זה היה ערב (שישי) קשה במיוחד ואולי לא עם הכדורגל הכי נוצץ, אך נבחרת אלג’יריה היעילה שוב הפגינה את הלחימה והאופי הדרוש בדרך לגביע נוצץ אחרי 29 שנים – זכייה מתוקה באליפות אפריקה אחרי 0:1 יקר מפז על נבחרת סנגל המאוכזבת, שהחטיאה ללא הרף ויכולה לבוא בטענות רק לעצמה.
אחרי חגיגות העלייה לגמר ברחבי אירופה, הפעם החגיגות שהגיעו עד לרחובות פאריס, היו גדולות פי כמה, כשאזור שער הניצחון נכבש לחלוטין על-ידי האלג’יראים הנלהבים. גם בערים נוספות בצרפת, למשל מארסיי, ליון ובורדו, הסצנות הזכירו את החגיגות של צרפת מהזכייה בגביע העולם רק לפני שנה.
באנגליה כיכר טרפלגר הייתה רק אחד ממספר אזורים בהם נראו חגיגות אדירות ועשן האבוקות הדליק את כל הבירה.
גם במקומות נוספים באירופה, כולל ברלין, חגגו האלג’יראים ואפילו פה במזרח התיכון, עזה התמלאה דגלי אלג’יריה משל הייתה אלג’יר, ההמונים התכנסו לצפיות משותפות במשחק ומיד לאחר השער וכן אחרי המשחק נרשמו חגיגות ברחובות עם דגלי אלג’יריה, שירים וצפירות רבות של מכוניות.
ולא רק, כמובן. ברחובות אלג’יריה ההמונים יצאו לרחובות מצוידים באמצעים פירוטכניים. עשרות אלפים שהו באצטדיון החמישה ביולי בבירה אלג’יר וצפו שם יחד במשחק והסצנות בסיום היו בהחלט מרגשות (וגם כאן, אדומות מאוד).
זאת כמובן בנוסף לשמחה הגדולה באצטדיון בקהיר, כשלא פחות מכ-20 אלף אוהדים התרגשו עד דמעות וזכו לראות מקרוב את ההיסטוריה של מדינתם אחרי בצורת ארוכה.
זו הייתה הזכייה השנייה של הנבחרת מצפון אפריקה בגביע היוקרתי, כשפעם אחת היא הפסידה בגמר ואילו עבור הסנגלים המאוכזבים זה הפסד שני בגמר, כשימשיכו לחכות לזכייה ראשונה. המפתח לזכייה? ההגנה. האלג’יראים שהערב בעטו רק פעם אחת למסגרת (100% מדהים) לעומת 11 של הנבחרת ממערב אפריקה, ספגו במהלך הטורניר רק שני שערי חובה ושמרו על רשת נקייה בארבעה משחקים.
ג’אמל בלמאדי, המאמן המנצח, אמר בסיום: “עשינו היסטוריה פשוט ענקית, הייתה תקופה ריקה מאז 1990 וזו הרגשה פשוט מדהימה. אני לא אחראי המרכזי לתואר הזה אלא השחקנים שנתנו הכל על המגרש. פגשנו יריבה חזקה, אך אני מאושר שיצאנו עם הזכייה המדהימה הזו ובהחלט מגיע לנו כי הראנו את ההגנה וההתקפה הכי טובה בטורניר. אנחנו מדינה של כדורגל נחגוג כמו שצריך”.