אלו לא היו שנתיים קלות לשירה העליון, מי שנחשבה בעיני רבים ותקופה ארוכה כמאמנת כדורסל נשים הטובה בענף. אחרי שנים בהפועל ראשל”צ, ותקופה בעירוני רמת גן, איתה זכתה בתואר הראשון בקריירה שלה (גביע המדינה), היא קיבלה את את מקומה בבמה הגדולה וחתמה בעונה שעברה באליצור רמלה.
העליון קיבלה את התקציב הגבוה בליגה ובנתה קבוצה של כוכבות, אלא שלמרות הגלקטיקוס, על המגרש זה פשוט לא התחבר, לא משנה מה ניסתה לעשות ורמלה הודחה בבושת פנים בחצי גמר הפלייאוף. הקולות מצד אוהדי הקבוצה, שתמיד היו דעתניים, קראו להחליפה, אך העליון קיבלה את הקרדיט מההנהלה ובעיקר מהמנכ״ל ניסים רון, שהודיע לאוהדים “שירה העליון המאמנת הטובה בארץ והיא נשארת לעמוד על הקווים”.
התקציב אמנם קטן, אבל העליון שינתה את המחשבה שלה: ‘השלם גדול מסך חלקיו’, לא עוד קבוצת כוכבות, אלא קבוצה של שחקניות שעובדות קשה. נופר שלום הוחתמה כקפטנית, ולמרות הציפיות הגדולות לא הכל התחבר, הקורונה שיתקה את הקבוצה, אחת השחקניות עזבה די במפתיע, שחקנית אחרת עברה טרגדיה משפחתית, שחקניות הוחלפו, אבל רמלה נשארה יחד, בהפסדים ובהצלחות.
אל הפלייאוף רמלה הגיעה העונה ממש ברגע האחרון, כשהתמקמה במקום הרביעי. את חצי הגמר מול הפועל ראשל”צ, שסיימה את העונה במקום הראשון, היא עברה בחמישה משחקים, ולמרות שעל הנייר הגיעה כאנדרדוג לסדרת הגמר ובלי יתרון הביתיות, היא יצאה ממנה עם תואר אלופת המדינה. שירה העליון, שניצחה על המקהלה הרמלאית, העניקה ראיון מיוחד ל-ONE וסיכמה עונה מיוחדת.
לא הייתה עונה קלה, איך את מסכמת אותה?
“הייתה עונה עם הרבה תהפוכות שהתחילה עם פציעות וחילופי זרות עד שהתייצבנו בינואר ומאז רצנו, פאולינה הגיעה כבוסמנית לאירופה והייתה אמורה לשחק רק במסגרת הזאת, אבל נשארנו בהרכב הזה עד סוף השנה. במשך חמישה חודשים ועם הזמן ידענו לבנות את עצמנו ושיטת המשחק שלנו, והגענו לפיק בשלבים הסופיים של העונה. למרות שהיינו בסדרת הגמר בלי יתרון ביתיות, ומול קבוצה חזקה מאוד, עם מאמן מנוסה ושחקניות טובות ידענו לעשות התאמות בין המשחקים ובאנו עם הרבה הפתעות גם ברמה ההתקפית וגם ברמה ההגנתית”
“זאת השנה הראשונה שהרגשתי שאני יוצאת מאזור הנוחות שלי ומחפשת כל הזמן פתרונות יצירתיים. היינו כל הזמן בחשיבה איך למזער את היתרונות של היריבה ולהדגיש את היתרונות שלנו, כמובן שמי שעזר לי ומגיע להם כל הקרדיט זה הצוות שלצידי לימור פלג ואורן לם”.
אומרים שכמה שזה יותר קשה זה יותר מתוק, מסכימה?
“אין ספק שהמשפט הזה מדויק, במיוחד בהקשר שלנו וכל מה שעברנו השנה. לא הייתה הרבה צפייה לאור העובדה שהיינו במקום שמיני לפני שלושה חודשים, אך לאט לאט טיפסנו למעלה. הגענו לחצי הגמר מול ראשון ללא יתרון ביתיות וניצחנו את הסדרה בשיניים, גם לגמר, בלי יתרון ביתיות זה הלך למשחק חמישי. הסדרה מול אשדוד החזירה את כדורסל הנשים לימים הגדולים, מבחינת קהל, תחרות ועניין. אני מרגישה את זה בהתעניינות, בתקשורת וכיף להיות חלק מזה. לא הרגשתי את זה הרבה זמן”.
את מאוד מאמינה ועדיין, לאורך הדרך ועם כל מה שקרה לכם העונה, האם לא חששת שהתסריט של שנה שעברה יחזור על עצמו?
“זאת סיטואציה אחרת, שנה שעברה בנינו קבוצה של שמות גדולים, והשנה דווקא יצרנו תלכיד של שחקניות מחויבות, שטובת הקבוצה לעיניהם. שחקניות ממושמעות טקטית ורוצות, תלכיד אנושי מיוחד מאוד, והמשפט שאומרים השלם גדול מסך חלקיו מדויק מאוד בסיפור שלנו”.
האוהדים כבר קראו לך לעזוב, אפשר להגיד שהיית על הקרשים, איך קמת?
“זה היה שילוב של כמה דברים, במקצוע הזה חייבים להיות חזקים, להנמיך את קולות הרקע. מה שהיה חשוב בסיפור, זה ההנהלה שלי שתמיד ידעה להיות שם בשבילי ותמיד שמרה עליי והלכה איתי והאמינה בדרך שלי. זה לא מובן מאליו, זה כמעט לא קיים בספורט, במיוחד בכדורסל שלאנשים אין סובלנות ולא רואים את הסוף, אלא תוצאות כאן ועכשיו. קיבלתי גיבוי מלא מכל הסובבים אותי, בסופו של יום זה השתלם לכולם”.
לא התראיינת שנה, למה?
“החלטתי להוריד פרופיל ברמה התקשורתית. הזמינו אותי להמון תוכניות שקשורות לכדורסל ורצו לראיין אותי, אבל הרגשתי שזה לא הזמן. רציתי לשמור על שקט ולהתרכז בעשייה, היום אחרי שזכינו באליפות אני יכולה להיות שלמה עם הדרך שעשיתי ובחרתי להתרכז יותר במעשים ופחות במילים”.
לקחת שחקנית צעירה, גילי אייזנר, ושמת עליה את כל האסימונים, קיבלת על זה גם הרבה ביקורת אבל בסוף זה השתלם, מה את חושבת עליה?
“גילי היא אחת הפרוספקטים הכי מבטיחים בארץ מבחינת שחקנית והיא גם בן אדם שכיף לאמן, לא היה לה קל השנה. היא עשתה דרך השנה, גם ברמת קבלת ההחלטות וגם באחריות, ואני לא מצטערת לרגע שנתתי לה את הבמה. במשחק האחרון זה התנקז לזה שהיא קלעה 9 נקודות, כל שלשה שלה הייתה בינגו. כיף לדעת שאתה הולך עם דרך, עם שחקנית ועוזר לה להתפתח. אני תמיד אומרת שעם ההישגיות אפשר ללמוד ולהתפתח אז בכלל הרווח הוא כפליים”.
אליסה בארון איתך כבר 4 שנים והשנה היא התפוצצה, מה את חושבת על השנה שלה?
“הייתה לי הזכות לאמן אותה 4 שנים, יש בנינו קשר שהוא עם עיניים עצומות וקל לשתינו להבין אחת את השנייה, מה שעוזר לתיאום. הקרדיט הוא לה, היא נתנה עונה מדהימה, הייתה חלק גדול מאוד באיך שרמלה נראתה השנה. היא שיפרה השנה את המשחק ברמה ההגנתית ותמיד הייתה מקבלת את המשימות ההגנתיות שלנו. מעבר לזה היא שמרה על עקביות, מה שלא תמיד קורה אצל ישראליות וזה נותן הרבה ביטחון למערכת. גם העובדה שהיא הפכה לאמא עזרה לה להתבגר במשחק שלה, ובקבלת ההחלטות שלה”.
אנחנו מדברות הרבה ועכשיו אחרי האליפות מרגיש שבאמת השגת הכל בארץ, מה המטרה הבאה?
“אני מאוד נהנית ממה שאני עושה היום, יש בי תחושה גדולה של סיפוק, רמלה זה מועדון ענק שאני גאה להיות חלק ממנו ומההיסטוריה המכובדת שלו. אני תמיד שואפת ללמוד ולהתפתח, עם זה במחנות קיץ והשתלמויות ב-WNBA ומתלווה לקבוצות לגבי העתיד, ימים יגידו”.
תמיד שמדברים איתך יושב בראש שמישהי צריכה לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהיות מאמנת הגברים הראשונה בליגת העל. זאת תהיה את?
“פעם זה היה יושב לי בראש, אבל עברתי תהליך, שיניתי גישה והיום אני במקום של הודיה על איפה שאני נמצאת. למדתי שעדיף להתרכז בהווה ומה שיבוא נקבל בברכה”.
איפה נראה את שירה העליון עוד חמש שנים?
“חמש שנים זה המון זמן למאמן כדורסל, למדתי שבמקצוע שלנו יש ימים טובים יותר ופחות, ומה שהכי חשוב זה להישאר עם הרגליים הקרקע, צנוע ולדעת לקבל באהבה את כל מה שהחיים מביאים אליי”.