שלום לך הפועל

אם התוצאה במשחק בין מכבי ת"א למכבי אשדוד הייתה צפויה, הרי שהדרמה האמיתית התחוללה בחצי הגמר המוקדם בין האדומים של הפועל ת"א לבין ברק נתניה, שעלתה בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה.

אני מודה שלא תיארתי לעצמי שהפועל תעשה מסע שכזה שיכלול נצחונות על הפועל חולון ומכבי חיפה בדרך למעמד המכובד של חצי הגמר והוליכה ב-13 נקודות במהלך המשחק מול קבוצה נוספת מליגת העל.

למעשה, כבר דמיינתי את הדרבי המיתולוגי בין מכבי להפועל ביום חמישי הקרוב בגמר, כאשר מצד אחד אלפי אוהדים אדומים (נתנו הצגת תכלית יוצאת מגדר הרגיל) למול אלפי הצהובים שרק רצו לדרוס את היריבה העירונית ולשיר בדרך הביתה ביום חמישי "שלום לך הפועל".

אלא שאז הגיע, במחצית שניה נדירה, אדריאן בנקס שקלע 27 נקודות ב-20 דקות לאחר 2 בודדות במחצית הראשונה וחולל מהפך עם דרמה ענקית.

בנקס חולל מהפך (יניב גונן)

היחיד שנמנעו ממנו נדודי שינה עד לשעת הגמר ביום חמישי הוא שמעון מזרחי, שבוודאי קפץ משמחה בעקבות ניצחונם של אלפסי וחניכיו בשניות האחרונות. בהחלט אנחת רווחה עבורו. מי שיצאה חצי מרוצה מהערב הזה היא אמא-שלף, שרצתה להיות גאה בשני הבנים שלה, אורי וגור, ותראה רק את אחד מהם בגמר.

אם לעסוק מעט בכדורסל-נטו, הרי שבמהלך המשחק בין הפועל ת"א למכבי נתניה השתמשו הקבוצות לא מעט בשמירה אזורית. מהצד האחד, עשתה זאת הקבוצה מהלאומית במטרה לאזן את הפערים המקצועיים ולטשטש את הבדלי הסגל, במיוחד בזכות בריאן אוסברי בצבע (10 ריבאונדים בהתקפה). מן הצד השני, נתניה ניצלה את חולשתה של הפועל ת"א מחוץ לקשת, שכן האדומים מורגלים לקשת השלוש של הליגה הלאומית, הקרובה יותר מזו של ליגת העל.

ההחלטה של אלפסי לעלות עם 4 גארדים הייתה מנצחת (יניב גונן)

אלא שבינינו, מה זה משנה? ברק נתניה תבוא ביום חמישי להיות "הנשחטת" התורנית ותהווה תפאורה עבור עוד הנפת גביע של דריק שארפ.