בלאט ציפה שנעימי יציל את מכבי

דרבי מדהים סיפקה לנו היום (שני) הפועל תל אביב ואינני יודע את מי לשבח ראשון, את ארז אדלשטיין או שחקני קבוצתו הנהדרים. המאמן האדום הכין את הקבוצה מצוין, ניהל את המשחק מצוין, למד את מכבי על בוריה וסגר את הצהובים בהגנה טקטית מדהימה. בנוסף, תקף ארז את מכבי בנקודות התורפה שלה, שהם ירידה איטית להגנה וחולשה בריבאונד ההגנה. 

שחקני הפועל תל אביב, שנתנו משחק הקרבה מדהים לצד הגנה מצויינת, שיפרו את משחק ההתקפה שלהם, היממו את מכבי בהתקפות מתפרצות ולחמו על כל ריבאונד בהגנה ובהתקפה.

אין ספק שהקהל של הפועל ת"א דחף את הקבוצה לאנרגיות מדהימות ולא נתן לקבוצה להישבר במגרש. גם כאשר מכבי התחילה את המחצית השנייה טוב וצימקה את ההפרש, הקהל האדום לא הפסיק העידוד והתנופה לרגע.

נדמה  היה שמכבי עשתה הכל כדי לבוא מוכנה לדרבי כשנתנה מנוחה לסופו, אינגלס וסמית' בניצחון על אשדוד. בסופו של דבר, מכבי נתנה תצוגה חלשה בכל אספקט של המשחק ולא הגיעה מוכנה למשחק פסיכולוגית. הצהובים לא היו מוכנים למשחק ההגנה האישית האגרסיבית של הפועל, שלא נתנה לחניכיו של בלאט סל קל כמו שכתוב בספר, ושלחה את מכבי הרבה לקו. אחרי מחצית ראשונה רעה, דייויד בלו התעורר קצת במחצית השניה עם שלוש שלשות, אבל לא נתן מנהיגות ולא סחב את קבוצתו.

שחקני מכבי ת"א המומים (רדאד ג´בארה)

מבחינה טקטית, סופו זכה לדאבל אפים ועבירות וסגרו לו את קוי המסירה. סמית' והיקמן, שחקני המפתח במכבי, נסגרו ובגלל האופי המופנם שלהם לא הצליחו להעיר ולסחוף את קבוצתם להתלהבות שהייתה מאפשרת להם לחזור למשחק. ההופעה של ג'ו אינגלס ענתה על חלק מהשאלה למה ברצלונה ויתרה עליו, כי הוא נכשל במבחן המנהיגות שלו. בנוסף, אינגלס שקט מדי, אדיש מדי ואולי נדהם מהאווירה במגרש. למרות היתרון התיאורטי על גבוהי הפועל, שון ג'יימס וסופו נכנעו לזריזות, ללחימה ולרצון של אוואנס והארפר בריבאונד.

מכבי ספגה הרבה מידי סלים בבריחה ל'בק דור', שלמעשה מבטל את ההגנה כששחקן ההגנה מאבד את המתקיף והאפשרות לחסימה נעלמת. ריבוי הסלים הקלים הביא להפועל הרבה בטחון ואמונה ביכולתם לנצח, כי כל סל כזה היה סכין בליבה של מכבי.

כל קבוצות הליגה ניסו ושמרו על הפועל איזורית והיקשו עליה. מכבי לא ניסתה את הנשק הזה בכלל והמשיכה כמו תמיד עם ההגנות המתחלפות שהפכו להגנות חלשות ולא מתואמות, אותם הפועל פיצחה בקלות.

הפועל חוגגת (משה חרמון)

בעמדת הרכז, אחרי שבועיים מאז סל הניצחון בליטא, רייס קיבל קצת יותר בטחון, אך בלאט החליט לא להלביש אותו, כי הוא היה צריך לוותר על זר. אחרי מספר שבועות של פיחות במעמדו, יוגב אוחיון המשיך להיות אנמי, חסר ביטחון וחסר מוטיבציה, ואז פתאום נשלף יובל נעימי ע"י בלאט - אותו נעימי שכבר היה צריך להיות בגליל לפני שבועיים, אבל אל תצפו מנעימי להציל את הקבוצה.

לנעימי היה חלק רב בקאמבק של תחילת החצי השני, אבל זה היה לזמן קצר מדי. לאחר מכן ראינו את נעימי חסר הכושר הגופני וזה שאף פעם לא היה שחקן הגנה שסוחף את קבוצתו להגנה גדולה ומחוייבת. ואיפה מורן רוט שעשה את זה בשנה שעברה ונותן את אותם דברים בדיוק השנה למכבי חיפה.

למרות תשובותיו הג'נטלמניות, לדייויד בלאט יש בעיות רבות בקבוצה. ההרכב והרוטציות בין אירופה והליגה מביאות את הקבוצה למשחקי הליגה כשהיא לא מוכנה מספיק ואפילו פגיעה. אבל על דבר אחד אי אפשר לעבור לסדר היום וזה המחויבות של השחקנים בליגה.

דייויד בלאט בהלם (רדאד ג´בארה)

צריך להשקיע הרבה עבודה ויחס ופסיכולוגיה על ידי המאמן ושאר הצוות שסביבו בכדי להחזיר למסלול את לנדסברג, פניני, אוחיון וטיוס, כי עם כל הבעיות, הם אלו שצריכים לתת את הטון בליגה, גם כאשר ביום חמישי באירופה הם לא משותפים. זה לא קל, אבל זו המורשת של מכבי.

שלושה הפסדים מתוך שבעה משחקים ראשונים בתחילת הליגה הם לא דבר של מה בכך וכל המערכת צריכה להתעורר ולמצוא פתרונות.
 

שוב ברכות להפועל תל אביב על התצוגה הנהדרת ועל הניצחון ואני שמח על כך שהכל הסתיים בשלום. רביב לימונד שיפר בצורה מדהימה את המשחק שלו, מתן נאור הבלתי נגמר, לא מבריק בהתקפה, אבל מנהיג את הקבוצה. יונתן שולדברנד עשה עבודה אפורה וחשובה בעיקר במאבק עם בלו ויותם שירן ששמר נהדר, הקריב עבירות וסיים עם כמה סלים חשובים.

יותם שירן. משחק נהדר שלו (רדאד ג´בארה)

הנקודה החשובה היא שהפועל קיבלה היום מהזרים שלה את התרומה הכי גבוהה השנה: בראון, עם 20 הנקודות שלו, חתך את הגנת מכבי וגם אוואנס נתן את משחקו הטוב ביותר עד היום עם 17 נקודות.

מצד שני, מכבי עם 26 נקודות בחצי הראשון ו-66 נקודות בכל המשחק, צריכה לבדוק את עצמה ולעשות משהו. למרות שהליגה נקבעת אי שם בסוף מאי, הסתמכות על כך זו בריחה מהמציאות.