סיינה אלופה בלהפסיד למכבי ת"א

סיינה הפסידה בגמר הסופר-קאפ האיטלקי, הפסידה במחזור הקודם ביורוליג וגם בליגה, אבל הפעם, על המגרש בנוקיה, היה קשה להתעלם ממסר ברור ששידרו המאמן והשחקנים שלה: 'נמאס לנו לשמוע על כל הטובים שעזבו את הקבוצה, ועל הבינוניות/חולשה/משבר שלנו. באנו לנצח פה'.

האיטלקים שמרו אזורית רוב המשחק ופגעו ביכולת הריצה של מכבי בהיכל. למזלם של הצהובים, דבר אחד לא השתנה: כדורסל משחקים 40 דקות ובסוף סיינה, כמעט כמו תמיד, מפסידה למכבי.

זה לא משחק להתגאות בו מקצועית. אפשר אולי לשבח על העיקשות, על התעלות במאני טיים, על העמידה בלחץ, אבל כדורסל גדול לא היה פה. מכבי ת"א שיחקה פחות טוב מאשר בשבוע שעבר במלאגה, וזה קשור יותר ליריבה מאשר לעצמה.

אם הספרדים שיחקו לפני שבוע עם הרכבים גבוהים ובכבדות, ושמרו ברפיון לאורך חלקים גדולים במשחק, באה לכאן סיינה ושיחקה מהר, קליל וחזק בהגנה, תוך שהיא מקבלת משחקני המשנה דוגמת רס וסניקידזה תפוקה משמעותית. הרגליים היה זריזות והלב והראש מאוד רצו. מאוד.

היקמן ולוגאן חוגגים. בכל פעם מישהו אחר לוקח אחריות (יוסי ציפקיס)

לכאורה, סיינה הפסידה מסל חשוב של ריקי היקמן, אבל זה הגיע הרבה קודם כשהמחצית הראשונה הטובה שלה הסתיימה בשתי נקודות לטובתה במקום עשר לפחות.

בלאט, בצעד נדיר ובצדק הפעם, הלך לאורך כל 16-17 הדקות האחרונות עם הרכב שלא כלל את יוגב אוחיון. הרכז היה חלש לאורך הדקות שקיבל ובלאט בחר להמר על היכולות אישיות של לוגאן והיקמן שיחצו את הנהר עבור הקבוצה כולה. לוגאן איכזב, אבל ריקמן סידר את העניינים ודאג לשמר את האמירה הכמעט קבועה לגבי מכבי ת"א: בכל פעם יהיה מישהו אחר שייקח על עצמו אחריות וירים את הקבוצה.

ובכל זאת, שתי הערות: בלי אוחיון משחק ההתקפה הוא לגמרי סולני וחסר דבק. הפעם זה עבד, בפעם הבאה אולי לא. מלקולם תומאס מאוד פעיל ואנרגטי, אתלטי ונייד באופן פנטסטי, אבל אין לו כמעט כלום עם הגב לסל והוא לא באמת שחקן מטרה בצבע. לזכותו, הוא מגיע למספרים יפים גם עם המגבלות שלו, אבל אלו מינוסים שעלולים להקשות על מכבי ת"א בהמשך.

תומאס מטביע. אתלטי ונייד (יוסי ציפקיס)

המשחק הזה עשוי לעורר את סיינה ולחבר אותה מוראלית על אף ההפסד הקשה מבחינתה, גם בזכות חזרתו לפעילות של מרסלוס קמפ שהיה פצוע וערך בכורה העונה (16 נקודות, קלע מוביל). לעומת זאת, קשה בינתיים לקבוע מסמרות במונחי כדורסל נטו לגבי מכבי ת"א של העונה, ולעמוד בתוקף מאחורי הדברים. היריבות הבאות שלה יהיו נוחות יותר, וגם הניצחונות, מן הסתם, יתפחו מכיוון החד-ספרתי לדו-ספרתי. איתם גם יבוא שפשוף נוסף וביטחון.

בינתיים, זו בעיקר קבוצה אתלטית שנעה מהר וחיה על יכולות אישיות וגם מנצחת. בקושי, אבל מנצחת. וזה הרי מה שמחפשים פה, בסופו של דבר.