עכשיו הם מבינים: התשובה של דייויד בלאט

45 דקות לפני שריקת הפתיחה בהיכל מנורה מבטחים, שחקני דרושפאקה עולים לחימום ו"זוכים" לקריאות הבוז המסורתיות אותן מקבלים שחקני היריבה מהקהל הצהוב. עוזר המאמן של הקבוצה הטורקית איינרס בגאצקיס השגיח ביחד עם מאמן הכושר על השחקנים המתחממים, אבל באוויר הייתה תחושה של ציפייה. מחכים למישהו שצריך להגיע.

ואז, כעבור כ-20 דקות, דייויד בלאט עולה בגרם המדרגות היוצא מחדר ההלבשה, זה של הקבוצה היריבה. כמעט 10,000 אוהדים, שכבר נמצאים ביציעים, נעמדים על רגליהם תוך שהם קוראים בשמו של המאמן. השירה נמשכה דקות ארוכות והמאמן שנראה נרגש הודה לקהל והתפנה לחיבוק חם עם אחד מבעלי המועדון, דייויד פדרמן. גם עם המנהל המקצועי של הצהובים ניקולה וויצ'יץ' נרשם חיבוק קצר. היו"ר שמעון מזרחי היה עסוק בדיוק באותן דקות להכיר בפני מזכ"ל היורוליג ג'ורדי ברתומאו את אנשי המועדון החדשים ביניהם המנכ"ל חגי בדש, והשניים נראו משוחחים דקות ארוכות.

דייויד בלאט נואם (איציק בלניצקי)

היחס החם אליו זכה בלאט מהאוהדים ומהנהלת הצהובים, הוא לא דבר של מה בכך. אי אפשר לשכוח את הקריאות שנשמעו ביציעי יד אליהו "תתפטר, תתפטר" במהלך הקדנציה הראשונה (2002/3), קריאות שהובילו לאמרה המפורסמת של פדרמן לפיה "אנחנו שומעים את הקולות". גם בקדנציה האחרונה, בעונת 2013/14 שהסתיימה באופן מושלם עם ארבעה תארים, יחסי בלאט והנהלת מכבי ידעו עליות ומורדות, כשהמאמן היה רחוק הפסד אחד (וגיא פניני, ושמעון מזרחי) מפיטורים.

ואכן, בעודי צועד באחד הרחובות הסמוכים בדרך למגרש, נשמע אוהד עטוף בצעיף צהוב אומר: "נראה שרק עכשיו מכבי מבינה את מה שבלאט עשה כאן. היא הייתה מוכנה לשלם הרבה כדי להחזיר אותו".

ממש לפני שריקת הפתיחה הוקרן סרטון קצר לכבודו של המאמן לשעבר, שנראה נרגש והודה לקהל תוך שהוא מנסה לגבור על השירה האדירה מהיציעים. מזרחי, שלפי הדיווחים היה האוהד הגדול ביותר של בלאט בתקופתו במועדון, התכבד להביא למאמן מגן הוקרה צנוע. לאחר מכן התפנה מאמן קליבלנד לשעבר לחיבוק חם עם המורה/חבר/קולגה פיני גרשון, וחזר לספסל לקראת הג'אמפ בול.

בלאט, מזרחי וברתומאו (איציק בלניצקי)

והיה גם משחק. השחקנים של בלאט נראו קצת המומים מהטקסים, ודווקא דווין סמית', שחקן אותו בלאט הביא למכבי ונחשב לאחד מחביביו, קלע שלשה, חטף בהגנה וביחד עם סוני ווימס סידר למארחת יתרון דו ספרתי בסיום הרבע הראשון. לאט לאט הטורקים השתחררו, החלו לצלוף מבחוץ (17 מ-29 ל-3) וניצלו את הפציעה של ווימס כדי להוביל בבטחה במרבית שלבי המשחק. גם לבלאט לקח קצת זמן להשאיר את ההתרגשות מאחוריו ואחרי 13 דקות בהן "התאפק", חזר לעצמו עם הרטינות לשופטים והדריכות המוכרת בכל שלבי המשחק.

הצהובים עוד ניסו לחזור, ואדלשטיין שלף ממעמקי הספסל את ג'ו אלכסנדר כניסיון אחרון ונואש, אבל על אף שהצליחו להתקרב, החוסר בסקורר על המגרש וסגירה רשלנית לריבאונד (14 כדורים חוזרים בהתקפה לדרושפאקה) השאירו את הניצחון אצל האורחת מאיסטנבול. האמת, בערב שבמהותו נוסטלגיה והכרה בטעויות, רק טבעי שבלאט ינצח. וחוץ מזה, דרושפאקה שלו נראתה הרבה יותר מחוברת למציאות מיריבתה.

דייויד בלאט ושחקני מכבי ת"א (איציק בלניצקי)

לאחר המשחק, בלאט הסתובב באזור חדרי ההלבשה ונראה 'מרגיש בבית'. המאמן התחבק עם אנשי המועדון ואז נכנס לחדר מסיבות העיתונאים אותו הוא מכיר טוב כל כך. גם כשהדובר ניסה לזרזו, המאמן ביקש להשיב לכל השאלות ונראה נהנה מהתכונה הרבה סביבו.

בסיום, רגע לפני שהוא עולה לאוטובוס הקבוצה בדרך לשדה התעופה, שאלתי אותו האם הוא מרגיש שעכשיו, שנתיים אחרי שעזב, האוהדים והמועדון מוקירים ומעריכים את מה שהוא עשה בשנים האחרונות. בלאט, כדרכו, התחמק בדיפלומטיות, אבל את התשובה כבר קיבלנו קודם לכן מ-10,000 אוהדים צהובים נלהבים.

גיא פניני. פעם המציל, לא היום (רדאד ג´בארה)

מס' 8 האגדי עלה למגרש כשהוא חנוט בחליפה ועניבה, ואחרי שהעניק 'סלפי' לכל דורש נערך טקס מכובד בו הוקרן סרטון עם רגעיו הגדולים בצהוב (היו הרבה כאלה), הוענק לו מגן הוקרה על ידי חבריו לקבוצה נדב הנפלד, טל בורשטיין, גור שלף, וויצ'יץ' ואחרים, וכמובן רגע השיא כשהחולצה מס' 8 הועלתה לתקרת ההיכל. כשפארקר נטל את המיקרופון ואמר "וואו, זה לא ייאמן", ההתרגשות ניכרה גם על פניהם של ותיקי ההיכל. כדי להגיע למעמד כזה אתה צריך להיות מישהו מיוחד. כדי לייצר דברים מיוחדים, מועדון צריך לכבד את המסורת שלו ואת הכוכבים שלו. ופארקר? בהמשך הוא עוד הספיק להחליף לחולצה צהובה, לעלות ליציעים ולרקוד עם האוהדים.

אנתוני פארקר. לא יאומן (איציק בלניצקי)

לא היה מתאים יותר מבלאט להיות שותף לערב חגיגי זה. אותו מאמן שהביא את פארקר למכבי בזכות דיסק ביצועים שהתגלגל באישון ליל מאחד מאנשי קבוצת אורלנדו מג'יק לסוכן שחקנים ישראלי ומשם למחשב של עוזר המאמן דאז, שכבר היה על המזוודות בדרך חזרה לישראל אחרי שבועות ארוכים של ניסיונות כושלים למצוא סקורר שישדרג את הקבוצה, שהחזיקה אז בתואר סגנית אלופת אירופה. בלאט התלהב, פארקר חתם כעבור זמן קצר והשאר היסטוריה, ועוד איך היסטוריה – חמש שנים בצהוב, חמש אליפויות, חמישה גביעים ושלוש אליפויות אירופה. אגדה.