לא גאון, בונקריסט

ז'וזה מוריניו נכנס אתמול לדפי ההיסטוריה אחרי שלקח טראבל עם אינטר ורשם זכיה שניה בליגת האלופות עם קבוצה שונה. רבות דובר על הסגנון של מוריניו ולפני שאפתח את דברי אדגיש ואגיד שזו דעתי בלבד וזאת בנוסף לשורה אחרונה שתסנגר על דברי גם כן.

בואו תנסו לשחזר את ההיסטוריה הקצרה של 'גאוני אימון'. אם ניגש 6 שנים אחורה בזמן וניזכר בשלהי עונת 2003/04 תעלה לנו בראש התמונה של מוריניו ופורטו לוקחים צ'מפיונס ליג באותה עונה בה ולנסיה לקחה אליפות בספרד וכן, יוון לקחה את היורו. התותחים שתקו והקטנות רעמו להן.

יוון של אוטו רהאגל אמנם עשתה את שלה הגיע להישגים אבל הסריחה את המשחק שאנשים כמוני אוהבים, משחק הכדורגל כמובן, והפכה אותו למבוקר, משעמם לצפיה לאדם שאין לו שייכות לאחת הקבוצות וביעקר מרגיז.

מפה נגיע למוריניו של העונה. יש לו את כל הכלים לשחק התקפי ומרשים אבל הוא מתעקש לשחק כמו נבחרת יוון לה לפחות יש את אליבי חוסר הכלים. אנשים כמוהו מרחיקים את הקהל הרחב מכדורגל וגורמים לקביעות המפגרות, זה סה"כ 22 שחקנים שרודפים אחרי כדור, במקום להבין את התמונה הכוללת של המשחק הזה.

מוריניו ומוראטי. לא אוהב את הבונקריסט (רויטרס)

בפרק מפורסם של סדרת המופת האמריקאית, סאות' פארק, נאמר פעם שאם אתה מרמה כל הדרך להצלחה אף אחד לא יגיד לך כלום. כנראה שבכדורגל אם אתה מתבנקר כל הדרך להצלחה – אתה גאון.

כדורגל זה משחק שמשלב באופן עדין מזל ויכולת ממש כמו החיים עצמם ובגלל זה אני לפחות אוהב אותו, כשבנאדם הופך את המזל לדבר היחידי שהוא מאמין בו למרות שיש לו את כל הכלים לשים את יהבו על היכולת אני עומד ואומר – לא גאון בונקריסט!

הכתוב הינו טור דעה