בזמן שהספורט הישראלי וגם העולמי מושבת לגמרי, הערב (ראשון) מתקיים אירוע וידאו יצירתי ומרגש במיוחד – האיחוד הגדול של שחקני מכבי תל אביב שהניפו את גביע אירופה ההיסטורי ב-1977 באמצעות אפליקציית ה”זום”.
כאמור, כוכבי העבר של האלופה, ששמו את ישראל על המפה עם הזכייה ההיסטורית ההיא, התכנסו למפגש מרגש באמצעות אפליקציית ה”זום” – מיקי ברקוביץ’, טל ברודי, אולסי פרי, לו סילבר, אריק מנקין, בוב גריפין, שוקי שוורץ ומוטי ארואסטי לקחו חלק, ביוזמה של מאי הסרט 77:78 (הוט 8) דני מנקין. גם משפחתו של ג’ים בוטרייט המנוח וכמובן שמעון מזרחי היו שותפים לאירוע הנהדר.
כמה חיכינו לזה! סדרת דוקו על שאקיל אונילטל ברודי סיפר: “שמעון מזרחי הגיע אליי כשהגעתי עם נבחרת ארצות הברית למכביה, עבורי לזכות עם מכבי ת”א בגביע אירופה היה דבר גדול יותר מלנצח את נבחרת ברית המועצות ב-1970. היו באמת הרבה שיאים עם מכבי ת”א, אני זוכר שאפילו במשחק אחד משה דיין הרמטכ”ל אז נכנס לחדר ההלבשה לתת לנו שיחת עידוד, כל המדינה הייתה בטירוף בימים האלה. המשחק הפך למאוד פופולרי, נס בדאלונה והנס מול הרוסים גרמו לצמיחה של הענף בישראל. למכבי הייתה השפעה גדולה על הישגים של הספורט בארץ”.
האם בכדורסל המודרני מכבי ת”א ההיא הייתה מצליחה היום: “יכולנו להתאים מאוד לכדורסל שיש היום. נכון שאף אחד מאיתנו הוא לא מטורף כמו סטף קרי, אבל היינו קבוצה מדהימה. היו לנו ארבעה גארדים שכל אחד מהם יכול היה לקלוע מכל נקודה, לא היינו צריכים אפילו סנטר. זו קבוצה שהייתה מוכנה לכל תרחיש, הרוסים בנו קבוצה עם השחקנים הטובים באירופה כדי לנצח אותנו והם לא יכלו, אני חושב שבכדורסל של היום היינו מנצחים בפער גדול יותר. עכשיו בווידאו הזה אני מתרגש לשמוע את מיקי ושוקי מדברים אנגלית, במקום שיצחקו עליי מדבר אנגלית.
טל ברודי (מערכת ONE)הקשיים באותם ימים: “דברים השתנו אחרי אולימפיאדת מינכן, אנחנו עמדנו בתנאים קשים מאוד באותם ימים. פחדו בכל משחק שיהיה פיגוע טרור, היה לנו הרבה במה להתעסק שלא על הפרקט. חייבים להעריך את הקבוצה ההיא שעמדה בכל הלחץ מסביב. כקבוצה ישראלית לזכות בגביע אירופה עם כל מה שהיה, זה כל כך לא מובן מאליו. אנחנו הקבוצה היחידה מחוץ לארצות הברית שהוזמנה למשחק ראווה של היכל התהילה. אני זוכר את המלחמות לארח פה את היורוליג ב-2004 בתקופה של הפיגועים, אבל שמעון מזרחי דיבר עם כולם ושכנע אותם, הוא אמר שהיו עוד פיגועים במדינות כמו ספרד ובארץ זה לא יכול לקרות. שמעון שכנע אותם שהפיינל פור יהיה פה ומאז ומעולם לא היה משחק כמו הגמר של מכבי ת”א באותה שנה בגמר. חייבים להעריך כל מי שבמועדון הזה, שעמד בתקופות קשות מאוד”.
לו סילבר הוסיף: “זה סיפור על שחקנים שעשו את מה שהם אוהבים. הם רצו להשתפר בכל אספקט, שיחקו והתאמנו מתוך אהבה. כל אלו הביאו את מכבי ת”א למקום המיוחד הזה. אם היו לנו שלשות אז, היינו מנצחים את המשחק בפער גדול יותר, היו לנו קלעים מדהימים, בטח בוטרייט”.
מיקי ברקוביץ’ סיפר על ההצלחה בימים ההם: “הרבה אחרי המשחק ההוא אטלנטה רצתה שאגיע, הייתה לי הצעה טובה ויכולתי לעשות את זה. אבל הסודות אצל שמעון מזרחי למה זה לא קרה. אנחנו הקבוצה הישראלית הכי גדולה שהייתה, אין לי ספק בזה בכלל, הייתה לנו קבוצה מדהימה, הכי טובה בספורט הישראלי. סיפור לא שגרתי? חיפשנו אז סנטר, שמלוק ואני חיכינו מחוץ לאוטובוס ורצינו להיכנס למלון, שמלוק אמר שהוא לא ראה אף אחד, הוא לפתע קלט מישהו יושב על כיסא גדול וחשב שזה הבחור, רק כי הוא היה שחור. אתה השחקן שמגיע לאימון אצלנו? הוא עמד וקלטנו שהוא ממש נמוך, שמלוק התנצל וצחקנו כל כך”.
בוב גרייפין (מערכת ONE)בוב גריפין סיפר בקצרה: “אני אף פעם לא הייתי בסכנה להיבחר ל-NBA, לא הייתי מספיק גבוה, לא שקלתי כמו כולם. היה לי מזל גדול שמכבי ת”א הביאה אותי אליה. המשחק מול הרוסים היה אירוע מכונן, אחד המשחקים הכי משמעותיים”.
אריק מנקין אמר: “אני חושב שסטף קרי שינה את המשחק, אבל מיקי ברקוביץ’ וטל ברודי היו השחקנים הכי טובים ששיחקתי איתם. אפילו ניצחנו את וושינגטון בולטס בעונה שהיא לקחת את אליפות ה-NBA, הייתה לנו קבוצה חזקה מאוד. זו הייתה תקופה שאהבתי את הכדורסל, נהניתי להגיע לכל אימון, לכל משחק, לנצח, הרגשתי שכולנו שם כדי לנצח. לנו לא היה אפשרי לראות את עצמנו משחקים כדי ללמוד מה לשפר, כמו שיש היום. אני לא חושב שיכולנו לנצח את הרוסים בלי רלף. מיקי היה פנומן, ברודי רק השתפר משנה לשנה ככל שהתבגר ושנאתי את הרגע שהוא פרש. אני פשוט מתגעגע לכולם”.
בנוסף, ג’ניפר אשתו של ג’ים בוטרייט המנוח הסבירה: “כל כך אהבנו את ישראל, הוא פרח כאן. הוא כל כך אהב את המדינה. אני מתרגשת לראות כל אחד מהשחקנים פה, היינו כמו משפחה. גם רלף נתן לנו תחושה של משפחה, אין לי מספיק מילים לשבח אותו, הוא השראה עבור כולנו. אני וג’ים כל כך אהבנו כל רגע כאן, ישראל הייתה המקום בשבילנו, הוא אפילו פחות התעניין ב-NBA בגלל שהיה לו כל כך טוב כאן. הקבוצה הזו הייתה למשפחה שלנו ולעולם לא נשכח את זה”.
אולסי פרי (מערכת ONE)שמעון מזרחי: “חייבים לזכור שטל ברודי בימים ההם אחרי שהעפיל עם נבחרת הצבא האמריקאי למשחקים האולימפיים, שכנענו אותו להגיע לכאן והוא שינה את המפה הספורטיבית בישראל. בימים ההם ילדים רצו לשחק טניס וכדורגל ואחרי שהוא הגיע השתנתה הראייה של הילדים. הוא הביא אותנו לגבהים כמו עם ‘נס בדאלונה’. גם המשחק בווירטון וכל המדינות האירופיות שלא רצו להגיע לישראל ולא רצו שנגיע אליהם פתאום הסכימו”.
שוקי שוורץ שיתף: “הייתה לנו קבוצה אחת שהיא פשוט חבורה, הסוד שלנו היה הביחד. אנחנו עד היום חברים, נפגשים ביחד. ידענו שלא מספיק הכישרון שהיה לכל אחד מאיתנו כיחיד, היינו חייבים לעבוד קשה, להתאמן ורק הביחד הביא אותנו לשיאים, זה היה הסוד שלנו. אני חושב שהעובדה ש-43 שנה אחרי, אנחנו עדיין חברים שנפגשים ומדברים, רק מראות את הסוד הגדול הזה. אם מדברים על רלף קליין, הוא היה יותר ממאמן שלנו, הוא היה מנטור, הוא היה יתרון גדול בשבילנו השחקנים. הוא ידע להגיע ללבבות שלנו. מאמן יכול להיות גדול במקצוע שלו, אבל ליפול ביחסי האנוש. הוא ידע לגעת בכל שחקן בדרך שונה ובכל הקבוצה ביחד, הוא היה מאמן ואדם ענק”.
אולסי פרי חתם אחרי לא מעט קשיים טכניים: “רציתי לשחק כדורסל בארצות הברית וזה לא הלך לי כל כך, חשבתי שהקריירה שלי נגמרה. לפני איזשהו טורניר קטן שהשתתפתי בו, ישבתי להתארגן אבל שמלוק נכנס ואמר מי הוא וטען שהוא מחפש שחקן למכבי ת”א. ניצחנו את הכל כשהגעתי ואחרי שבאתי לישראל, התחלנו חזק ועברנו בקלות את כל השלבים עד הרוסים. עד היום שואלים איך הצלחנו לנצח אותם, זו תעלומה. זה היה השיא של הקריירה שלי, אחר כך היו לי 8 שנים נוספות עם החברים הטובים ביותר שלי לקריירה ולחיים. באף מקום לא הייתי משיג תוצאות וחברים כאלה, חלום שמתגשם”.