בורשטיין, מגדולי השחקנים הישראלים בכל הזמנים

בשנת 2000 הגיעה נבחרת העתודה בכדורסל לגמר אליפות אירופה. בין שאר השחקנים הנהדרים של אותה נבחרת אגדית, שהפסידה את האליפות על חודו של ריבאונד, דוגמת איציק אוחנון, יניב גרין, אורי יצחקי ואפיק ניסים, בלט ילד הפלא של הכדורסל הישראלי, טל בורשטיין.

בסיום אותה אליפות, השיג בורשטיין את מה שרצה כל כדורסלן צעיר באותה תקופה, להגיע למכבי ת"א. פיני גרשון עקב אחרי הילד מהרצליה, ולאחר שידור משחק ליגת העל לתיכונים, בו הצטיין בורשטיין, החליט להמר ולהביא אותו לצהובים.

גרין ובורשטיין. גרשון התלהב מילד הפלא של הרצליה (יעל מרגלית)

בורשטיין, אולי קצת מתחת לרדאר, קנה לעצמו מקום בהיכל התהילה של הכדורסל הישראלי בתקופה הכי קשה לשחקן ישראלי, שבה גדלה כמות הזרים והתרגלנו למושגים כמו "שחקן בוסמן".

ההישג של בורשטיין הוא גדול יותר משחקנים אחרים שכן הוא הצליח למצוא את מקומו בחמישייה שכללה את שאראס, פארקר, באסטון ו-וויצ'יץ' והראה כיצד שמים את טובת הקבוצה לפני הטובה האישית. טל ידע שהוא פחות מוכשר מהשאר ולכן פינה להם את הבמה ומצא את הנישה שלו בתוך הקבוצה.

פארקר, בורשטיין והנפלד. חלק מהדור הגדול של מכבי (רויטרס)

הרגע שאני הכי זוכר מהקריירה של בורשטיין הוא דווקא אותו דאנק בגמר היורוליג מול פנאתינאיקוס. דאנק כל כך לא מאפיין, של שחקן שקול ולא אמוציונליי בדרך כלל, שהתפרץ בדיוק מתי שצריך. טל נתן תקווה להרבה מאוד שחקני נוער, כמו כותב הטור, שצפו בו אותו באותם שנים וראו שאפשר להצליח בגדול גם בישראל.

בורשטיין הוא אחת הדוגמאות הטרגיות של הכדורסל האירופי, שלא נותן מנוחה לשחקניו כמעט באף קיץ, כאשר הוא מסיים את הקריירה מוקדם מהצפוי ובירידה תלולה בעקבות פציעות חוזרות ונשנות.

בורשטיין מטביע. הפציעות גרמו לפרישה מוקדמת (יניב גונן)

בתוך כל זה, הצליח בורשטיין להפוך לאחד הקונצנזוסים הגדולים בכדורסל הישראלי של שנות ה-2000 ולשחקן שאינו שנוא כמעט באף יריבה של מכבי, וזה אומר הרבה על בורשטיין כשחקן ובעיקר כבנאדם.

הכתוב הינו טור דעה