למען מדינת ישראל: סיפורו של צבי צימר ז"ל

סיפורו של צבי צימר ז"ל מתחיל בקיבוץ חולדה בסופו של חודש יולי 1953, כשנולד לשני הורים שהיו ממקימיו של הקיבוץ. כשסיים את לימודיו התיכוניים בקיבוץ, צביקה הצעיר התלבט בין גיוס לצבא לבין הכדורסל, התחום בו הצטיין.

דודו, אמוץ פלג בן ה-71, שגדול מצבי בעשר שנים, היה זה שלימד אותו את צעדיו הראשונים על הפרקט, עליו צעד לימים עם שחקנים כמו מוטי ארואסטי ומיקי ברקוביץ'.

"אני הייתי כמו אח בוגר בשבילו", מספר אמוץ, "הוא היה בן הזקונים אחרי שלוש בנות. לימדתי אותו בצעירותו לנהוג על טרקטור והוא ניגן גם על גיטרה, במידה מסויימת בהשפעתי כי גם אני ניגנתי. בנוסף, הוא היה ספורטאי מצטיין עם כושר גופני מעולה ויכולת פיזית מדהימה".

החברים מספרים שצבי הקדיש את חייו בעיקר לספורט, אבל בד בבד הקפיד למלא את חובותיו כלפי בית-הספר ואף-על-פי שלא תמיד שקד על שיעורי הבית, היה בקיא וידע את כל אשר נלמד בבית-הספר. אחד ממוריו סיפר בדף שנכתב להנצחתו: "לימדתי את צביקה במשך תקופה מסוימת. הוא היה בעל תפיסה מהירה והבין את הנלמד, לכן הרשה לעצמו מדי פעם לא להקשיב. אולם כשהתבקש לענות על שאלה בנושא, תמיד ענה במהירות תשובה נכונה".

מיקי ברקוביץ´. שיחק עם יצמר ז"ל (יעקב סער, לע"מ)

אמוץ מוסיף: "היה לו ביטחון עצמי גדול שמאוד עזר לו. היה גם בחור נאה וגם חריף מחשבה ולשון. כרכז במגרש הכדורסל אתה צריך גם תכונת מנטליות שהיו לו בשפע. את צעדיו הראשונים הוא עשה בחולדה, בכיתה י"א ואחר כך הוא שיחק בגבעת ברנר, משם עבר להפועל חולון וגם זומן לנבחרת".

דודו התייחס התייחס גם הוא לקריירה של צבי צימר: "הוא היה מה שמוגדר היום ספורטאי מצטיין. הוא הלך לשנת שירות בנוער העובד ובאותה שנה היה גם בנבחרת הנוער של ישראל וגם הגיע להפועל חולון. היה לו את הזמן גם ללמד כדורסל וגם לשפר את היכולות שלו ולהתאמן עם מאמנים ברמה הארצית. הוא נבחר להיות בנבחרת שבה שיחקו גם מוטי ארואסטי ומיקי ברקוביץ'".

אחרי שנת שירות הייתה לצבי התלבטות יותר גדולה, להיות ספורטאי מצטיין או ללכת לקרבי, אך הוא החליט ללכת עם יתר בני כיתתו לקרבי. צבי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב בחיל השריון. הוא היה חיל טוב, אחראי ומסור לתפקידו שתמיד השתדל לבצע את המוטל עליו ביעילות ובקפדנות. בהתאם לכך, זכה להערכת מפקדיו. לאחר שגויס הוצב בסיני וכשפרצה מלחמת יום כיפור הוצב במעוז "אורקל".

ארואסטי. שיחק איתו בנבחרת (יניב גונן)

כשנפל הפגז הראשון על המעוז, זינקו צוותי הטנקים מן הבונקר והחלו לנוע לעמדות קרב. כשהוא עומד חשוף בצריח נפגע מפקד מחלקת הטנקים ונפל פצוע. צביקה, ששימש כתותחן, חבש את מפקדו ואחר-כך תפס את מקומו בצריח ונטל את הפיקוד על הטנק.

אחד מחבריו למעוז סיפר: "צביקה גילה תושייה רבה, כושר מנהיגות ויכולת לחימה. במשך שני ימי הלחימה הוא פעל ללא דופי, בזריזות ובחירוף נפש. גם בשעות הקשות, כשהעייפות נתנה סימניה והיאוש החל לכרסם, לא נטשה אותו רוחו הטובה והוא הצליח להדביק בה את הנמצאים אתו. מביטחונו העצמי ומרוחו האופטימית הצליח להאציל גם על אנשי החי"ר, שנדחקו לתוך הטנק לקראת הפריצה מן המעוז".

תותח הטנק התקלקל וצבי נאלץ לעמוד חשוף בצריח ואיתו אוסף נכבד של רימונים. למרות זאת, הצוות הצליח לעבור שבעה קילומטרים ואז נקלע למארב של כוח מצרי גדול. הטנק נפגע והצוות נחלץ ממנו וניסה לנוע לעבר כוחותינו אבל המצרים דלקו אחריהם ואז נפגע צביקה ונהרג.

לאחר נפילתו חבריו בנבחרת כתבו מכתב שאותו שלחו לאמו מינה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ חולדה והוא השאיר אחריו אם ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל והוענק לו "עיטור המופת" על גילוי אומץ לב.

אות הגבורה שקיבל צבי צימר ז"ל

בתעודת העיטור נכתב: "ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סמל צבי צימר ז"ל כתותחן בטנק ה-מ"מ, במעוז "אורקל". עם פרוץ הלחימה נפצע מ"מ הטנק, וסמל צבי צימר ז"ל נטל לידיו את הפיקוד על הטנק. אף כי היה רק תותחן בצוות, פיקד על הטנק ונלחם מול כוחות אויב. במשך יומיים פעל באומץ-לב ובקור רוח ותוך כדי חילוץ מהמעוז נפגע ונפל".

מוטי ארואסטי סיפר גם הוא על צבי צימר ז"ל: "צביקה נסע איתנו לטורניר הקדם אירופי ביוון וניצחנו שם. משם נסענו לזגר לאליפות אירופה לנוער 72 ולאחר מכן הוא התגייס לשיריון. הוא לא רצה להיות ג'ובניק, אף פעם הוא לא רצה. הייתי לנו חווייה לא נעימה כשהוא נפל".

ארואסטי המשיך: "בתחילת הדרך הייתי המון אצל ההורים ואף אירגנו טורניר לזכרו. הוא היה חבר נאמן ואדם טוב. הוא היה המתחרה שלי בתפקיד בתור הרכז. מאוד אהבנו אותו כי מדובר בבחור משכמו ומעלה. חבל מאוד על הבחורים האלה. אני זוכר אותו כמו היום עם תלתלים ורעמת שיער, קיבוצניק בכל רמ"ח איבריו. נשאר לנו רק זכרונות טובים ממנו. עשינו כנס של נבחרת הנוער אצלי בבית והגיעו כל השחקנים. צביקה היה חסר לנו, דיברנו עליו והזכרנו אותו כמובן. יהי זכרו ברוך".

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו בין היתר: "צביקה שירת ביחידה בתפקיד תותחן טנק. הוא היה אהוד מאוד על חבריו ועל מפקדיו. הוא התבלט בכושר המנהיגות שלו ובהצטיינותו בענפי הספורט השונים". משפחתו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מספרים חברים, ידידים ובני המשפחה על דמותו. כמו כן, יצא לאור ספר המספר על חייו ועל פועלו בשם "להיות נוכח".