נבחרת העתודה של ישראל סיימה אליפות אירופה חלומית עם הצלחה נהדרת. אז כהרגלנו רק עכברי הכדורסל האמיתיים ו/או משפחות השחקנים, ידעו שאנו עומדים בפני אליפות אירופה ותוך כדי ההצלחה הנהדרת הצטרפו עוד הרבה מתעניינים והנבחרת בצדק קיבלה הרבה שבחים, פרגון והרבה תשומת לב.
ההצלחה של הנבחרת הזו באה בשיאו של ויכוח כמה ואיך שחקנים ישראלים יוכלו להשתלב בליגה הישראלית שמוצפת בזרים ובמתאזרחים בכמות שעולה משנה לשנה ומה הן המטרות של הכדורסל הישראלי ואיך משיגים אותן? זה כשלעצמו שווה דיון אמיתי בין כל הגורמים, אך לצערי לעולם לא יתקיים. מוסדות הכדורסל לא כל כך פתוחים לקיים דיון ציבורי אמיתי שייתן לכל אחד בעיקר לאנשי המקצוע לומר את דעתם האמיתית וזה מפריע למישהו אי שם למעלה.
ג'ו אלכסנדר וסילבן לנדסברג. בין המתאזרחים הרבים (משה חרמון)אבל נחזור לנבחרת. השגנו סדרת ניצחונות נהדרת כאשר הנבחרת הראתה יציבות במשחק ובעצם אפילו השתפרה מיום ליום. מעבר ליכולת הפיק אנד רול בהתקפות המתפרצות עם הצגות טובות יותר נגד נבחרות טובות כמו ליטא וצרפת, לתמיר בלאט, הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת, הצטרף כבר מזמן רועי הובר שמשחק עמו מתחילת דרכם בנבחרת הקדטים, באקדמיה של וינגייט ועוד קודם לכן בלב השרון.
לשניהם זו אליפות אירופה שנייה בעתודה ואליהם הצטרף יובל זוסמן עם יכולות כדורסל התקפיות ולא פחות מכך הגנתיות. יש לו ידיים ארוכות ופעולות הגנה נפלאות, שעם הכוונה נכונה של המאמן קטש, הפגינו השלושה משחק הגנה שיצר הרבה בעיות ליריבות וככל שהטורניר הגיע לשיא, נוספו לחימה על כל כדור, רוטציות, ונתנאל ארצי אחד שהיה בכל מקום במגרש וגם אריאל נבון - ההפתעה מהספסל.
תמיר בלאט (FIBA)דניאל קופרברג הוא התקווה של השחקן הגבוה הבא בכדורסל הישראלי, שמשחק עם ארבעה גארדים מסוכנים שיוצרים מבחוץ ויש להם כישורי קליעה ומסירה יוצאי דופן שמזמן לא הצטברו בנבחרת אחת. בעיקר לא ראינו כל כך הרבה קלעים מהשלוש בנבחרת אחת, כי בכמה אליפויות אירופה היינו בתחתית טבלת האחוזים בכל הנושא הזה.
על השחקנים ניצח צוות מקצועי בראשות עודד קטש, שמתאים בדיוק להדריך ולהנהיג צוות כזה והוביל את הנבחרת מול הנבחרות הבכירות אבל גרם להם לצאת מהמשחק שלהם, ביטל את יתרון הגובה והאתלטיות ונתן שחמט למאמנים היריבים. כל שחקן צעיר שגדל במדינה הזו, צריך לראות שוב ושוב את משחקי נבחרת העתודה, ללמוד מהם ולחקות אותם.
עודד קטש מדריך את שחקניו (FIBA) למשחק היום הגיעו שתי נבחרות עם מגמות כדורסל שונות. היוונים עם ההגנה הטובה בטורניר שעוצרת את הנבחרות היריבות על 58 נקודות, מול ישראל ששואפת ל-75 עד 80 נקודות. לאחר התחלה נהדרת של הנבחרת, החל המכבש היווני להפעיל לחץ על המנוע שלנו - תמיר בלאט ועם סגירתו, סגירת קווי מסירה וסבלנות בהתקפה עם הסגנון היווני ושתי שלשות עם הבאזר סייעו להם לחזור ואף לעלות ליתרון בירידה להפסקה. ברבע השלישי שתי הנבחרות סבלו מעייפות של 7 משחקים ב-10 ימים, אבל עדיין היוונים המשיכו בסגנון שלהם וכל מה שקטש ושחקניו עשו לא הצליח לשנות את קצב המשחק ואת ההובלה היוונית.
כשהמשחק עבר למשחק של חפירות, של האטת המשחק, היוונים ניצלו זאת לטובתם וקלעו סל עם הבאזר של סוף הרבע השלישי שסידר להם 41:48. היוונים המשיכו לשלוט בקצב בתחילת הרבע הרביעי וכמו שחששנו, השופטים נכנסו קצת לפעולה והיוונים עבדו קשה על כל סל. מצד שני, זוסמן למרות ההגנה היוונית החזיק אותנו בתמונה. היוונים עם התקפות ארוכות והכנסות כדור פנימה וחוצה הריחו את הניצחון ומדליית הזהב. למרות ההפסד מול נבחרת יוונית אגרסיבית ונחושה, כל הכבוד לנבחרת ולעודד קטש על הופעה נהדרת ומכובדת שנותנת תקווה לכדורסל הישראלי.