"רק כשאבא שלי התאבד הרגשתי חוסר אונים כזה"

את רגב פנאן אין איש בכדורסל הישראלי שלא מכיר, הן בגלל אבא שלו, מוני פנאן ז"ל, שהיה המנהל האגדי של מכבי תל אביב, והן בשל הנוכחות הפרטית שלו בענף לאורך השנים. מאז מותו של אביו חווה רגב רגעים לא פשוטים בכלל, במגרשי הכדורסל כאשר פגש קהלים יריבים ובחייו האישיים בהם נותר חלל גדול מאוד לפני שלוש שנים.

ביום שני האחרון, במהלך משחקה הביתי של גלבוע/גליל, הקבוצה בה הוא משמש כמאמן כושר, מול הפועל תל אביב, נאלץ רגב להתמודד עם חוויה לא פחות קשה.

קומץ של 20 אוהדים שליוו את הפועל למשחק בגלבוע לא הפסיקו לקלל את פנאן לאורך המשחק כולו וירו לאוויר מילים שאם היו חושבים עליהן קצת יותר לעומק, ככל הנראה היו מבינים לא מעט דברים.

במהלך המחצית, כאשר עלה רגב עם קבוצתו לחימום, הוא נאלץ לפגוש את האוהדים האדומים מקרוב. לאחר דקות ארוכות בהן נאלץ לשמוע את דבריהם, הוא לא יכול היה להתאפק יותר והשיב להם "אני לא שם עליכם", במטרה לנסות ולנער אותם מעליו. ההתנהגות של אוהדי הפועל הצליחה להרגיז אפילו את קפטן הפועל, מתן נאור, שבאותו הלילה העלה לדף הפייסבוק שלו סטטוס ארוך וכואב על כך שהתקשה מאוד להתרכז במשחק בעוד ששמע את הקללות שהוטחו לעברו של רגב במגרש.

"זו פעם ראשונה שזה קורה לי ברמה הזו וזו פעם ראשונה שהרגשתי שאני חסר אונים, מבוייש, מושפל, הכל ביחד. היתה לי זיעה קרה בכל הגוף והפעם האחרונה שהרגשתי כזה חוסר אונים ותחושה פיזית קשה שאין לי איך לתאר אותה, הייתה כשאבא שלי התאבד. זה החזיר אותי אחורה שלוש שנים וזה ביזה אותי הרבה יותר משזה ביזה את האוהדים ששרו את זה", אמר בכאב.

רגב פנאן בגן נר. אין מקום למחזות כאלה בכדורסל שלנו (יוסי ציפקיס)

בתחילה העדיף פנאן שלא להגיב על מנת שלא להתסיס את האווירה, ובמטרה להשאיר את הפעולות שלאחר המעשה לגורמים ממונים בכירים יותר. הפעולות לא הגיעו ובתגובה - רגב כבר לא שותק. הוא לא מחפש מלחמות חדשות והוא גם לא רוצה לקחת חלק במלחמות הישנות, הוא רק רוצה לפייס, הוא רוצה להגיע למגרש כשהלב שלו שקט, כשהוא יכול להתרכז רק בכדורסל מבלי להתמודד עם דברים מסביב שגורמים לו להרגיש "מושפל".

בראיון בלעדי שהעניק ל-ONE, שבוע לאחר התקרית הלא נעימה הוא מספר על הרגעים הקשים, על הרצון לדבר אל ההיגיון של האוהדים, על הציפייה שהגורמים הבכירים בכדורסל ייכנסו לפעולה וגם על האובדן האישי שלו, שגם שלוש שנים אחרי, מרגיש כאילו אירע ממש לפני שנייה.

כאשר דיברתי איתך ביום שני אחרי המשחק וביקשתי את תגובתך אמרת שאתה מעדיף שלא לדבר, מדוע שינית את דעתך עכשיו?
"אמרתי לעצמי אחרי המשחק שאני לא מדבר כי אני בטח טעון ושבטח יעברו כמה ימים ואני אשכח את זה. לצערי יש לי כבר ניסיון עם אוהדי הפועל במצבים כאלה ובדרך כלל זה עובר בסדר, אבל ההמולה שהייתה סביב זה והחומרה שזה הגיע אליה במשחק היא לא משהו שציפיתי לו, ממש לא חשבתי שזה יהיה ככה".

פנאן בגן נר. "אלו לא אנשים עם ילדים" (יוסי ציפקיס)

"זה לא נותן לי מרגוע, אני חושב שנחצו הרבה גבולות ביום שני, אני לא שליח או איש צדק ואני רק מאמן כושר, אבל אני חושב שצריך לעשות עם זה משהו, מה שקרה ביום שני לא צריך לקרות בשום מגרש ספורט, לא משנה כמה השנאה הספורטיבית גדולה או ארוכת שנים, זה משהו שצריך להיעלם מהמגרשים".

מה עבר לך בראש במהלך המשחק הזה כאשר נאלצת להתמודד עם הדברים הקשים שנאמרו?
"אני עובד גם במחלקת הנוער של גלבוע ובמשחק היו ילדים מהמחלקות. התביישתי שהם שמעו את זה ושהם ראו את הסיטואציה שבה מאמן הכושר שלהם היה מצוי, סיטואציה שבה אנשים מרשים לעצמם להגיד דברים כל כך קשים. זה גם היה במשחק בית שלנו אל מול הקהל שלנו והשחקנים שלנו".

"הרגשתי שאני רוצה להיעלם, פעם ראשונה שאני נמצא במגרש כדורסל, שזה הבית שלי כל החיים, מגיל אפס אני עם אבא שלי במגרשים, ופשוט אמרתי לעצמי שבא לי להיעלם מהמגרש ושלא בא לי להיות פה ושזה אולי לא שווה להיות פה. אני בן אדם שאוהב את העבודה שלו מאוד".

מוני ורגב פנאן. "הייתי עם אבא במגרשים כל החיים"

אתה לא כועס על הקהל של הפועל, אלא רק על האוהדים המסוימים שקיללו. לדעתך יש בכלל עם מי לדבר בקרב האוהדים שלהם? אפשר לדבר אל ההיגיון שלהם?
"להפועל תל אביב יש אוהדים מדהימים ואלו שמדברים ככה אני לא בטוח שאפשר לדבר איתם. יש להפועל אוהדים שאחרי מה שקרה יצרו איתי קשר בטלפון ובפייסבוק וחיזקו אותי ואמרו שהפועל האמיתית היא לא כזו, ולא הייתה מגיעה לכאלו פסים ואני גם מאמין להם. יש שם המון אנשים טובים, אבל אלו ששרו וצעקו את מה שצעקו אני לא חושב שיש פה על מה לדבר בכלל, מי שמרשה לעצמו לעלות כזה דבר על סף פיו כנראה שאי אפשר לדבר איתו, זה בטח לא אנשים עם ילדים".

מישהו מהפועל יצר איתך קשר אחרי המשחק ההוא? ניסה להתנצל בשם האוהדים?
"בהפועל יש הרבה אנשים טובים והרבה מהם יצרו איתי קשר והם יודעים שצריך למגר את התופעה. יש לי בהפועל חברים טובים שאני מעריך ואוהב, הם מודעים לתופעה ולא מצליחים לפתור אותה וכנראה שזה צריך להגיע מגבוה יותר, מהאיגוד, מהמנהלת, מאיגוד השופטים. השופטים עמדו שם ולא חשבו לעשות שום דבר, באתי לאחד השופטים ואמרתי לו משהו, הוא ענה לי שיש משקיף. אוקיי, המשקיף אדם מקסים וניגש אליי אחרי המשחק ודיבר איתי, אבל השאלה היא מה יקרה הלאה בדרגים הגבוהים יותר".

מתן נאור. גם הוא לקח קשה את הדברים (יוסי ציפקיס)

כנראה שתצטרך לחוות אירועים כאלה עוד לא מעט פעמים במגרשים, עד שיעקרו את הבעיה מהשורש. מה לדעתך צריך לעשות? מי צריך לתת את הדין על הדברים הללו שהם לא ספורטיביים?
"קודם כל יש איגוד ומנהלת, אני לא מבין בדברים האלה וזה לא מתפקידי, אבל אני לא מבין איך המנהלת עד היום לא גינו את הדבר הזה, אני לא יודע איך האיגוד שאני עובד בו שמונה שנים בכלל לא הוציא הודעה וזה לא על סדר היום שלהם. כולם מדברים על זה, רק המנהלת והאיגוד כלום. היה משקיף במשחק, הוא רשם את מה שרשם ומעניין מה יהיה הלאה, מה יעשו עם זה. רק להתעסק בדברים הטכניים כמו איזה צבע מגן ברך שחקן ישים? זה מה שמעניין?".

פנאן המשיך לשפוך את ליבו: "ברגע שקורה דבר כזה כמו שהיה ביום שני, צריך להיפסק המשחק, היום זה אני ומחר זה מישהו אחר. אי אפשר לשמוע כאלה דברים, אני לא מבין איך שתי הקבוצות המשיכו לשחק, ברגע שזה כרגע כבר לא עניין אותי המשחק, יכול להיות שאני מרגיש לבד כי הכל היה מכוון אליי, זה איום ונורא וההרגשה שלי הייתה נוראית במשחק ואחרי המשחק. אלו מילים מחלחלות ואלימות מילולית מה שהיה שם. זה בושה שלא עושים כלום. אני לא רוצה להתסיס אף אחד וגם לא ליצור מלחמות, אני רק רוצה שזה ייגמר".

מי שהיה במשחק ההוא יכול היה לזהות בקלות חמישה אוהדים שהיו אחראים להצעיד את הקומץ שנסחף אחריהם, אתה לא חושב שזו תפקידה של המשטרה להתערב ולהוציא את האוהדים הספציפיים הללו?
"לא קרה אף פעם שהוציאו אוהדים החוצה בגלל מילים קשות. במחצית הלכתי וצעקתי על אנשים שישימו לב מה קורה, אנשים התחילו לשים לב רק אז, אבל אם לא הייתי הולך ואומר לא היו מתייחסים. אני בא ממקום של כאב, אני בא למגרש הכדורסל כדי לעבוד, אני רוצה שאם אני מפסיד משחק יגידו שאני מאמן כושר גרוע ואם אני מנצח משחק יגידו שאני טוב, אני לא רוצה להתעסק בדברים אחרים, זה לא צריך להיות ככה, אני לא צריך לקחת את ההרגשה הזו למשך כל החיים איתי כשאני בא למגרש כדורסל ושומע את הדברים האלה".

פנאן עם דן שמיר. "צעקתי על אנשים שישימו לב מה קורה" (מור שאולי)

מה עובר לך בראש כשאתה חושב קדימה בעניין הזה?
"יש לי ילדה בת שנתיים בבית, עוד מעט כשהיא תגדל אני ארצה להביא אותה למגרשים, אבל אני לא יכול שהיא תשמע דברים כאלה שאומרים לאבא שלה. אין לזה מקום בספורט. אני לא יודע איך עד עכשיו לא עשו עם זה שום דבר, זו לא פעם ראשונה שזה קורה, ולא עושים כלום. יכול להיות שאני בן אדם רגיש פשוט, אבל ככה אני מרגיש".

"התפקיד שלנו זה ליצור מצב שאנחנו יודעים שאנחנו באים למגרשים על מנת לעשות את העבודה שלנו, תוך כדי שאנחנו צריכים להתעסק רק בדברים מקצועיים ולא במי אמר למי ואיך. אני לא צריך לפחד פעמיים בשנה להגיע למגרשים, אני לא צריך להגיע למצב שאנשים מסביבי יגידו לי אולי לא תלך למשחק כי אתה יודע מה הולך להיות, זה לא צריך להיות ככה, אני צריך לבוא לעבודה שלי, לעשות אותה וללכת הביתה.

לסיום, איזה מסר היית רוצה לשלוח לאוהדים המקללים?
"כל בן אדם שאיבד מישהו הכי קרוב אליו, שיחשוב על זה שהדבר היחיד שנשאר זה רק הכבוד של המת והזכרון. אף אחד לא רוצה שהזכרון של המת יעבור כזה חילול והתעללות כי רק שיחשבו איך הם היו מרגישים".