הקהל באדום וצהוב, שהגיע להיכל קבוצת שלמה קיבל תמורה מלאה לכרטיס שלו, בדמות דרבי תל אביב מדהים, שסיפק את כל מה שאוהד כדורסל רוצה לראות. על הנייר מכבי תל אביב עלתה כפייבוריטית לפרקט, אחרי שבועיים מדהימים ביורוליג שכללו ניצחונות על צסק”א מוסקבה וברצלונה. הצהובים, אולי היו קצת יותר מדי בטוחים בעצמם ומנגד, פגשו ביריבה שבאה לאחר עלייה לחצי גמר הגביע וניצחון חוץ בגלבוע. הפועל תל אביב האמינה בעצמה למרות שהייתה אנדרדוג מובהק ובסיום גם חגגה והחזירה לאוהדיה על ההשפלה שספגו בהיכל מנורה בסיבוב הראשון.
הרבה סיפורים אפשר לכתוב על 45 הדקות הנהדרות על הפרקט במתחם הדרייב אין, כאשר מצד אחד הייתה אווירה רועשת ונפלאה ברוב שלבי המשחק, אך מהצד השני לפעמים עברה את הגבול עם שירי שואה מזעזעים, שמן הסתם צריכים להיעלם מהמגרשים. הפועל הובילה ברוב הדקות עם תצוגת כדורסל טובה, הרבה אמונה ודחיפה של הקהל, בעוד שמכבי רצה אחריה, ונראה היה שהשחקנים הצהובים לא הבינו כמה קשה יהיה להם לחזור.
הפועל הראתה הרבה רצון, לחימה והקרבה, ומגיע לה הרבה הערכה ופרגון. מכבי מצידה, לא הצליחה להביא לידי ביטוי את שחקני הפנים שלה, כשכמובן מדובר בטאריק בלאק, ג’וני אובראיינט ואלכס טיוס. על אנג’לו קלויארו, שהיה האחראי העיקרי לשגיאות וההחטאות בהארכה, עדיף לא לדבר. מצד שני, מכבי הרבתה בזריקות מהשלוש ושברה שיא למשחק ליגה עם 47 ניסיונות מחוץ לקשת, כאשר רק 15 מהן מצאו את הדרך לטבעת. חלק גדול מהזריקות הללו היו לא מחויבות למציאות והן אלו שנתנו להפועל, שסגרה אחורה, עבודה קלה יותר והרבה אפשרויות לצאת למתפרצות מהן השיגה סלים קלים.
ברבע הרביעי סקוטי ווילביקן השיג 25 נקודות (שיא של מספר נקודות ברבע אחד בליגה), אבל חלק גדול מהן נבע מהחלטה של הפועל לעשות עליו חילוף של גבוה ונמוך. יותר מדי פעמים אחרי תנועה ראשונה, נעשה חילוף של נמוך על גבוה, כשאלאדה אמינו ו/או ריצ’ארד הוואל נשארו להגנת אחד על אחד עם הגארד הלוהט, שפשוט חגג עליהם. הפועל לא שינתה את ההגנה ויחד עם זה שג’רל מקניל יצא בחמש עבירות, היא השאירה את רביב לימונד כמוביל כדור בודד. מכבי ניצלה את כל אלה כדי לכפות הארכה.
ב-5 הדקות הנוספות, הצהובים שוב הפגינו עודף ביטחון וחשבו שדרכם אל הניצחון תהיה קלה, אך כל הכבוד להפועל שהמשיכה להאמין בעצמה, השיגה שלשה בהתקפה הראשונה על ידי ג’מאל שולר ונהנתה מהרבה אופי של שני גיבורים ישראלים, ים מדר הצעיר ותומר גינת. הראשון, ילד מוכשר שמשחק השנה הרבה בגלל בעיות בעמדת הרכז ודני פרנקו נותן לו הרבה דקות, חלק מתכנון וחלק מחוסר ברירה. זוהי פעולה מבורכת לקידום הכישרון הצעיר הזה שגם אולי מקום לשקול להכניסו למגרש לפני ההארכה, כשמקניל יצא בחמש עבירות ולימונד נשאר כמוביל כדור בודד תחת לחץ של מכבי.
הילד הפליא בתפקודו לאורך ההארכה עם הובלת כדור נהדרת, שליטה בקצב, כניסה לסל מול טיוס ושתי קליעות עונשין מוצלחות תחת לחץ. תומר גינת, הוא שחקן כלבו שנותן מעצמו 100 אחוז בכל משחק והפעם נתן 18 נקודות, אבל מעבר לכך נלחם עבור כולם, זינק על כדורים אבודים והראה מדוע הפך לסמל והמנהיג של הפועל. גם הוואל הציג משחק טוב ולמרות שהסתבך עם עבירות מוקדם מידי, סיים את המשחק עם תרומה מדהימה לניצחון הגדול הזה, שיכול להוות נקודת מפנה עבור האדומים בעונה הזו.
מכבי לעומת זאת, שוב הגיעה לליגה הישראלית לא מוכנה מספיק ושילמה על כך בהפסד בדרבי. יהיו שיאמרו שזה לא חשוב, אבל אני חושב שזה חשוב מאוד. קודם כל, הפסד בדרבי הוא תמיד פוגע ולא מתקבל על הדעת, מה גם שלמכבי יש מאבק, אומנם סמוי, על אירוח הפיינל פור וזה נספר וחשוב, למרות שיש כאלה שלא מתייחסים לזה כרגע. יכול להיות שהיורוליג חשוב יותר, אבל אל תזלזלו בליגה. ראינו למספר דקות את ג’רמי פארגו, שמצוי בהליכי חזרה לכושר, אבל עדיין מוקדם לשפוט אותו אחרי ההיעדרות הארוכה.
ערב מותח ולחוץ שהסתיים לאחר עם הארכה דרמטית, נתן הרבה כבוד לליגה המקומית והציג את דני פרנקו כמנצח הגדול, במיוחד בשל העובדה שהגיע למשחק הזה אחרי כל מה שעבר עם קבוצתו השנה. באם ינצלו את זה לכיוון הנכון אזי זו תהיה נקודת מפנה עבורם כפי שציינתי קודם.