אין ספק שפיני גרשון חסר לנו בכדורסל הישראלי. נכון, הוא עובד בשנים האחרונות בכדורסל הישראלי כמנהל המקצועי של הנבחרות, הוביל אותן להצלחה, אך גרשון כמאמן קבוצה, כאחד שנמצא כל יום באור הזרקורים, חסר לנו מאוד, הדמות של מי שלא עושה חשבון, ותמיד אומר את אשר על ליבו.
בכלל בשנים האחרונות נראה גם שהתפקיד עשה את גרשון טיפה יותר מתון, והוא אף מודה בראיון מיוחד ל-ONE: "אני חושב שבשנים האחרונות לא רבתי עם אף אחד, יותר השלמתי מאשר ניתקתי יחסים".
בראיון שלו ל-ONE, גרשון מדבר בלי פילטרים כמו שהוא רגיל, ובחלק א' מספר על החיים בצל הקורונה, על הספר שהוא מתכוון לכתוב בעתיד ומי יצטרך לחשש מכך, על עתיד המאמן הישראלי, מה הוא חושב עליו, מה הוא צופה לדני אבדיה בקריירה החדשה הצפויה שלו ב-NBA, ומסביר למה יאניס ספרופולוס ימשיך כמאמן מכבי תל אביב עוד תקופה ארוכה.
פיני, מה שלומך בימים אלו?
”ברוך השם שורד. חמישה שבועות כבר בבית, מול המחשב ועושה את כל הדברים שלא עשיתי הרבה מאוד שנים. אני מוצא חומרים שכתבתי במשך הקריירה ולא היה לי זמן לעבור עליהם. אני לומד קצת ומנסה להעביר את זה. אני עושה השתלמויות גם של כדורסל, היום העברתי השתלמות למאמנים באזור הדרום. השבוע עשינו כמה השתלמויות למאמנים ויום שישי נעשה יום שישי ותזונה. מנסים לעבוד כמה שיותר וללמד את השחקנים לעבוד לבד. צריך להכניס את השחקנים להרגלים גם לא רק בימי קורונה”.
בכל המסמכים שמצאת, אולי תכתוב ספר?
”אני צריך לכתוב אנציקלופדיה לפי כמות החומר שיש”.
כמה אנשים יצטרכו להיכנס למקלט אם תכתוב ספר?
”אתה יודע כמה רוצים לקרוא את הספר שלי? אבל תשמע, אני חושב שאני עוד צעיר. לא לקחתי בחשבון את הקורונה ואני חושב שיש לי עוד כמה שנים טובות לחיות ואני אכתוב את זה בהמשך. אני כבר בגיל כזה ש”צהוב” לא יעשה אותי יותר מפורסם. גם אם יש לי סיפורים צהובים, ויש לי לא מעט, אני לא אנקוב בשמות. גם שיש להם התיישנות. לא חזרתי בתשובה, אני אשאר מספיק חד. כשאני אכתוב אני אשתדל לא לפגוע באף אחד”.
אתה איש של פעילויות, אתה אוהב לעבוד. לא רבת עם אף אחד כשאתה בבית?
”אני לא נפגש עם אנשים אז אין לי עם מי לריב. אני חושב שבשנים האחרונות לא רבתי עם אף אחד, יותר השלמתי מאשר ניתקתי יחסים. גם לא היה לי הרבה מערכות יחסים לא טובות, בטח לא כאלה להתפאר בהם. מעט מאוד אנשים. אני בטוח שיש יותר אנשים שאוהבים אותי מאשר שלא אוהבים אותי, לא אגיד שונאים. צריך כמה שונאים בשביל להעריך את אלו שאוהבים”.
אתה מדבר הרבה על יצירה, מה מבחינתך זו היצירה?
”קודם כל ההזדמנות הזו והיכולת הזו שנתנו לי להעביר את הידע שלי למאמנים צעירים זה הדבר הכי חשוב. אני משאיר מורשת מאחוריי. ברור שגם הידע שלי או שהשתמשתי בו, יכול להיות שחלק ממנו, לא רוצה להגיד לא יהיה רלוונטי אבל נגיד שהכל התקדם. גם הכדורסל יתקדם והלך למקומות אחרים, סגנון המשחק השתנה. העובדה שגם אני שיניתי פילוסופיה וגם לשנות סגנון והיום להעביר אותו הלאה זה הדבר החשוב ביותר”.
מה השתנה מבחינתך?
”הכדורסל באופן כללי, הטוב שיש בעולם זה ה-NBA והוא לא תמיד הכי מתאים לנו. אבל הכדורסל הלך החוצה, לשחקנים נמוכים יותר. גם המצטיינים ב-NBA הם נמוכים. אין יותר מודלים של המגדלים שהיו פעם. היום הכדורסל בא אלינו ואנחנו משתדלים לנצל את זה לטובתו, מנסים ללמד את השחקנים שלנו איך לנצל את היתרונות שיש לנו. פעם היתרון באירופה היה יותר גדול, כי כל הסרבים, איטלקים, טורקים הגבוהים שלהם באו עם יתרון משמעותי מהיום. חלק מההצלחות שלנו בנבחרות הצעירות הוא דרך הנמוכים ומשחק מעבר”.
מה יהיה הדבר הבא?
”זה כמו שתשאל אותי מה יהיה עוד 20 שנה והדבר הבא אחרי האינטרנט. אמרו שזה לא יתפוס וראינו מה קרה. היום כבר מדברים על AI ו-G5, כמה דברים שתגיד איך לא היה קודם ואיך הסתדרנו בלי זה. איך היינו מסתדרים בלי זום, האינטרנט. בסוף הרפואה תתקדם, הטכנולוגיה, ימצאו תרופה לקורונה וגם הכדורסל יתפוס כיוון”.
איך הקורונה תשפיע על הכדורסל?
”השאלה כמה זמן זה ייקח. ככל שאנחנו מתאמנים פחות או משביתים את הגוף פחות אז הנזק הרבה יותר גדול וגם משמעותי. אי אפשר לחזור לפעילות בפעם אחת. צריך להיות ממש מקצוען בשביל לחזור לכשירות. בינתיים, לפחות עם השחקנים המצטיינים בנבחרות אנחנו עובדים על יכולות גופניות ומנסים לצמצם את הפער. היה פעם הבדל בשעות עבודה בנינו לאירופה. היינו קמים הולכים לבית ספר ומתאמנים. קח למשל את דני אבדיה, הוא עובד בשיטה הזו. הוא הולך למגרש, אחרי זה לוקח קלמר, עובר לכיתה וחוזר להתאמן. הדרך להיות שחקן יותר טוב עוברת דרך שעות אימון. אנחנו מנסים היום ללמד את השחקנים לעבוד מחוץ למגרש. רוב המרכיבים היום הם לא טקטיים. אנחנו מנסים להסביר לשחקנים איך להשלים שעות ולהיות דמות מחוץ למגרש”.
הם קולטים את זה?
”אין ספק שהיום העובדה שאנחנו מכניסים שחקן שלישי ל-NBA, ולפני זה אני אומר תמיד שלגל מקל לא היה את הכישרון של עומרי כספי או לאבדיה, הוא ההוכחה לילדים שאם תעבדו כמוהו תגיעו רחוק והוא מודל. זה מה שעשה אותו ונתן לו לשחק ברמות הכי גבוהות. שחקן שלוקח אותו כמודל יכול להבין שאם אתה עובד יותר אתה יכול לחפות גם על חוסר כישרון. לא רק השחקנים המוכשרים יותר מגיעים גבוה. מי שעובד קשה, מגיע להישגים”.
הזכרת את אבדיה, עכשיו יש עליו לחץ. לאיפה הוא יגיע לדעתך?
”יש שני דברים שצריך להתמודד איתם בחיים בקריירה של ספורטאי – להתמודד עם כישרון ועם כישלון. להתמודד עם הצלחה זה לא פחות קשה מכישלון. כישלון נכשלת, אתה בודק למה חוזר חזרה, מתקן ועושה את זה יותר טוב. הצלחה צריך לדעת להתמודד איתה. הוא בסיטואציה שמה שהוא עשה עד היום הוא בין ה-5 בחירות הראשונות. בסוף היום מגיעים שחקנים צעירים בדראפט, אחרי שהוא ייבחר הוא יעלה להתמודד עם שחקנים שנמצאים המון זמן ב-NBA, חלקם פרנסתם תלויה שהם יהיו יותר טובים ממנו”.
“כשהוא יעלה על המגרש הם יפרקו אותו. הוא צריך להתמודד שהוא בא כבחירה ראשונה בדראפט ולבחור קבוצה נכונה, עם מאמן שיאמין בו. קבוצה שרואה בו פרויקט של יותר משלוש שנים. ואז תהיה לו הזדמנות על המגרש, בסוף הוא צריך להוכיח את עצמו שם. מה שייתן לו את הקרדיט זה ההצלחה שם ותהיה לו התמודדות לא קלה עם שחקנים שמוכנים גופנית, יותר חזקים ממנו, מנופחים. מה שמותר שם לא בטוח שמותר פה. חלק מהם אתלטים. נתונים גופנים, לא בטוח שיש לו פחות מלוקה דונצ’יץ’. יכולת לעשות מה שהוא עושה? לא בטוח. דונצ’יץ’ בגילו הוביל את הקבוצה הטובה באירופה”.
מה יקרה איתו?
”עוד פעם זה שאלה כמה בונים עליו. זה גם ביזנס ויש קבוצות שבוחרות שחקנים בשביל להחליף אותם אחר כך. אני מקווה בשבילו שייבחרו בו לקבוצה טובה ויבחרו בו ליותר משלוש שנים והוא יוכל להוכיח עצמו”.
באימוני הזום שאתה עושה, אתה רואה את הדור הבא של המאמנים. מתי לדעתך נראה מאמנים תוצרת כחול לבן במקום שינחתו פה הרבה מאמנים זרים?
”כשאני רציתי להתקדם לקבוצה ברמה גבוהה יותר מליגה לאומית לליגת העל, או מליגת נערים לליגת נוער, אני אימנתי בכל הליגות לגברים מקט סל ועד היורוליג. תמיד שרציתי להתקדם ירדתי בכסף. יש מקומות שמרוב שרציתי לאמן הייתי מוכן גם לאמן בחינם. עכשיו תשמע, אם המאמנים במיוחד עכשיו במצב הזה יישארו עם הקונספציה הזו שהם צריכים להרוויח מאה אלף דולר לא יילך. אני עובד היום באיגוד הכדורסל, אם אלך לקבוצת אמצע טבלה בליגת העל ארוויח יותר. אבל אני אוהב מה שאני עושה ולא אכפת לי. אם מאמן יבוא שנה הבאה ויגיד המחיר שלי הוא מאה אלף דולר ולא יתפשר, אז יביאו מאמן מחול ב-25 אלף דולר”.
“אני לא יכול להגיד לבעלים של קבוצה ששם בין מיליון לחמישה מיליון שקל אני לא יכול להגיד לו אל תיקח מאמן זר. מחר אם מאמן זר יגיד שהייתה לו הצעה מישראל והוא לא הלך בגלל שבישראל שומרים על המאמן הישראלי ודחפו את רגליו. אף ישראלי לא ייאמן ביוון והיו כמה מאמנים שאימנו שם. היו תקופות שהיה לנו 7 מאמנים ישראלים באירופה כולל נבחרות. נבחרת בדרך כלל שהאיגוד מתגאה במאמן מקומי. אני אימנתי נבחרת בינלאומית, מולי קצורין, ננו גינזבורג, דייויד בלאט. אז אתה יכול להגיד לא ניקח מאמנים זרים? אז לא ייקחו אותנו. יותר קל לא לקחת אותנו, אנחנו ישראלים, יהודים, יש אנטישמיות אז לא רוצים אותנו במדינות מסוימות. יש מספיק תירוצים לא לקחת אותנו. מה זאת אומרת לא לקחת מאמן זר”.
מה אתה חושב אבל על הרמה של המאמנים הישראלים?
”יש לנו מאמנים טובים ויש כאלה שרוצים להיות טובים וזה חשוב. היום לומדים, משקיעים, יש להם יותר חומר זמין בשביל להתקדם. אני יודע שיש הרבה מאמנים שמשקיעים והרבה. אני מבחין בין אימון לניהול משחק. אימון עד ליגה שלישית זה שונה. בליגות הנמוכות עם בוגרים לומדים להתנהל במשחק. בליגות הבכירות צריך להתנהל מול אוהדים, קהל, הנהלה. מה ההצלחה של יאניס? השחקנים רוחשים לו כבוד, הוא מסתדר עם ההנהלה והוא התחבר לקהל. עזוב עכשיו מנהל משחק טוב או לא, לקח טיים אווט בזמן. בסוף ההתנהלות ברמות הגבוהות היא מול קהל, הנהלה, שחקנים ותקשורת. עכשיו אני אומר, ניהול משחק ואימון כדורסל זה מקצועות שונים. להיות מאמן כדורסל מצליח אתה צריך לדעת גם לאמן וגם לנהל”.
אתה ניהלת משחק מדהים. כמה מאמנים יש להם את זה כאן כיום?
”אני אימנתי 52 שנה. ברור שחלק מהדברים הם נלמדים, חלק גדול זה אינטואיציה והיכולת שלך לקבל החלטות במהירות גבוהה וגם לא מעט מזל”.
אפרופו יאניס, הוא הפסיד למכבי ת"א את גביע המדינה וגביע ווינר.
”עדיין. המשחקים האלה נגמרו מתחת לחמש נקודות. ניהול המשחק שלו בא ליידי ביטוי בסוף, כשהוא צמוד. קבלת החלטות נכונה יכולה לקבוע את גורל המשחק. נכון הוא הפסיד, אבל הרושם הכללי הוא שהוא התחבר לקבוצה, להנהלה, לקהל, מסתדר עם התקשורת. כל ארבעת הדברים האלה עושים אותו מאמן מקובל שיכול להישאר במכבי תל אביב לא מעט שנים”.
עכשיו כשאתה באיגוד, אתה לא מתגעגע לאימון היום יומי?
”אני לא יכול להגיד לך שאני עומד בקו הראשון של ניהול המשחקים בקיץ, אבל אני עובר בין 60 ל-70 משחקים בנבחרות. אני יושב על הספסל, כשצריך להשמיע את קולי אני משמיע אותו. אני אף פעם לא לוחץ על המאמנים להקשיב לי, אבל הם רוחשים לי כבוד גם מתוך הניסיון שיש לי. ברוב המקרים הם גם שומעים מה שאני אומר. מה שאני אומר ומה שהם ייעשו זה לא בטוח שיצליח, אבל זה עובד לא רע. להגיד שאני לא רוצה לאמן ברמה הכי גבוהה באירופה? שקרן מי שיגיד לך אחרת, זה ברור. אבל לאמן עוד פעם קבוצה בינונית ולעבור ליד המשחק, זה לא מגרה אותי ולא מאתגר אותי. אני בנאדם של אתגרים וכל החיים רציתי לאמן קבוצה יותר טובה”.
“ההתקדמות שלי בכדורסל הייתה מקבוצה לקבוצה יותר טובה. פעם אחת הלכתי אחורה כשהייתה לי עונה לא טובה, אז הלכתי צעד אחורה בשביל ללכת שני צעדים קדימה. מעט מאוד מאמנים ייאמנו בליגה גבוהה ברמה הכי גבוהה וירדו לאמן נוער. לא אותו כסף, לא יודעים ולא בטוח שזה מהנה אותם. עבודה ברמות הגבוהות היא הרבה פחות מדוקדקת. לעשות שחקן זה עבודה סזיפית, לשבת על הראש שלו, על כל תנועה שהוא עושה ולהיות מורה טוב. זה הדבר הכי חשוב עם צעירים, ללמד לשחק כדורסל נכון. אני מנסה, כמנטור, להפוך גם את המאמנים ליותר טובים. להגיד לך, בלי לקבוע בשם של קבוצה, אם היה מקום שאמרו בו תאמן ברמה הכי גבוהה במשך שנתיים שלוש ותעשה משהו בשביל להיות אלוף אירופה זה מאתגר”.
מחר מכבי תל אביב פונה אלייך, או עוד שנה שנתיים ואומרת בוא תחזור, מה תעשה ?
”זו שאלה לא טובה והתשובה לא תהיה טובה. זה לא רלוונטי בכלל. יש לה מאמן טוב. אי אפשר לדעת עוד שנתיים מה יהיה עם הקורונה, אני בקבוצת סיכון”.
הדלת של מכבי ת"א בכלל פתוחה עבורך?
”את זה אתה צריך לשאול אותם. זה בכלל אבל לא משנה, מכיוון שגם אם יאניס לקח ממני רק 10% מהידע שלי וגם ממאמנים אחרים עוד כמה דברים זה עושה אותו מאמן טוב. ההוכחה עם כל המרכיבים שאמרתי קודם, הוא טוב. עד שלא יהיה כישלון קולוסלי הוא ייאמן את מכבי ת”א”.