כמה התגעגענו לכדורסל. בזמן פגרת הקורונה, וטוב שהוא חזר. נכון, קשה בלי קהל, אבל בתוך המציאות הזו צריך להתמודד. מכבי תל אביב והפועל ירושלים – ה’קלאסיקו’ של הכדורסל, והפעם במסגרת הבית העליון. יש לזה משמעות. ירושלים כבר הספיקה לשחק שני משחקים צמודים נגד הקבוצה השלישית בטיבה בליגה לעומת הצהובים ששיחקו שני משחקים נגד קבוצות חלשות בדמות אשדוד וחולון. רבות דובר על ג’ייקובן בראון וטיישון תומאס שהיו באנקר בקבוצה מהבירה, אבל עמנואל טרי וג’רמי פארגו שעליו ארחיב השכיחו את היעדרם.
מכבי ת”א שנמצאת בפסטיבל דני אבדיה לא הגיעה לתחילת המשחק במוכנות הדרושה למשחק שכזה, וירושלים, לפחות בחצי הראשון, נראתה מוכנה יותר, מרוכזת יותר, קבוצתית יותר ועם הגנה מצוינת, טכנית וטקטית. גם המעבר של האורחת לאזורית, הגנה שעודד קטש לא מרבה להשתמש בה, מצאה את מכבי ת”א לא מוכנה, וזה היה בינגו של עודד.
האלופה נפגעה בחלק הקדמי שלה כי עם שחרורו של טאריק בלאק והיעדרו של אות’לו האנטר, שעל פציעתו אנחנו לא יודעים הרבה מה חומרתה ומתי יחזור, פגעה בכוחה של מכבי מתחת לסל, כי במצב הזה, עם כל הכבוד לאמארה סטודמאייר, ששיחק מצוין קשה לסחוב לבד כנגד הקו הקדמי היציב והיעיל של ירושלים כשג’ייק כהן שנכנס לא טוב בחצי הראשון לעמדה חמש, והיה טוב הרבה יותר במחצית השנייה.
ירושלים סבלה מיום קליעה חלש מהשלוש, שזה בדרך כלל נקודת חוזק אצלה. 5/27, וכך קשה לנצח את הצהובים. המארחת הגיעה למשחק וללא הקהל שיעיר אותה, פיגרה עד הדקה ה-25 בפער של סביבות עשר הנקודות. יאניס ספרופולוס שראה את קבוצתו לא שומרת וקצת מפוזרת בהתקפה, הכניס את סנדי כהן שנצמד לבלאט ולפארגו והוציא את ירושלים ממבנה המשחק שלה, וכאן האדומים הפסיקו להכתיב את הקצב.
הצעקות והגערות של יאניס בפסק הזמן כאשר כעס על קבוצתו שירדה ברשלנות להגנה ונתנה לירושלים לעשות סלים בהתקפות מתפרצות על ידי השחקנים הגבוהים, העירו את הגנת קבוצתו, ובכלל לפתע מכבי ת”א הבינה שהיא צריכה לשנות פאזה כי אחרת תפסיד. נכון שהמהפך הסופי קרה ברבע הרביעי, אבל שם החל המהפך.
פארגו שיחק את משחקו הראשון וקשה לדרוש ממנו לשחק משחק מושלם. כולם ציפו ממנו לתפקד ולהוביל את המשחק בדקות האחרונות, אבל מכבי תל אביב שיפרה את ההגנה ובדקות האלה בלאט ובעיקר פלדין העקר במחצית השנייה לא עזרו לו מספיק ולא נתנו לקבוצתם בדקות האלה את התרומה לניצחון.
ירושלים יצאה מהמשחק מתוסכלת כי בחלקים גדולים של המפגש הובילה ונראתה מצוין, אבל בדקות המכריעות איבדה קצת את תכנית המשחק שלה והחילופים בהגנה, שבהם נשאר ווילבקין לאחד על אחד מול זלמנסון, לא סיפק מספיק עצירות כשמשחק רץ עם נדנדה מצד לצד, למרות ששמענו את קטש מבקש לא לבצע את החילוף הזה.
משחק ברמה טובה למרות הפגרה הארוכה, לא נראה כבר שירושלים תוכל להשיג את המקום הראשון וכך הפיינל פור יהיה ביד אליהו כי מכבי לא תפסיד ארבעה משחקים בבית העליון. פארגו, כשיכנס לכושר ויגביר את הכימיה עם קבוצתו, יתרום עוד הרבה, אבל כל זה היה רק הפרומו לפיינל פור וכל אחד צריך לעשות הכל כדי להימנע מהפתעה שתמנע קלאסיקו בגמר, כמו שקרה בגרמניה עם כישלונה של באיירן מינכן ובספרד עם הדחתה המוקדמת של ריאל מדריד. יופי, קיבלנו טעם של עוד.