחקים ובכלל כאדם. כבוד לכל אדם שאתה רואה, הוא אמר לי תמיד לומר שלום, להסתכל על האנשים בעיניים. דברים פשוטים, אבל שגורמים לאנשים להעריך אותך. כשאבי הפסיק להיות שחקן מקצועני הייתי בן 6. אמא שלי אובחנה כחולה בסוכרת ועברנו שנים קשות, לא היה כסף. אמא שלי עבדה במסעדה. בלילות ההורים שלי לא היו אוכלים, כדי שאני ואחי נוכל לאכול ולהיות שבעים. בלי אמא שלי לא הייתי מגיע לשום דבר”.
דרכו לכדורגל: “תמיד היה לי את החלום הזה, אני ואחי כל הזמן שיחקנו כדורגל. הייתי רואה קלטות של שחקנים וחולם יותר אחד להיות שם ולבצע את הפעולות האלה”.
החיים באינטר: “מאז שאני במילאנו הכרתי אנשים מדהימים שהראו לי המון אהבה. באיטליה הרגשתי מיד את החום מהאוהדים, אני מקבל הודעת תודה כל הזמן באינסטגרם ובטוויטר. בגלל זה אני רוצה לתת הכול בשביל אינטר, כדי שגם הם וגם אוהדים של קבוצות אחרות יעריכו אותי ויוכלו להתחבר אליי”.
התחביבים שלו מחוץ למגרש הכדורגל: “אני אוהב לנגן מוזיקה, זה מרגיע אותי. אני משחק בפלייסטיישן עם הבן שלי”. דמויות שהיה רוצה לפגוש וכבר לא בין החיים: “החלום שלי היה לפגוש את קובי בראיינט. הייתי רוצה להיפגש גם עם נלסון מדלה והראפק טופאק”.