הסיפור של קבוצת הכדורסל של הפועל תל-אביב הוא סוג של אגדה קלאסית. סיפור יפהפה על קבוצה שמתחילה הכל מאפס, נבנית וצוברת אהדה בכל מקום. אבל הסיפור הזה מגיע למבוי סתום. אין לו סוף טוב. בסופו של דבר, האדומים מפסידים בפלייאוף על העליה למ.כ. הבקעה ונשארים בליגה הלאומית.
אלא שאז, בצעד דרמטי, החליטו במנהלת הליגה להגדיל את ליגת לוטו ל-12 קבוצות ולאפשר להפועל לעלות. ככה סתם, בסוף העונה, אחרי שהאדומים כבר השלימו עם רוע הגזירה. בהפועל חשבו על הנושא וקרובים להחליט שלא לעלות ליגה באופן מלאכותי.
ברור לכולם שהניסיון של מנהלת הליגה להעלות את הפועל ת"א לליגה הבכירה, הוא ניסיון נואש לייצר מעט עניין ופיקנטריה בליגה. עבור כל מי שמושכים בחוטים, הפועל ת"א היא רק כלי עבודה כדי לממש את הרצונות שלהם. הרי מי לא רוצה דרבי עם מכבי ת"א? במקרה הזה, הפועל ת"א היא רק המברשת הקרושה של אבנר קופל, איתה הוא מנסה לצבוע את הליגה הבכירה ללא הצלחה.
 |
| אורי שלף. צעד ספורטיבי ואמיץ |
|
| |
עליית ליגה של הפועל ת"א תיחשב כדלק עבור כל אותם ערכים שאינם קשורים לספורט ורק תצעיד את ענף הכדורסל לאחור. בתור מי שצופה במתרחש מהצד, אני רואה במהלך הגדלת ליגת לוטו צעד עסקני חסר תועלת. הרי תחרותיות זה לא יביא לענף. אם כבר, את ההפך הגמור מזה.
טוב מאוד עושים האדומים, שמתנגדים לעלות ליגה. הם מלמדים את קבוצות הספורט שיעור חשוב בערכים ספורטיביים. המנהלת בבעיה? שתהיה. זה לא צריך לעניין אף אחד, כי המנהלת היא זו שהכניסה את עצמה לתוך הברוך הזה.
 |
| אבנר קופל. המנהלת בבעיה? שתהיה (אמיר לוי) |
|
| |
בשנת 2011, כשכבר שכחנו מזמן מהם ערכי ספורט אמיתיים, באה הפועל ומזכירה לנו שיש עדיין אנשים שהספורט באמת זורם בדמם. אלו הם האנשים שלא נכנעים לעסקנות ולכסף המהיר. אלו הם האנשים שהולכים עם הלב. עד הסוף.
הכתוב הינו טור דעה.